אם נעשה משאל בקרב קוראי mako גאווה בניסיון לברר מה מספר הקוראים שקראו ספר שירה בשנה החולפת, המספר יהיה, ככל הנראה, מועט מאוד. אך אם בוחנים את המציאות דרך העיניים של מי-טל נדלר, מתברר שהיא פואטית הרבה יותר. "יש יותר ויותר אנשים שחוזרים לשירה", היא אומרת, "השירה של הדור שלי היא שירה הרבה יותר חברתית, פוליטית, האמירות הן הרבה יותר אישיות וכרוכות במציאות הפוליטית כל הזמן. מהמקום הזה אני חושבת שיש חיבור בין הקהל לבין כותבי השירה".

נדלר היא אחת הנציגות של הדור החדש בעולם השירה הישראלי. לאחרונה יצא לאור ספר השירים הראשון שלה, "ניסויים בחשמל", אותו הוציאה לאור לא פחות מהוצאת ידיעות ספרים, אשר לרוב מתמקדת בספרות עם פוטנציאל הצלחה מסחרי ברור. אם זה היה תלוי בנדלר, השירה היתה תופסת חלק גדול יותר בעולם הספרותי המודרני. "לשירה יש תפקיד. כשחיים נעזבים, נהרסים, השירה צריכה להראות את החיים האלה, להנכיח אותם. יש בספר שלי הרבה שירים פוליטיים וחברתיים, שהם ניסיון להתמודד עם דברים שקורים במרחב הפוליטי. שירה יכולה לפתוח דלת, ליצור דיאלוג בין אדם לאדם מעבר ללאום, לשייכות מגדרית, חברתית או פוליטית. גם אם מישהו רוצה לשכוח או להדחיק, שירה אינה מאפשרת זאת".

"הספריות עמוסות, למה להוסיף עוד ספר?"

נדלר, בת 34, גרה בתל אביב עם בת זוגה. היא דוקטורנטית בבית-הספר למדעי התרבות באוניברסיטת תל-אביב, וכתבה את התזה שלה בספרות על אגי משעול. היא חוקרת צעירה במכון הישראלי לדמוקרטיה. כתב היד של הספר זכה בפרס לייב-גולדברג ליצירה ספרותית, בעוד ששירים ותרגומים פרי עטה פורסמו בכתבי עת ובמוספי ספרות בארץ והיא זכתה בפרסים רבים, ביניהם פרס שר התרבות למשוררים בתחילת דרכם לשנת 2008. היא היתה מבין חמשת הזוכים בתחרות "שירה על הדרך" ושירה "שוּב" הוצג ברחבי תל-אביב. במקביל היא כותבת עם נורית גרץ ספר עיון על אתיקה בספרות ובקולנוע הישראליים, והיא גם חברה בהרכב "שועלי המחשבה" - שמלחינים ומבצעים שירי משוררים. 

"אני כותבת שירים מאז שאני זוכרת את עצמי", היא מספרת. "התחלתי לפרסם שירים בכתבי עת ובמוספי ספרות בגיל 18. בגיל 14 שלחתי לעיתון את השירים הראשונים שלי והעורך, שהיה מספיק נדיב, החזיר לי אותם וכתב לי שכדאי לחכות עוד כמה שנים ואז לפרסם".

אין תמונה
"צריך צידוק מאוד טוב להוציא ספר"

"ניסויים בחשמל", עם זאת, מכיל בעיקר שירים מ-5-6 השנים האחרונות. עם "מספר שירים ששרדו מתחילת שנות ה-20 שלי שממש אהבתי, כמו השיר 'נור' שהוא שיר פוליטי". כאשר אני שואל אותה למקורות השראה היא מציינת את המשורר הפולני אדם זגייבסקי, "הוא משורר אדיר בעיניי שאני מאוד מחוברת אליו, בעיקר ליכולת שלו לקחת את החלקים הכי פשוטים של החיים ולתאר אותם בצורה כל כך מעמיקה". גם המשורר עמיחי עולה מיד - "הוא כותב ומסבך אהבה עם היסטוריה, מביט בחורבות של החיים ותמיד יש אהובה ליד זה והוא מבין שאת זה צריך לשמור. זה שיעור גדול שלמדתי ממנו". משוררת נוספת ברשימה היא לאה גולדברג: "יש לי שיחה פנימית נמשכת איתה, שכוללת את האופן בו היא שילבה מחקר ספרותי לכתיבת שירה. התפיסה שלה של האומץ לחולין השפיע עליי מאוד".

