>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
הוא עבר גלגולים רבים, החל משימוש בו בתקופה העתיקה להעביר פקודות והוראות בשדה הקרב ועד תקופתנו אנו בו הדגל משמש סמל לאומי ואלמנט מרכזי בזהות המדינה, ובדומה לדגלים המסמלים קהילות וקבוצות בספורט הוא ויוצר הזדהות, שייכות וגאווה בקרב אלה המניפים אותו.
כמה דברים שלא ידעתם על דגל הגאווה
דגל הגאווה, במקור, הכיל 8 פסים צבעוניים: ורוד (מיניות), אדום (חיים), כתום (בריאות), צהוב (אור השמש), ירוק (טבע), טורקיז (אומנות), אינדיגו (הרמוניה) וסגול (רוחניות). הוא נוצר ע"י גילברט בייקר, אמן מסן פרנסיסקו, בעקבות הביקוש לסמל לקהילה שגבר עם רצת חבר עיריית סן פרנסיסקו הארווי מילק ב-1978. אופן תלייתם של הדגלים לאורך רחוב MARKET בסן פרנסיסקו הסתיר חלק מפסי הדגל, ולכן שינו את עיצובו ל-6 צבעים כך שניתן היה לראות 3 צבעים מצד אחד של הפנס ואת שלושת האחרים מצידו האחר.
לרגל חגיגות חודש הגאווה, ביקשנו מעשרה מעצבים צעירים לעצב מחדש את הדגל ולתת לו פרשנות אישית משלהם. מה דגל הגאווה מסמל עבורם? מגבלתם היחידה הייתה לשמור על ששת צבעי הדגל. לפניכם התוצר הסופי של אותה משמעות שיש לדגל עבור כל אחד מהמעצבים.
חלק מהיוצרים אינם נמנים על חברי הקהילה הגאה, אך מספקים אינטרפרטציה מעניינת וייחודית שלהם לשאלה כיצד דגל הגאווה מסמל את אותה קהילה גאה.
הדגל של: דין סימון, 22
ניגש השנה למבחני קבלה
בקהילה שלנו היום יש מגוון רחב של אנשים, כל אחד מייצג צבע אחר על הדגל. הדגל מציג לראווה את כל המגוון הזה ונותן לכל אחד את תחושת הגאווה, כחלק מהקהילה הגדולה.
דגל הגאווה בשבילי נותן לכל אחד ואחת תחושת שייכות, תחושה של להיות חלק ממשהו גדול שהרי מאוד חשובה לכל אחד, ובמיוחד בקהילה הזו.
כשהתחלתי לעצב את הדגל, חשבתי מה חסר בו שאוכל להוסיף והגעתי למסקנה שמעבר לשייכות, מה שחסר בדגל והדבר שכל אחד ואחת צריכים זאת התחושה של העצמה אישית, כאדם עצמאי ולא רק כחלק מהקהילה.
בכדי להעביר את המסר הזה, השתמשתי במנסרה; המנסרה שוברת קרני אור, היא "לוקחת" קרני אור ו"הופכת" אותם לקשת מרהיבה. וכך בעצם אנו, ההומואים, הלסביות וכל חברי הקהילה קרני אור שפורצים החוצה בכל צבעינו. אני חושב שכל אחד יכול להזדהות עם הדגל, כי כולנו עברנו איזה שלב של פריצה החוצה ושבירת מוסכמות.
הדגל של: דניאל פימה, 24
אמן אוריגמי ומעצב אופנה
בתל אביב מתקיימות שתי צורות חיים מקבילות: סטרייטית ו"הומואית" (בה נכללים הלסביות, הטרנסקסואלים והביסקסואלים). לרוב צורת החיים הסטרייטית אינה מודעת כלל לדרך ולצורה בה הקהילה חייה בתל-אביב.
צורת החיים הסטרייטית לרוב יוצאת מנקודת הנחה כי ההומואים מתרכזים בתל-אביב, משום שהיא עיר פתוחה ומודרנית בה הם יכולים לחיות את חייהם בלי מפריע, אך לדעתי הבנה זו מהולה בנימה של רחמים.
במהלך הצילומים לא פעם נעצרו והביטו בי כאטרקציה או גימיק מגניב, ממש כמו על ליצן חצר שיצא לבדרם. רובם אינם מודעים באמת לחיי הקהילה המלאים והתוססים ולצבעוניות שהינה חלק אמיתי ואינטגרטיבי בחיי, מקום הרחוק שנות אור מהיותו רק גימיק שמטרתו היחידה היא למשוך תשומת לב. פער זה מובע בתמונה באופן מובהק. הבגד הליצני עם צבעוניותו המוגזמת, מדגיש את הבולטות, השונות והקולניות של הקהילה, אל מול המולת היום העסוקה לרוב בתחומים הקונפורמיסטים והאפורים של החיים.
עבורי, דגל הגאווה על צבעיו העזים מייצג את שמחת החיים והמגוון שהינם חלק אינטגראלי מחיי הקהילה הגאה, עושר מגדרי וההכרה בעובדה שיש בחברה ובקהילה צבעים שונים ולכל אחד מקום משלו. השאיפה שלי היא שכל אחד יחיה את חייו בקבלה מוחלטת של האחר, בשלווה ובהרמוניה מושלמת.
ארט ובגד: דניאל פימה. צילום ואריזה גראפית: גיא דניאלי
הדגל של: דרור גולדבלום, 28
סטודנט לעיצוב תעשייתי בשנקר - בי"ס גבוה להנדסה ועיצוב
מאבק הגאים מבחינתי אינו נוגע לדיון המדעי של בחירה מול גנטיקה, אין זה רלוונטי אם העדפה מינית היא בחירה לא. המאבק הוא של האינדיבידואל מול החברה, על הזכות הבסיסית של האדם לממש את עצמו ואהבתו.
בחרתי בדימוי של מולקולת ה- DNA כהשראה לדגל. דגל הגאווה מייצג בשבילי את הגן שטבוע בכולנו, הגן שלפיו אין נכון ולא נכון או אמת אבסולוטית, מלבד החירות להחזיק בדעה שונה והחובה לא לכפות את אמונתו על האחר.
מתסכלת העובדה שבתקופתנו עדיין יש את הצורך להדגיש כי אף אדם או גוף ציבורי אינו רשאי לומר לאדם אחר את מי מותר או אסור לו לאהוב.
הדגל של: מיכל שפירא, 36 - "Don't Bend Me Straight"
מעצבת
גאים וגאות ככל שנהיה, עדיין נתקל בעל כורחנו בניסיונות מגוחכים מצד פלח מסוים בחברה "להוציא אותנו מזה/להחזיר אותנו למוטב/לישר אותנו", לעיתים בכפיה קשה, הפחדה וסחטנות רגשית.
הדגל שלי מסמל את המצוקה שנגרמת לנו עקב תופעה זאת, אשר מנסה להסיט אותנו מדרכנו הטבעית, מכיוון שזו לא תואמת לתפיסתם הצרה את הטבע. המשמעות של להפוך אותי ל"ישר/סטרייט", היא לעקם אותי בכוח, להכאיב לי, לגרום לי להרגיש פגום על מי שאני ובסופו של דבר לגזור עלי חיי סבל ושקר. לא, תודה.
הדגל של: איתי בלאיש, 28 – "למען יראו" – פורטרט עצמי
מעצב גרפי בעל תואר בעיצוב גרפי משנקר בית ספר גבוה לעיצוב ואומנות
לא אני לא אלים, וזו לא מלחמה. חברי ובמיוחד אנשים שמכירים אותי בפעמים הראשונות אומרים לי שאני לא נראה הומו ולא נשמע כמו הומו ולא מתנהג כמו הומו. אני הומו וגאה ושמח על כך, וחשוב לי שכולם ידעו.
ככל שיותר אנשים ידעו על יותר אנשים ככה קל יותר למי שלא קל לו להיות מי שהוא.
הדגל של: יערה שקד, 31
מעצבת ואנימטורית, בוגרת שנקר
אנחנו מקבלים את עצמנו. אנחנו חזקים. אנחנו גאים ומי שלא מקבל אותנו שילך לה%#@^&*.
הדגל של: דרור הדדי, 43
מעצב ויוצר אמנות אורבנית בתל אביב
באופן כללי אני מאוד אוהב את דגל הקהילה ולא הייתי עושה בו שינוי. מצד שני, הקהילה משתנה ומשנה עם הזמן את הערכים שמניעים אותה. ערך המשפחה הוא ערך חדש ומבורך בסל הערכים ועם הזמן נראה שיותר ויותר אנשים מאמצים אותו. יש לי תחושה שכמעט כמו בכל דבר, גם כאן, יש לקהילה את הדרך המיוחדת שלה להנחיל וליישם את הערכים שהיא בוחרת בהם.
