"דולפין מגומי", סרט הגמר של אורי אהרון, נפתח בסצנת סקס בין שני גברים שנפגשו לסטוץ בדירה בתל אביב. למרות שהסרט נפתח בסצנת סקס וברפליקות "איזה חור, אני מת לזיין אותך" ו"מצדי אתה יכול לשלשל פה על כל המיטה" לא עוסק רק בסטוץ מזדמן. לאורך הלילה, שני הגברים (חן חפץ ועמרי לרון) נופלים זה בקסמו של זה ומדברים על מין לא מוגן, העדפה במיטה, דימוי עצמי וגבריות. ככל שהלילה מתקרב לקיצו נראה שהסטוץ הרגעי עשוי להפוך לאהבה מתמשכת.
הקולנוע הגאה לא זר לאהרון, 32, שבעברו היה שותף לניהול האמנותי של פסטיבל הקולנוע הגאה בתל אביב. "היה לי ברור שסרט הגמר שלי יעסוק בדברים שנוגעים אליי באופן אישי. כמובן שזוגיות, מיניות וסקס הם נושאים שמציפים אותי ביום יום. הסרט מתאר מפגש בין שני בחורים, שאחד מהם מוצא את עצמו מול חלון ראווה שמציג בפניו את החיים שעליהם חלם מאז ומתמיד - בו משתקפים התשוקות, הרצונות וגם החולשות שלו".
הסרט שהופק במסגרת לימודיו של אהרון בבית הספר לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, נבחר להציג בבכורה עולמית בפסטיבל קאן 2018 במסגרת הסינפונדסיון (Cinéfondation) - התחרות היוקרתית בעולם לסרטי סטודנטים. בכך שימש הסרט גם כנציגות הישראלית היחידה בפסטיבל. "הסרט הוא מתנת יום הולדת שלושים שלי והוא גם מסכם פרק מחיי בתל אביב בעשור האחרון", מספר אהרון. ״כמו הרבה הומואים אחרים אני מניח שהמעבר לתל אביב מחיפה, עיר הולדתי, היה מתבקש והקרנת הסרט בפסטיבל בחיפה מרגשת ומפחידה אותי".
"משהו באקט המיני קושר בין החיבור הפיזי לחיבור הרגשי"
הצפייה ב"דולפין מגומי" יכולה להיות לא פשוטה לצופים שסקס מביך אותם, אבל עבור אהרון, סצנות הסקס המפורשות שבסרט הן חלק בלתי נפרד מהתמה שלו. "כרווק כבר כמה שנים אני מרגיש שבימינו היכולת להכיר בן אדם חדש שלא דרך אפליקציות או סטוצים היא מוגבלת, אפילו שאני גר בתל אביב ו'כולם הומואים׳. כיום, קשה מאוד למצוא מישהו שאוכל להיכנס לחיים שלו והוא לשלי בטיימינג נכון. ועדיין, הרבה מההיכרויות שלי עם גברים עברו דרך המיטה ואפשר לומר שהרבה ממערכות יחסים שלי התחילו ככה. אולי מכאן הקביעה של אחת הדמויות בסרט, שהוא 'מתאהב מהתחת'. יש משהו באקט המיני שקושר בין החיבור הפיזי לחיבור הרגשי".
מאיפה שאבת השראה לסרט?
"התחלתי לכתוב את התסריט בבוקר אחרי לילה עם בחור שבמהלכו חוויתי מעיין התאהבות חסרת גבולות. היה לי צורך להנציח את הקרבה בינינו ואת הרגשות שהתעוררו במפגש הזה ופשוט כתבתי אותם. במשך הלילה הכל הרגיש נכון, אבל זה כל הזמן לווה בחרדה מהבוקר שיבוא ושיקיץ החלום. זה גרם לי לחשוב שיש משהו בהתאהבות פתאומית כזו שיכול באופן מסוים להצדיק את כל המאבק שכרוך בלחיות כהומו. הסרט עוסק בטלטול הזה - במתח שבין החוויה החזקה מצד אחד והזמניות והידיעה שזה תיכף נגמר מצד שני״.
התסריט רווי באינטימיות בין הומואים ובחוויות שקורות רק בחדר המיטות, בין אם בסצנות עירום מפורשות או טקסטים כמו "יש משהו בזין שתקוע לך בתחת שגורם לך להרגיש שאתה לא לבד בעולם". היה לך קשה למצוא שחקנים שירצו להשתתף בו?
״לדמות גיבור הסרט ליהקתי את חן חפץ - השחקן הראשון שפגשתי. היה לנו חיבור חזק מההתחלה ומהר מאוד הבנתי שאנחנו צריכים לעבוד יחד. ידעתי שהסרט יקום וייפול על החיבור בין השחקנים ולקח לנו זמן למצוא את הפרטנר המתאים. היו כמה ניסיונות שידוך לא מוצלחים אבל חודש לפני הצילומים עמרי לרון נכנס לתמונה. במהלך החזרות, אפשרתי לשחקנים להוביל את התהליך וזה הפך לעבודה משותפת. היו לנו שיחות ארוכות בחזרות לפני שהתחלנו לעבוד על סצנות. דיברנו ארוכות גם על העירום, היינו צריכים להסכים על מה וכמה יראו. צפינו בסרטים אחרים שמשתמשים במין כמהלך דרמטי ולא כייצוג פורנוגרפי. בסופו של דבר, הם קבעו שלא יהיה עירום פרונטלי בסרט, ובדיעבד אני שמח על ה'מגבלה' שהכתיבה עבודת צילום קרובה וריאליסטית".
כיוצר הומו אתה מרגיש חובה לעסוק בקולנוע גאה ובדעות קדומות כלפי הקהילה?
"מבחינתי הקולנוע הוא כלי לתיאור מציאות, מדיום שעוזר לנו להתבונן על החיים שלנו דרך סיפורים שאנחנו מזדהים איתם. הדבר שהכי חשוב לי כיוצר קולנוע זו אותנטיות, מפני שיצירות שנעשות מתוך אמת פנימית לרוב מעניינות אותי יותר. לכן, במובן מסוים אין לי ברירה אלא לעסוק בנושאים שמעסיקים אותי ובדמויות שאותן אני מכיר היטב. בסופו של דבר אני שמח שיצרתי סרט שהייתי שמח לראות כצופה. התגובות שקיבלתי אחרי ההקרנה בפסטיבל בקאן הפתיעו אותי מאוד כי הבנתי כמה האישי הוא אוניברסלי".
בסרט יש כמה סצנות שכוללות תכנים שמשויכים לקהילה הגאה שאפילו בין הומואים הם לעתים לא מדוברים. חשבת מה סטרייטים יבינו מהסרט?
"רציתי שהסרט ירגיש כמו הצצה למפגש מיני, ואני חושב שהומואים יזדהו עם מה שמוצג בסרט. יש משהו רומנטי בעיני במשפט כמו ׳אתה יכול לשלשל פה על כל המיטה' - משהו שאומר שהאקטיבי נמשך (גם) לחלקים הפחות נעימים של הפסיבי וזה לא מפריע לו. הסרט עוסק בחוויה של התמסרות כגבר, חוויה שהרבה גברים סטרייטים לא יחוו בחייהם. הסטוץ הוא בעצם סיפור המסגרת בסרט שמתחיל בסצנת סקס סוערת ומתפתח לשיחה אחרי שהמתח המיני מתפוגג. אני חושב שגם הרבה גברים ונשים יוכלו להזדהות עם זה שקודם בא הסקס ואז באה ההתקרבות".
ניסית להעביר מסר מסוים על תרבות הסטוצים בעיר ההוללות שנקראת "תל אביב"?
"היו אנשים שקראו את התסריט לפני הצילומים והזהירו אותי שזה סרט שהומואים לא יאהבו. אני לא עוסק בסרט בעולם הסטוצים או בעידן האפליקציות שאנחנו חיים בו, מה שאופייני להרבה הומואים עירוניים. המהירות בה אנו מדפדפים להבא בתור, בוחנים ומקטלגים אנשים שאנחנו פוגשים, היא זו מקשה עלינו לצאת מחוץ לגבולות שהגדרנו לעצמנו.
אני מקווה שהאנשים שייראו את הסרט יתחברו אליו וייתרגשו ממנו. אני מנסה להאיר ולעורר שיח שאפילו בין הומואים קשה להציף - שיח שעוסק בצדדים הפחות מדוברים, כלומר באינטימיות כשלעצמה שנחשבת לטאבו חברתי בקהילה ובחברה בכלל. כיום, יותר קל לנו לצפות באלימות קשה על המסך מאשר באינטימיות".
ההורים שלך ראו את הסרט?
"עוד לא. אני אשמח שהם יראו אבל לא בטוח כמה זה יהיה להם קל לצפייה. אני חושב שהסרט מצליח לגעת בנושאים אוניברסליים ואני מקווה שהם יצליחו לחוות את זה. בזמן הכתיבה חשבתי על הביקורת שעשוייה להישמע כנגד הסרט, וגם שליחת התסריט לשחקנים פוטנציאליים הייתה צעד לא פשוט בתחילת הדרך. יחד עם זאת, השתדלתי לא לעסוק ב'מה יגידו' - ניסיתי להתעלם מהקולות שבלמו אותי בתהליך הכתיבה והעבודה על הסרט. אני מרגיש שגם עכשיו אני צריך להתעלם מהם".
אתה יודע כבר מה הולך להיות הפרויקט הבא שלך?
"בימים אלו אני עובד על תסריט לסרט ארוך שיעסוק באחווה גברית ובחיפוש אחר אהבה ללא תנאים".
הסרט "דולפין מגומי" יוצג במסגרת תחרות הסרטים הקצרים בפסטיבל הסרטים חיפה שיתקיים בין התאריכים 1/10-22/9 (חול המועד סוכות)