בפרקים האחרונים של התוכנית "9 חודשים" התוודענו לסיפורן של נעמי וריקי, זוג לסביות, ולניסיון שלהן להביא ילד משותף, לאחר שלנעמי ילדה מנישואים קודמים ולריקי ילדה נוספת מהפרייה.

נעמי, המנסה להיכנס להריון באמצעות תרומת זרע, נתקלת בהתנגדות עזה של בתה הגדולה רוני, שחוששת מהתוספת החדשה למשפחה. רוני מנמקת את החשש בעובדה שהילדים בבית הספר צוחקים כי מדובר ב"ילד מבחנה", ובעובדה שעבודות הבית הרבות, כמו הכביסה, ייפלו על כתפיה. אך שיחות עם האם ובת הזוג ריקי מובילות בסופו של דבר למסקנה שיותר מהכול, רוני מתקשה להשלים עם כך שאמה לסבית ובחרה לחלוק את חייה עם אישה.

היום, ארבע שנים אחרי תחילת צילומי הסדרה, רוני בת ה-17 רואה את הדברים אחרת.  "זה לא פשוט", סיפרה רוני ל-mako  גאווה, "מצד אחד נורא קשה לי לא להיות ביקורתית כלפי עצמי, בכל זאת הייתי בת 13. אבל בגיל 13 באמת חשבתי כך, ולא ראיתי את התמונה המלאה. היום קשה לי לראות את עצמי מגיבה ככה. אני חושבת שאם אמא שלי הייתה מחליטה היום להביא ילד, התגובה שלי הייתה אחרת לגמרי. הייתי הרבה יותר מקבלת ומנסה לתמוך, כי בכל זאת התהליך הוא לא פשוט, וכשהאנשים הקרובים אליך בבית מתנגדים זה עוד יותר מקשה".

חששת מהתגובה של החברים בבית הספר, מה הייתה התגובה שלהם לתכנית?

"באותה תקופה זה היה פחות פתוח מהיום. הומו ולסבית היו אז הקללה הכי גדולה, והיום כל החברים והסביבה יודעת וכולם מכירים ואוהבים את האמהות שלי ויודעים שהדלת פתוחה. אני לא מתביישת בזה, עונה לכל מי ששואל שאלות ומסבירה מתוך אהבה והבנה ומהמקום שאני מאוד אוהבת ומקבלת את התא המשפחתי שלי".

בסדרה אמרת לריקי, בת הזוג של אמא, שאת מרגישה שאתן בתחרות. זה השתנה?

"הקשר שלי עם ריקי הוא מדהים. היא אמא שלי לכל דבר. היא מגדלת אותי מאז שאני זוכרת את עצמי. היא האבא שלי. בזמנו אמרתי שאני לא מקבלת את שתי האמהות בזוגיות כי היה לי קשה והרגשתי בתחרות, אבל זה כבר לא ככה".

את חושבת שעדיין יש היום ילדים למשפחות גאות שחוששים מתגובת החברים שלהם?

"פחות מבעבר. אני רואה היום את ההתמודדות של אחותי וזה אחרת. לה אף פעם לא הציקו שיש לה שתי אמהות, זה הרבה יותר פתוח וגלוי ומשהו שלא היה לי כשהייתי בת עשר או אחת עשרה. אני נורא התביישתי ולא רציתי שיידעו".

את חושבת שלבית הספר יש מקום ביצירת השינוי הזה?

"אני בטוחה שזה היה משתנה אם הכול היה חשוף מלכתחילה ויותר גלוי. אם היו מדברים על זה בבית הספר זה לא היה משאיר מקום לשאלות ולסטיגמות שיש, אז היה לי הרבה יותר קל. האמת שהשבוע היה לי בפעם ראשונה שיעור בסוציולוגיה שבו הכירו במשפחה לסבית גאה כתא משפחתי. זה היה לי קצת הזוי שאני בכיתה י"ב וזו הפעם הראשונה שמלמדים על תא משפחתי כזה, בזמן שיש כל כך הרבה כאלה. אבל שינוי לא קורה ביום אחד, אלא צעד צעד, ואנחנו בכיוון הנכון. אני מקווה שגם התוכנית הזו תאיר איזה משהו שצריך לשים לב אליו וכן תעורר מחשבה אצל אנשים".

את מוצאת את עצמך לפעמים מנחמת אותן על כך שלא הצליחו להביא בתקופת התוכנית ילד יחד?

"אחרי התוכנית הייתה לנו שיחה על זה. אני חושבת שאולי זה שלא הבאנו ילד האכזבה הייתה נורא גדולה והייתה מועקה, אבל הרווחנו המון דברם אחרים: חיזקנו את המשפחתיות והקירבה והגשמנו עוד הרבה דברים שלא חשבנו שאפשר. הרווחנו אחת את השנייה".