ההוצאה לאור של הספר לא הייתה עניין מיידי כל כך מבחינתה. "עוד לפני שעורכת הספר, נוית בראל, הייתה עורכה ב'ידיעות ספרים', היא פגשה אותי באוניברסיטה ואמרה לי 'אני אוהבת את השירה שלך'. הייתי בהיי כמה ימים; אתה כותב ומפרסם בכל מיני מקומות אבל מי יודע לאן זה מגיע, אז זה היה נחמד. כתב היד הוגש לפרס לאה-גולדברג וקיבל מימון, ובאופן כללי כבר התגבשתי מספיק מבחינתי לספר ראשון. אבל ההתמהמהות שלי קשורה לתכונת אופי טבעית. אני מעדיפה לחכות. גם יש את המחשבה שיש כל כך הרבה ספרים והספריות עמוסות ומלאות אז למה להוסיף עוד ספר. צריך צידוק מאוד טוב לזה".

איזה צידוק מצאת?
"צידוק אף פעם לא מוצאים, אבל לצלול אל תוך המקומות של התרבות הישראלית מבחינה חברתית, לראות את האופן שבו אני מתקיימת בתוך התרבות הזו, היה חשוב עבורי. אני רואה את החיבור בין כתיבה לבין מחקר ספרות; הוא טוב לי ויוצר תמונה רחבה שטוב לי בתוכה".


אֲנַחְנוּ הַטִּיטָנִיּוֹת: סְוִינְג אַהֲבָה / מי־טל נדלר

אֲנַחְנוּ הַטִּיטָנִיּוֹת בְּמַקֵּל וְגַרְזֶן  

וּפַרְווֹת וְנוֹצוֹת אֲנַחְנוּ מִתְהַלְּכוֹת

אַחַת בְּמַמְלַכְתָּהּ שֶׁל הַשְּׁנִיָּה.

 

פַּעַם גִּדַּלְתִּי נְדוּדִים וּשְׁתִיקָה.

בַּסָּלוֹן הַבֵּיתִי רֹאשִׁי נָע בִּשְׁלִילָה,

מְדֻיָּק כְּמוֹ מֶטְרוֹנוֹם.

בַּמִּטָּה הַצָּרָה אָז חָשַׁבְתִּי

 

שֶׁהַתְּשׁוּקָה שֶׁלִּי תָּמִיד צַעַד אֶחָד לְפָנַי,

מַפְנָה אֵלַי עֹרֶף מִצְטַדֵּק.

אֲבָל עַכְשָׁו כְּשֶׁאַתְּ פֹּה, הָעוֹלָם

פִרְמֵט אֶת עַצְמוֹ, וְהָאוֹר הַפָּשׁוּט בְּיוֹתֵר

שֶׁאֶפְשָׁר לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת

מֵאִיר.

                                  מתוך הספר "ניסויים בחשמל", ידיעות ספרים, 2014

 

לברך על נדיבות האהבה

הספר יצא בתחילת פברואר ולדברי נדלר, "הוא מתקבל נהדר". למרות זאת היא ניגשת אליו בחשש ורק לאחרונה החלה להיכנס לחנויות ספרים, לראות אותו מוצג על המדפים. "זו הרגשה מאוד מוזרה ואני הרבה פעמים לא קולטת את זה. אבות ישורון אמר פעם שכשהוא מפרסם משהו הוא נפרד ממנו. יש לי הרגשה דומה".

את הספר היא בחרה להקדיש לאופיר, בת הזוג שלה. "אחד הרגעים המופלאים במהלך העבודה על הספר הייתה ההבנה שאני רוצה להקדיש לה אותו. השיר החותם את הספר, 'קיץ בעונה אחרת', עוסק במשהו יומיומי מאוד, בזוגיות, אבל עם הבנה שצריך לברך במובן העמוק ביותר על הנדיבות הזו של אהבה. 'אומץ לחולין' הוא ביטוי של לאה גולדברג המכוון לחיי היום יום, ליופי ביום יום, לברך על הנדיבות הזו".

"אנחנו בונים את הבית מתוך מיתוס על הבית. המיתוס אומר שיהיה בית חם שלא יחסר בו חום וקרבה, שתמיד יהיה בו מי שבחרנו כדי שייספק את מה שאנו רוצים, מתי וכמה. הוא כולל גבר ואישה כמובן, וגם למערכות היחסים הללו יש מעמד מוגדר ומקצוע מוגדר. אבל את המיתוס הזה מישהו אחר כתב, ומתוך המיתוס הזה מתחדדת אצלי החשיבות של בניית הבית הפרטי והאינטימי שבו באמת אפשר לחיות. במחקר הספרותי אני הרבה פעמים מפרקת ובחיי היום יום הבנתי כמה חשוב לבנות. זה חלחל גם למחקר ובוודאי נמצא גם בכתיבה עצמה. העיסוק בזה הוא ניסיון להגיד 'אני כאן'. כתיבה היא לשם נוכחות, ויש את התקווה שמישהו יקרא את השיר ויקרה לו אותו הדבר, ההבנה של 'אני כאן'".

ניסויים בחשמל, 63 עמודים, 78 שקלים, להשיג בחנויות הספרים.

 עוד ב-mako גאווה: