>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
רגע אחרי סיום ההפקה של "מה שקורה באילת 2" ורגע לפני נסיעתו לצורך חגיגות העשור של המחזור שלו באוניברסיטה לתיאטרון בלונדון, מפנה מורג זמן כדי להתאמן איתי על שחזור הרפרטואר שלו לפני הנסיעה, כמו גם כמה סיפורים אישיים ומרגשים.
"צדי צרפתי הוא מקור ההשראה שלי"
הוא ביים והיה אחראי לכוריאוגרפיה של הפקות ענק בישראל: מהתכנית "נולד לרקוד", דרך המופעים "סינדרלה" עם בר רפאלי, ONE של ריטה, פרח השכונות עם לירז צ'רחי, גיא זוארץ ושלומי קוריאט, "אחים בדם" של בית ליסין, "גטו" עם איתי טיראן, "תמיד אותו חלום" של איתן פוקס, "קזבלן" של צדי צרפתי, וזה על קצה המזלג.
"צדי צרפתי הוא השראה מבחינתי. לידו אני מרגיש הכי מטומטם שיש, הוא יודע הכל מהכל. זה אדם שעיצב את תעשיית הבידור פה לפני שהיה יוטיוב ודרכים לא מקוריות להעתיק. הוא השראה שלי."
מכל הצעות העבודה שזורמות אליך לאחרונה, מה גרם לך לקחת דווקא את "מה שקורה באילת 2" לידיים?
"את ה'לא לקחת את עצמי ברצינות'. אני נתפס כאדם נורא רציני בתעשייה. רציתי פשוט להיכנס איתם לבריכה ולעשות שטויות. חיפשתי הפקה בראש טוב."
מורג הצליח להגיע רחוק מאד בקריירה המפוארת שלו, בזמן קצר מאוד. דבר שלא הגיע לו בקלות.
אז איך הכל התחיל?
"אמא שלי ראתה בבית החולים בו היא עובדת הופעה של להקה לריקודי עם, ודחפה אותי ללמוד ריקוד. שם נולד הרעיון. אני עוד זוכר איך בתור ילד קטן אני לובש את בגדי ונעלי הריקוד, ובדרך לשיעור בראשון לציון אני שר ורוקד כל הדרך לסטודיו. כל כך אהבתי את זה".
בכל זאת, מדובר בראשון לציון, בשנות ה-90' ובתחביב מאוד סטיגמתי. זה לא הפריע לחבריך?
"ממש לא, להיפך. הייתי מלך הבנים. וגם אם נוצרה מריבה וקראו לי 'הומו/, לא נשארתי חייב. גם לי היה פה מלוכלך." מצחקק עוז.
אוהד נהרין לא הגיע לטקס הסיום
את שנות התיכון כבר העביר בתיכון לאמנויות תלמה ילין בתל אביב, והיה בטוח שרגע אחרי טקס הסיום אוהד נהרין יחכה לו בשער בית הספר. "כשראיתי שהוא מתעכב בפקקים, החלטתי לטוס ללמוד תיאטרון בלונדון. למרות שהוגדרתי כרקדן מצטיין, לא ויתרתי על הצבא. הייתי אחראי על מערך ההסברה למלחמה בסמים".
איך היה תהליך הקליטה שלך חזרה בארץ?
"אני זוכר שכשחזרתי מלונדון והלכתי לראות הצגה של חבריי בבית צבי, רצתי כולי בהתרגשות להחמיא להם בסוף ההצגה, וכל מה שעניין אותם זה לדעת מי הטרמפ שלהם הביתה. קצת נעלבתי, אך הבנתי שזה חלק מהעבודה, והחלטתי שמעתה אני לוקח יום יומיים ואז מתנפל במחמאות".
אתה רגיש. איפה עוד זה מתבטא?
"למשל ב'נולד לרקוד', ההפקה הגדולה הראשונה שלי, התחברתי מאוד לכוכבים ולרקדנים שהתמודדו, ופתאום כשהם הודחו הם הפנו אחד אחד עורף גם לחברות. ואז הבנתי שזה טבע המקצוע. לא לקחת אישי אף אדם ועניין.
"לעומת זאת, יש גם יתרונות לתכונה הזאת שלי. מתחת לריסים של אביבית, ומתחת לכל הרעש והצלצולים של ליהי, הם בני אדם. ואם באמצע ההפקה של 'מה שקורה באילת' תופסת אותי ליהי לקפה ואומרת לי נרגשת, 'איך באמת, אבל באמת הייתי רוצה לדעת לעשות תיאטרון, ולשחק בקאמרי', זה מרגש אותי."
יצא מהארון בגיל 16
כמי שמצהיר על עצמו כ"סינקיונר מושבע" (הכוונה לאדם שמלטש את מילותיו ומשפטיו בקפידה), אני מבקש להכיר קצת יותר מקרוב את הדמות שמאחורי ההעמדה.
אז אתה מספר שקראו לך "יא הומו" בבית הספר. יש עשן באש?
"כן. למרות ששנים רבות הרחקתי את הוריי מלהיחשף לאורחות חיי. יש לי המון כבוד להורים שלי. הם גילו את מערכת היחסים שניהלתי עם מישהו בשכבה מעליי כשהייתי בן 16. הם היו בהלם ועשו לי סצנה. ברחתי מהבית באותו לילה ונסעתי לישון אצל בן הזוג שלי, וכבר התכוננתי לישון אצלו עוד לילה. ביום שלמחרת נכנסתי לעובדת הסוציאלית של בית הספר, סיפר לה בכעס רב שאני לא רוצה לחזור שוב הביתה. יום למחרת היא נכנסת באמצע שיעור היסטוריה לכיתה וקוראת לי לחדר. ההורים שלי יושבים שם. אין לי מושג איזה קסם היא הפעילה, אבל הם קמו וחיבקו אותי, והזמינו אותי לחזור הביתה. העוס"ית היתה ממש שליחה של אלוהים. אבא שלי קיבל את זה קשה יותר מאמא."
עד היום?
"לפני שבועיים ביום חמישי מתקשר אליי אבא, ושואל אותי 'מה קורה מחר?'. 'מה קורה מחר?', החזרתי בשאלה. 'מצעד הגאווה!', הוא ריגש אותי בתשובה. הוא פתר את זה עם השנים לבד. כתבתי לו מסרון שאני מקווה להספיק להגיע, ובכיתי מהתרגשות."
בין לבין, מספר לי מורג כי בימים אלה הוא בונה במו ידיו את "הבית של עוז מורג", סטודיו ייחודי שיוקדש ללימודי המשך למתעניינים בריקוד. "אני פותח קומפלקס, שבו יוכלו שחקנים, אחרי שאני מסיים ללמד אותם בבית ספר למשחק, לבוא להמשיך ללמוד בו".
הקהל בישראל לא מטומטם
מורג הבין מוקדם מאד שכוריאוגרף בישראל זה מקצוע שהוא בין הכיסאות. לכן בחר גם לביים "כדי לבלוט". "לקח לי המון שנים להגיד שיש לי כישרון. להכיר בכישרון. שיכירו בכישרון".
ובסוף זה עבד?
"כן. למשל, ב'מה שקורה באילת 2' הייתי צריך להפוך שלולית לבריכה. הייתי בתפקיד כפול, גם במאי וגם כוריאוגרף, השוטר הטוב והשוטר הרע. תפקדתי על תקן המנטור שלהם. קיבלתי לידיי את 'הילדים המופרעים' של הכיתה. נלקחתי בשביל לעשות איתם מחזמר והצגת סיום, וחשבתי שאין מצב לסיים איתם אפילו סצנה".
מתי ידעת כשהצלחת בסדרה?
"כשסיימתי הצגה גנרלית, וביקשתי מהם לעשות עוד גנרלית. ובלי ציוץ הם קמו ועשו. הם פשוט נהנו".
בין מבול הריאליטי, למה שהצופה המזפזפ יבחר דווקא בתכנית הזו?
"לדעתי אחד הדברים המדליקים זה המשימות שהם מקבלים. הן מצחיקות ומדליקות. זה גם לראות התמודדות, איך אחד לוקח הכל ברצינות ולא מצליח, והשני שטותניק ומצליח, וגם לראות מתי נקודת השבירה והציניות אצל כל אחד, מתי נחשפת הדמות האמיתית."
זה באמת דוקו-ריאליטי או הכל מתוסרט ומבוים? תן הוכחה.
"כשהכריזו עליי להיכנס לאולם, אומר מנהל הצוות 'קבלו את עוז מורג, מי שביים בחנוכה האחרון את סינדרלה עם יעל בר-זוהר', כשזאת בעצם בר רפאלי. הם לא עשו עוד טייק כדי לתקן שזאת בעצם בר רפאלי. הכל בסדרה הזאת אותנטי. הקהל בישראל לא מטומטם, אם מישהו לא אותנטי, זה לא עובד באמת. תהיה טוב או תהיה רע, אבל תהיה אמיתי, ויאהבו אותך".
מהו רגע השיא בקריירה?
"ONE. קיבלתי מריטה וחנוך רוזן הזדמנות מטורפת שהייתה גדולה עליי בזמנו. אמרתי לעצמי שאין לי מה להפסיד. חשבתי שאעשה עבודה טובה, אבל לא תיארתי לי שאעשה עבודה כל כך טובה. מחיאות הכפיים שלי הן הביקורות הטובות שאני מקבל וקורא".
מה עם משפחה? ילדים?
"הדבר הבא הוא כן להתקבע, לבנות את המקום שלי. רוב הכוריאוגרפים שמנהלים סטודיו הם אנשי משפחה וילדים, ודווקא מהמקום התעסוקתי הזה אני רוצה פתאום להתמסד גם עם ילד".