שחרור מהגדרות
אם יש משהו שמציין את החיים בעשור האחרון זו תחושת המיצוי שלנו מהגדרות. נראות של א-בינאריים וג’נדרקווירים הגיעה לשיאים של כל הזמנים, וכך של חלקים אחרים בקהילה. כמות האמנים, הסלבס, מלכות דראג משפיעניות ואחרות שיצאו מהארון בזמן האחרון היא מדהימה, ואנחנו מברכות על התופעה המרגשת הזו שמוכיחה שהגבולות המגדריים מתפוררים במהירות.
שחרור מגבולות ז’אנר
קוויריות פורצת בשנים האחרונות לכל הז’אנרים המוזיקליים, קולנועיים טלוויזיוניים וכיו"ב. אם חשבו שלהט"בים נידונו לנצח לדבר רק על טרגדיות של יציאה מהארון, הטעות הזו מוכחת כל הזמן, ובכל מקום. אפילו בז’אנרים מוזיקליים שהמאצ’ואיזם היה חלק מובנה מהם, כמו היפ הופ, טראפ או רגאטון, פועלות כיום אמניות קוויריות עם קהל מעריצים חוצה נטיות ומגדרים.
שחרור מתכתיבים
מדינות ברחבי העולם מצטרפות להכרה בזוגות חד מיניים כחלק מהחברה, ומאבקים ארוכי שנים להכרה בנישואים חד מיניים, נושאים פרי. התכתיבים הממשלתיים, שעד לא מזמן מנעו הכרה מזוגות להט"בים, הקשו על טרנסים וטרנסיות בתהליך המעבר המגדרי, או דחקו חלקים אחרים בקהילה הלהט"בית מכל מיני סיבות ובכל מיני דרכים, איבדו מהכוח שלהם בעקבות הבנות חדשות בנוגע לזכויות של להט"בים כמו כל אחד אחר.
שחרור מאינטראקציה פיזית
הקורונה היא ללא ספק הקוק-בלוקרית הגדולה ביותר בכל הזמנים. אבל אולי אפשר לראות בה דבר טוב, סוג של שחרור מהדברים שמעיקים עלינו באינטראקציה פיזית עם אנשים אחרים. עכשיו, כשאסור אפילו לחבק אנשים, עולה הזדמנות להבין למה אתם מתגעגעים ולמה לא. זמן לנוח מאנשים שפולשים למרחב הפרטי שלנו. האם תרצו לחזור ולחבק אנשים או שתעדיפו להמשיך בהרגלים של מרחק בטוח? עכשיו כשכבר כמה זמן לא היה לכם סטוץ רנדומלי, מה התדירות שבאמת הייתם רוצים להתמיד בה? קחו את המרחק הזה כהזדמנות לבחון את הגבולות של המרחב האישי שלכם, ותנסו על הדרך לקחת את כישורי האוננות שלכם לשלב הבא. כי מה כבר יש לעשות חוץ מזה לפנויים שבינינו.
להיפטר מבודי שיימינג
לרגע היה אפשר לחשוב שהתופעה הזו נשכחה בעבר, אבל ככל הנראה היא פשוט התפזרה לערוצים אחרים. בודי שיימינג זה לא רק לקרוא למישהו "יא שמן", זה לבייש כל מיני גופים, רק על היותם שונים ממה שהיינו רוצים לראות. דיון שהסעיר את הרשת העולמית בעקבות הצהרה של הסופרת ג’יי. קיי רולינג (הארי פוטר) בדבר מקומן של נשים טרנסג’נדריות, צף גם פה לאחרונה חשף כמות מכובדת של טרנספוביה ובודי שיימינג. גופים טרנסים הם לא מושא לשיפוט של אנשים אחרים, ולא של נשים אחרות. לשפוט נשים טרנסיות על הגוף שלהן לא שונה מלבייש נשים אחרות על המידות שלהן. נקודה.
לעשות סוף למאצ’ואיזם
כשמדברים על גבריות רעילה, אנחנו מדברים על מגיפה. חולי עולמי, לא פחות, שבא כחלק מהחיים בחברה כמו שלנו. גבריות רעילה, או מאצ’ואיזם, הוא חולי שלא פסח גם על הקהילה הגאה. קווירים, הומואים, ביסקסואלים א-סקסואלים ספיוסקסואלים וכו’, כולם בסופו של דבר חונכו וגדלו בתוך חברה שלימדה אותם, מגיל אפס להיות גברים. דפוסים של גבריות רעילה לא חדלים להתקיים, רק כי בגיל מסוים מישהו מבין שיש לו נטייה מינית שונה מהמצופה. לרוב הם רודפים אותנו הרבה אחרי גיל ההתבגרות אל תוך החיים הבוגרים, בצורת אשמה, תיעוב עצמי, פחד משונות או הערכה עצמית נמוכה. השנה כמו בכל שנה אחרת, הגיע הזמן לקבל את עצמנו מהשורש, ולשחרר מדפוסים שמכניסים אותנו שוב ושוב למבוי סתום.
להלבין את העמימות
אילו ההגדרה הומו הייתה תלויה אך ורק בפעילות מינית עם אותו המין, אפשר יהיה להגיד על א’ שהוא ההומו הכי הומו שיצא לי להכיר בחיי. זה היה בשבוע הגאווה, ועל המרפסת שלו בגן מאיר, התחיל א’ לומר שאולי מה שמפריע לו בכל הדבר הזה הוא הרצון לחלק את כולם להגדרות. שאלתי אותו, 'בסדר, אז אתה רוצה להגיד לי שאתה לא הומו?'. 'כן', הוא ענה, 'אני א’ וזה מי שאני בלי הגדרות'. שבוע אחר כך יצאנו עם כמה חברות משותפות למצעד הגאווה (כי מי לא אוהב הרמות?), מה גם שאחרי זה הוא גרף שוויצרי לסשן פיסטינג. קל ל-א’ להתנגד להגדרה, פשוט משום שמחוץ לקונטקסט של מצעד הגאווה, כשהוא מסתובב בתל אביב או בכל עיר אחרת, הוא עובר כעוד בחור סטרייט במכנסיים קצרים. הגבריות שלו לא מוטלת בספק, והוא מקבל את כל הפריבילגיות שמגיעות לו יחד עם זה. אחרים לעומת זאת, לא צריכים לעשות הרבה כדי שיניחו עליהם הנחות. ר’ אולי לא מודע לזה אבל הוא שואב קבלה ועידוד מהסביבה שמרימה אותו על גבריותו. הרבה פעמים, מי שנמנע מהגדרות אומר זאת כי יש לו מה להפסיד.
לאוורר את הנוצות
אם להגיד את האמת, שלוש מכל ארבע שיחות שלי בגריינדר מסתיימות ברגע שאני עוברת ללשון נקבה. על טעם וריח אין על מה להתווכח זה ברור, וטוב היה אילו זה היה נגמר רק שם, אבל זה לא. יש אינספור דרכים שונות ומפתיעות בהן אפשר לגלות ריחוק וחוסר קבלה, דחייה ולפעמים זלזול של ממש, בהופעה נשית כזו או אחרת. בספרדית קוראים לזה פלומופוביה, פחד מ"נוצות", מילה בז’רגון הספרדי שמתארת נשיות, קוויריות או מוחצנות. אפשר להחביא את הנוצות או עדיף, להוציא אותן מהארון ולהציג אותן לראווה.
לשטוף את הבדידות
להט"בים, בהכללה מספרית כמובן, נמצאים בסבירות גבוהה יותר לפתח חרדה חברתית, ולהרגיש בדידות וחוסר יציבות במהלך החיים. הקשרים שלנו עם הקהילה הספציפית אליה אנו משתייכים, או הקהילה הגאה בכלל, חשובים כי הם מאפשרים מרחב בטוח עם הרבה אפשרויות להביע את עצמנו. אחרי שמשבר הקורונה ישכך, ונגיח לאט מהבידוד החברתי כמו מתוך סוף שבוע ארוך מדי של נטפליקס ושאכטה, הלוואי שנחדש קשרים ונחגוג את הקוויריות שלנו.