רוב התיירים המגיעים לתל אביב בתקופה זו בשנה, מגיעים בגלל הגאווה ונשארים בגלל מזג האוויר, חוף הים או הגברים הישראלים. אך יש כאלה שסתם מגיעים לביקור, מתאהבים בעיר ובמה שיש לה להציע, ונשארים בה לתמיד.
אחד מהם הוא כריס בינדלה, שהגיע לפי ארבע שנים לביקור בישראל, התאהב ביוסי, בחור ישראלי, ונשאר לחיות איתו בארץ. אך גם כשהאהבה נגמרה, האהבה לתל אביב נותרה וכריס החליט להישאר ולהשתקע בישראל.
כריס, שבא ממשפחה של מסעדנים אשר בבעלותה לא פחות מארבעים מסעדות ברחבי שוויץ, החליט לעשות את מה שהוא הכי אוהב לעשות, בעיר שהוא הכי אוהב לאהוב, ופתח את המסעדה הראשונה שלו בתל אביב – בינדלה.
השמועות על ה"סניף המקומי" של הרשת השוויצרית הפכו את בינדלה להצלחה. "רציתי להוכיח לעצמי שאני יכול לגור פה לבד, גם בלי יוסי שהיה בעצם המשפחה שלי בארץ", אומר בינדלה, "בדיעבד, אני יכול לומר שזאת ההחלטה הכי טובה שעשיתי עד היום".
היית מציע לאחרים לבוא ולפתוח פה עסק?
"כן, אבל עם עזרה של מקומיים שיש להם ניסיון ושיודעים איך השוק פה עובד. השוק פה קשה ממה שציפיתי, ובוודאי קשה יותר משוויץ. זה תחום מאוד מרגש, ואם אתה עושה את הדברים נכון אתה יכול בהחלט להצליח, אבל אתה צריך אנשים שמכירים את השוק, או ללמוד טוב את השוק בעצמך לפני שאתה פותח עסק. אני מאוד נהנה לארח, להיות עם אנשים וליהנות מהאווירה, וברמה האישית אני אוהב את הישראלים, את האופי שלהם, את הכנות ואת הישירות שלהם".
לקראת אירועי הגאווה בחר כריס לחגוג את הגאווה האישית יחד עם לקוחות המסעדה שלו, כאשר לאורך כל שבוע הגאווה יתארחו בשעות הערב די ג'יים וכל הסועדים ייהנו מכוסות קאווה במתנה שיחולקו להם.
מה דעתך על חיי הקהילה בת"א?
"מאוד מרגשים. הייתי אומר שקרובים למושלמים. כל לילה קורה פה משהו, הקהילה מאוד גדולה, האנשים נראים טוב ואין על מה להתלונן. החיים פה גם מתקדמים בכל מה שקשור לחיי הקהילה - מחיי משפחה ועד פונדקאות - דברים שעדיין לא קיימים ברמה כזו בשוויץ".
אתה רואה את העתיד שלך בת"א?
"העתיד שלי הוא ללא ספק בתל אביב. יש לי חלום לפתוח מסעדה בלונדון, מכיוון שלונדון ות"א הן שתי הערים האהובות עליי ובשתיהן הייתי רוצה להמשיך ולפעול. אם החלום הזה יתגשם, תל אביב תהיה הבסיס שלי ואני אעשה עסקים גם בלונדון".
גאווה בתל אביב או בציריך?
"100 אחוז בתל אביב, ללא ספק. מצעד הגאווה בציריך הוא הגדול בשוויץ, אבל הוא יותר פוליטי, אנשים יוצאים לרחוב להילחם על זכויותיהם, כמו המשמעות המקורית של המצעד, אבל בתל אביב זה יותר כמו חגיגה. דורשים את הזכויות אבל לא שוכחים ליהנות בדרך".