לכן ניסיתי לבנות את הדגל בצורה שייצג את השינוי ויבליט את הערכים החדשים. תל אביב מבחינתי היא הכור ממנו הכול יוצא ואליו הכול חוזר – גם העירייה וגם המרכז הגאה עוזרים, תומכים ומקדמים את השינוי הערכי ולכן נתתי להם מקום של כבוד ב"דגל" שלי.
הדגל של: רוני שוקרון, 26 קריאטיב משותף עם עידו וולפמן ואיתי פלטי
מעצב גרפי בחדשות 10 ופרילאנסר
כששמעתי על המשימה לעצב דגל חדש לקהילה הגאה התחלתי לחשוב מה היא גאווה בשבילי. בשבילי, גאווה היא העובדה שכולנו נולדנו שווים, ונולדנו להיות מי שאנחנו כמו שאנחנו ואין בזה שום בושה אלא רק גאווה.
קהילה, כמו משפחה, לא בוחרים. בגלל זה בחרתי באייקון הזירעון, שמזכיר לי גם קצת בלון עליז. אם תשימו לב, חוץ מהמאבק המשותף בדרך אל הביצית נוצר מגן דויד. נושא המשפחה תמיד גורם לי לחשוב על העתיד, על המשפחה שאני רוצה, על התקווה שזה יהפוך לנורמטיבי שיש שני אבות או שתי אימהות, שלא נצטרך להיאבק על הזכות הטבעית שלנו להתרבות ולהשאיר דור המשך. זירעון נתפס כמשהו גברי אך יש פה ביטוי גם לנשים, מזירעון יוצאת גם האישה והזירעונים שוחים בדרך לביצית.
תמיד תהיו גאים במי שאתם ואם אתם מרגישים שונים אז תיהנו מלהיות שונים, העולם היה משעמם אם כולנו היינו אותו הדבר, לא?
הדגל של: יובל וייס, 24
מאייר, סטודנט לתקשורת חזותית בשנקר
בחרתי להציג את דגל הגאווה בצורת קובייה הונגרית, לה משמעויות רבות וסימבוליות שאת רובן נשאיר לפרשנות האישית. הקובייה מוכפלת על-ידי מראה, זו שאני מבקש לשים מול החברה של ימינו. כך חלקה המשתקף של הקובייה, זה הנמצא בתחום המטאפיזי וחלקה השני שבתחום הפיזי יוצרים את כל הספקטרום של צבעי הגאווה.
מבחינתי, צבעים אלו מייצגים הן רבגוניות אישית של הפרט והן של החברה בכלל, תהה איזו חברת שיוך שתהה. גם זו הישראלית, שבזמנינו ה"מודרני" עדיין מסווגת ומפרידה את המגוון החברתי להגדרות ותבניות מגבילות שפוגעות בחופש ובמרחב האנושי ועדין לא מוכנה להכיר ולראות את כל הצבעים ממנה היא עצמה מורכבת.
הדגל של: רותם אבי-טל, 27
שנקר - תקשורת חזותית
הדגל הוא החופש שלי. במצעד הראשון שהשתתפתי, כשהייתי נערה תיכוניסטית בתקופה קצת אחרת, המצעד היה המקום לחופש מהכול להיות הכל.
בנקודת זמן עם פרספקטיבה של אדם בוגר עם יכולת לעורר ולעשות דברים, החלטתי לייצר פרויקט שמהווה מסר ברור - חופש מהכל להיות הכל. ריכזתי צילומים מחיי הלילה של הלהט"ב לצד שירי ילדים שגדלנו עליהם.
השילוב בין השניים מייצר הזדהות רגשית ואמפטיה אצל הצופה. מצדו האחד הפוסטר נושא אימג' מרכזי ומצדו השני נותן מענה טקסטואלי לכל אחד מששת החוקים שמופיעים בכל תמונה ומהווים בעייני יסוד להכרה שוויונית, חברתית וחוקתית כלפי אוכלוסיית הלהט"ב בהלימה לששת צבעי דגל הגאווה.
החוקים הם: שינוי סעיף המין, ברית הנישואים, הקמת תא משפחתי, אפליה כלכלית עקיפה בדיור, קבלת ייפוי כוח בנושאים רפואיים, שינוי נוהל תרומת דם.
הדרישה לשינוי החוקים מתוך קולם של להטב"ים צעירים, אקטיבסטיים הרואים בישראל את הבית שלהם.
