כמה רחוק הייתם הולכים בשביל אהבה? רבים עם הורים? מוותרים על מקום עבודה? מתגברים על אלרגיה לחתולים? ג'ון וויטוביץ' שדד בנק כדי לממן לאהובתו ניתוח לשינוי מין.
יש אהבות כל כך גדולות (לאו דווקא טובות) שאנחנו מוכנים להפוך בשבילן עולמות. למרות, שבינינו, כשאנחנו עושות משהו בשביל מישהי זה אף פעם לא מספיק אם אנחנו שוכחות ליהנות מהדרך. וגם פה, ג'ון וויטוביץ (דוג) שובר שיא עם השוד הכי מוזר בהיסטוריה האמריקאית. שוד חובבני שכשל, בלי תכנית מילוט כשהרפרנט המקצועי שלו הוא ה"סנדק", בעוד אחד השודדים מתחרט ובורח שנייה לפני שזה מתחיל ועדיין בוחרים להמשיך. שוד שעשה כותרות ואפילו הפך לשובר קופות הוליוודי בכיכובו של אל פצ'ינו ("אחר צהריים של פורענות"). שוד היסטורי שהסקרנות לגביו והעיסוק בו נמשך גם שנים לאחר שבוצע בשל המניעים האלטרואיסטיים והזעם האנטי ממסדי המקנן בכולנו במידה כזו או אחרת (כן, גם הזעם על התור המוגזם בדואר זה זעם אנטי ממסדי).
אבל האם זאת באמת אהבה? השאלה הזו טרדה את מנוחתי במהלך הסרט הדוקמנטרי "דוק". בגרסה ההוליוודית לא היה לי ספק שמדובר באהבת אמת אבל כשראיתי את הסרט שיעלה בראשון לשידור הבחנתי שכמעט לכל אורכו דוג מדבר על ליז בתור "ארני".
אז נכון, כשהוא התאהב, הוא התאהב בארני ורק בהמשך נודע לו על ליז. אבל במהלך כל התקופה שהם חיו כזוג מתוארת ליז כמי ששקעה בדיכאון עמוק ואף ניסתה להתאבד עד שהתאשפזה בבי"ח פסיכיאטרי בשל רצונה לעבור ניתוח לשינוי מין. ניכר כי על אף ששדד בנק כדי לממן את הניתוח הוא לא באמת קיבל את הרצון האמיתי של ליז, והיו ביניהם ויכוחים אלימים על רקע הזה, ודוג לא הסכים שהיא תעבור את הניתוח עד שנפרדו והיא התאשפזה.
לאורך הסרט ההוליוודי היה לי ברור שאני אוהבת את דוג (המכונה סאני בסרט) אבל בדוקומנטרי מתגלים בו פגמים מעבר לחיוביות ולנתינה. וזה גם מה שאהבתי בו. אז כן, נכון שכנראה המניע העיקרי לשוד הבנק היה מימון הניתוח לליז בניסיון להחזיר אותה אליו ולכפר על היחס ועל חוסר הקבלה, אבל לצדם מתגלים גם תאוות הפרסום והאגו של דוג.
מנגד, אולי לקח לו זמן רב לקבל את רצונה של ליז לעבור ניתוח, אבל הוא קיבל אותה לבסוף כאישה, ומתברר שהוא לא רואה לנגד עיניו מגדר - הוא התאהב בנשים ובגברים, הוא פשוט מתאהב בבני אדם ומתנגד לאפליה.
כך למשל, הוא לא מבין למה כל הפסלים בפארק כריסטופר (הפארק בניו יורק אליו מגיעים להט"בים מכל העולם לראות את הפסלים שאמורים לייצג את התנועה הגאה) מייצגים רק דמויות "לבנות". הוא מבטא בדרכו הלא מתנצחת את מורת רוחו מכך שהפסלים לא מייצגים גזעים נוספים, ואפילו הקהילה הלהט"בית שהייתה אמורה להיות הראשונה להבין מה זה דיכוי, לא השכילה להציג דמויות היספאניות או כהות עור.
גם זנות מקבלת ביטוי בסרט הדוקומנטרי, בכך שרבות שבוחרות לחיות חיי חופש מגדרי, כאישה טרנסית, נאלצות לעבוד בזנות כדי להצליח להתקיים. כנראה שכל כך קשה לנצח את הממסד ואת המערכת, עד כדי שאדם היה צריך לשדוד בנק, ואישה נאלצה למכור את גופה, כדי להגשים את עצמם. נישואים בין להט"בים לא מוכרים עד היום, וזכו גם אז בשנות ה-70 לזלזול ולבוז חברתי וממסדי. אבל גם כיום כשאני מסתכלת סביבי, אני רואה כמה קשה לאחיותיי הטרנסיות למצוא עבודה ומכמה קריאות והערות ברחוב הן צריכות להתעלם.
ליז לא מצליחה להחזיק עבודה ולתרום לחברה על אף שאין סיבה לכך מלבד העובדה שהחברה בוחרת להרחיק אותה, לכלוא אותה בבית חולים פסיכיאטרי במקום לקבל אותה על זהותה הטרנסית ולאפשר לה אורח חיים כרצונה.
למרות שדוג (יחד עם שותפו לפשע, סאל) הסתגר בבנק עם בני הערובה למשך 14 שעות הוא זכה לאהדת הציבור כיוון שעשה את זה ממניעים אלטרואיסטיים. אהדה שגברה עם יציאת הסרט "אחר הצהריים של פורענות", אהדה שתרמה לשחרורו המוקדם ולמימון ניתוח לשינוי מין עבור ליז מתמלוגי הסרט.
הסרט "דוג" ישודר בערוץ 8 ביום ראשון הקרוב, 10 במאי, בשעה 21:50