"אני חושבת ששברתי שיא של סטטוסים ולייקים", אומרת לי עדי קייזרמן בעודנו יושבות בחדר העישון של 'בית השואבה', בליל שבת לפני שעות הפתיחה, ערב אחרי שהודיעה בפייסבוק שבר הלסביות המיתולוגי עומד להיסגר סופית בעקבות שיפוצים שעובר הבניין.
"כאילו משהו מת לי"
קשה לקייזרמן להסתיר את מערבולת הרגשות שהיא עוברת בימים אלה. "זה שובר לי את הלב", היא אומרת. "זו סופה של תקופה, זה משמח ועצוב. כמו שמשהו מת, הוא תמיד הופך להיות קדוש. מעבר לזה זה העבודה שלי, זה העסק שלי".
בצדק מרגישה קייזרמן שמישהו מת לה, היא ניהלה את המקום עוד משלהי תקופת ה"מינרווה", ובשנים האחרונות היא הבעלים של "בית השואבה" הנוכחית. ה"מינרווה" שהוקמה ב-1997 והפכה בגלגולה הנוכחי ל"ביתה שואבה" הייתה לבית לנשים ואנשים רבים.
כאשר נסגר המקום 11 שנים אחר-כך, היא לקחה על עצמה להחיות את המקום מחדש. מאז ועד היום לא היה כמעט ערב שלא בילתה במקום.
הרבה עברה קייזרמן בשנים האחרונות, וחייה שזורים בחיי המקום. "הכרתי כאן את בת הזוג שלי, נפרדתי מהקודמ,. טרנטינו היה כאן, גלעד שליט חזר הביתה", היא מחייכת. "הקהל השתנה תוך כדי פה. בהתחלה הייתי יותר מעורבת, כל מי שנכנסה, הייתי אומרת 'אהלן' ומכירה אותה. אבל אני מכירה יותר את הדור הישן של ה'מינרווה', כי הקהל משתנה כל שנה".
למרות שבמשך השנים השתנו הפרצופים של הבנות שפוקדות את המקום, לקייזרמן יש רק מילים טובות להגיד על כולן. "לסביות זה אחלה קהל. איך שהן מתנהגות, שותות, נראות. אני אוהבת לסביות, גם אם לא הייתי לסבית".
המכות מחוץ למרווה נעלמו בימי בית השואבה
סטיגמות שונות הוצמדו לאורך השנים לבלייניות 'בית השואבה'. בין היתר אמרו, שהיו הולכות מכות מחוץ למקום, מתקמצנות על האלכוהול ולא מבזבזות מספיק.
"אני חושבת שמכות זה מאד תלוי במעורבות של בעל העסק", מגינה קייזרמן על הלקוחות שלה. "לדעתי, מתוך כבוד אלי לא היו מכות, כי הייתי מעורבת בכל מה שקרה מהרגע שנכנסו לפה. לגבי האלכוהול, יש בהחלט תרבות בילוי לסבית. זה אולי מפתיע, אבל הן שותות הרבה ומשאירות טיפים יפים".
אין ספק כי 'בית שואבה' הפך למוסד בקרב נשות העיר ובלייניות גם מחוצה לה. "היה משהו הרבה יותר מחתרתי בדור המייסד של ה'מינרווה', מין תחושה שאומרת 'רק שאנשים לא יראו שאת נכנסת למקום כזה'. היום יש לסביות בכל מקום והתכנסויות בכל פינה, אבל אני חושבת שעדיין קיים צורך בבר של לסביות".
באשר לנחיצותו של הבר בעידן פוסט מצעדי גאווה, מוסיפה קייזרמן, כי באופן אישי היא מעדיפה להתנשק עם בת הזוג שלה במקום שאין בו גברים. "במשך השנים היו ליינים שונים והקהל התפזר אליהם. בסופו של דבר, הליינים נסגרו והקהל חזר ואז שוב נעלם", היא אומרת. "הבר סיפק תחושה של 'זה קיים', גם אם לא באים אליו שנה. מבחינה תרבותית יש כיום יותר מודעות לעניין, פחות דעות קדומות. עבר דור מאז פתיחת ה'מינרווה' וזו אבולוציה שלמה. היום גייז ולסביות יכולים לשבת בכל בר".
ובכל זאת, קייזרמן מאמינה בחשיבות של מקומות לקהילה הגאה. "אני חושבת שכל הומו וכל לסבית חווים את התחושה של 'אני לבד בעולם', גם ב-2011. התנדבתי שנתיים בחוש"ן, ותמיד כל הסיפורים האישיים ששמעתי התרכזו לכדי 'אני לבד בעולם'. אנשים מגיעים לפה לבד, וצריך המון אומץ בשביל זה".
נראה כי עוצמת הרגשות אותה חווה קייזרמן גבוהה מתמיד ומלווה בבלבול לגבי עתידה. "זה מפחיד, ועצוב והכל. כל החיים שלי רציתי להיות בעלים של בר, ומה עכשיו? עכשיו צריך לחפש חלומות חדשים. מצד שני, יש לי מזל, כמה אנשים מגשימים חלומות בגיל 30 ויוצאים לחפש חדשים?".
את חושבת שתקימי בר חדש עכשיו?
"אופציה תמיד יש, ויש גם הצעות. בסך הכל זה מה שאני יודעת לעשות הכי טוב, זה הביזנס שלי וזה המקצוע שלי. כרגע אני לא רוצה להתחייב לכלום, אני עדיין לא חושבת על היום שאחרי".
בכל הקשור להסבה לתחום המסיבות, קייזרמן לא פוסלת דבר. "קהל יש לי. אם אני מקבצת את הקהל שהגיע לפה ליום בשבוע, אז זה די הרבה אנשים. בסך הכל ההעדפה של קהל בין מסיבות לבר היא עניין כלכלי. זה שוק משתנה. לפעמים מתחשק לך ללכת למסיבה שאת יכולה להוציא בה 200-300 ש"ח בערב, לפעמים בא לך לשבת בבר ולהוציא פחות כסף".
"התיירות יהיו עצובות במיוחד"
אל החדר נכנסת חבורה של תיירות גרמניות. קייזרמן מסתכלת עליהן ואומרת מיד: "אני חושבת שיהיה עצוב בעיקר לתיירות. הן יודעות שיש בר בשם ה'בית השואבה' והן יודעות להגיע לכאן. השמועה על המקום עוברת מפה לאוזן, כל בתי המלון יודעים לשלוח אותן לכן. לדעתי זו ממש אבדה לתרבות הלסבית העולמית, לא רק הישראלית".
קייזרמן מדגישה את ההוויה הסטרייט פרנדלית והיחס החביב לגברים ששרר במקום. "זה לא גטו, ואנשים עדיין רצו לבלות פה. תמיד היה פה רוב של לסביות, לגברים היו עושים סרטים בכניסה – זה לא מובן מאליו שגבר יכנס לפה".
אחרי שנים של עשייה ועבודה מסביב לשעון, נראה שקייזרמן מתכוונת ליהנות מקצת מנוחה."אני מפנטזת על חופשה בקריביים, בלי מחשבה על האיום האיראני או על איך אסע על האופנוע הביתה בגשם".
>> היכנסו ותיהנו מכתבות נוספות בערוץ הגאווה
>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?