החודש מלאו שלושים שנה לפטירתו של הצלם רוברט מייפלת'ורפ. הוא נפטר מסיבוכים של נגיף ה-HIV, כשהוא בן 42 בלבד, אבל עם הישגים אמנותיים שהיו מספיקים גם לשתי תקופות חיים מלאות. מייפלת'ורפ שנולד למשפחה קתולית בשכונת קווינס שבניו יורק, נחשב לאחד הצלמים הנודעים בהיסטוריה בעיקר בזכות הצילומים יוצאי הדופן שלו ששמו זרקור על סצנת המין הסאדו-מזוכיסטית ונתנו חשיפה שלא נראתה קודם להומואירוטיקה - יש שיגידו פורנוגרפיה - גאה. למעשה, היצירות של מייפלת'ורפ עדיין נחשבות פרובוקטיביות מדי במקומות מסוימים בעולם, רק בשנה שעברה צילומיו הוסרו מתערוכה בעיר פורטו שבפורטוגל, בגלל שעוררו תגובות נזעמות משמרנים. עכשיו חייו זוכים לתיעוד בסרט ביוגרפי חדש שיצרה הבמאית היהודייה האמריקאית המוערכת, אונדי טימונר.
טימונר, היא אחת הבמאיות הבולטות והמוערכות בארצות הברית, למעשה היא היחידה שזכתה פעמיים בפרס הגדול של פסטיבל הסרטים העצמאיים היוקרתי ביותר בעולם סאנדנס, וסרטה דיג! (Dig!) משנת 2004, שעוקב אחרי להקות הרוק האלטרנטיביות the dandy warhols ו-brian jonestown massacre נחשב בעיני רבים לאחד מהדוקו-רוק הטובים בכל הזמנים. הסרט "מייפלת'ורפ" שיצא בסוף השנה שעברה בארצות הברית ויוקרן ביום חמישי הבא (28/3) במסגרת פסטיבל אפוס לסרטי תרבות ואמנות, מביא אל המסך לראשונה את חייו רוויי השערוריות של מייפלת'ורפ. את דמותו מגלם השחקן הבריטי העולה, מאט סמית', שמוכר לחובב המד"ב כדוקטור ה-11 בסדרת הקאלט "דוקטור הו" וכנסיך פיליפ בסדרת הלהיט של נטפליקס, "הכתר".
מדובר בתפקיד מורכב במיוחד, שכולל לא רק עירום פיזי אלא גם עירום נפשי, עבור התפקיד נדרש סמית' להוריד לא מעט ממשקלו ולהשתתף בסצנות סקס מרובות ובוטות שתואמות את חייו הסוערים של גיבור הסרט. טימונר, יהודייה גאה וציונית לא קטנה ("התנדבתי בקיבוץ"), שוחחה איתנו על הסרט לכבוד ההקרנה החגיגית והראשונה בישראל.
אחרי קריירה ארוכה ומצליחה כבמאית דוקומנטרית, החלטת לעשות מעבר אמיץ ולביים סרט עלילתי. למה בחרת דווקא במייפלת'ורפ לגיבור שלך?
"אם תבחן את כל הדמויות שתיעדתי במהלך השנים שלי כיוצרת דוקומנטרית תראה שהן תמיד דמויות בעלות חזון קיצוני ובלתי אפשרי. מדובר באנשים שלוקחים על עצמם משימות בלתי אפשריות, ופועלים כדי להגשים אותם בכל דרך אפשרית. הם אנשים שהחברה הטילה בהם ספק ולעגה להם, אבל הם פשוט חייבים להגשים את החזון שלהם. בין אם זה אנטון בסרט Dig!, ראסל בראנד אותו תיעדתי ב- Brand: Second Coming או אמנדה פאלמר, כל מושאי הסרטים שלי הם אנשים שלא יכולים להפסיק לעשות את האמנות שהם עושים, למרות שאף אחד בהתחלה לא האמין בהם. זאת תכונה שהופכת אותם לקשים לפעמים ואפילו ללא הגיוניים אבל זה עד כדי כך חשוב להם לגרום לחזון שלהם לצאת לפועל".
כשצופים בסרט קשה להבין אם את מחבבת את הגיבור שלך או לא. מצד אחד, מדובר באמן יוצא דופן, מצד שני הוא היה אדם מאוד מורכב בעל אלמנטים מאוד אפלים באישיות שלו.
"אני מנסה לא לשפוט את הגיבורים שלי, אבל אני אגיד את זה כך - אני לא יכולה לסיים סרט על גיבור שאני לא אוהבת. האמת היא שאני אוהבת את רוברט כי הוא הצליח להשיג בחייו את הבלתי אפשרי, ואני גם מרגישה רחמים כלפיו כי אני מצליחה להתחבר למקום ממנו הוא פעל".
כן, לצד האומנות יוצאת הדופן שלו שהאדירה את הגוף הגברי בצורה בה כמעט אף אמן לפניו לא הצליח לעשות, מייפלת'ורפ עשה דבר אחד שאי אפשר למחול עליו: למרות שידע שהוא נושא את נגיף האיידס הוא המשיך לקיים יחסי מין לא מוגנים עם גברים ובכך הביא להפצת הנגיף. אגב, כיום קרן רוברט מייפלת'ורפ, אותה הוא הקים עוד לפני פטירתו בשנת 1989, מגייסת מיליוני דולרים בכל שנה לטובת טיפול ומניעה של הנגיף.
"זאת התנהגות מאוד קרה, מאוד לא הוגנת, אבל מי אנחנו שנשפוט"
"אני רואה אותו כאדם שהיה לו פגם מהותי באישיות", אומרת טימונר על הגיבור שלה. "אני יודעת שהוא עשה כמה בחירות איומות במיוחד בחייו, וזה היה מאוד חשוב עבורי לא להתעלם מזה גם בסרט. מדובר במישהו שהפיץ את הנגיף באופן מודע, הוא ידע שהוא חולה והוא בחר להמשיך לשכב עם גברים בלי לומר להם את זה. מה אני אגיד, זה בעייתי מאוד. מצד שני - אני מנסה לא לשפוט אדם שלא הייתי בנעליו. זאת התנהגות מאוד קרה, מאוד לא הוגנת, אבל מי אנחנו שנשפוט".
גיבורה משמעותית נוספת של מייפלת'ורפ היא אגדת הרוק - פטי סמית' (בגילומה של מריאן ראנדון). סמית' הייתה אהובתו הראשונה של רוברט מייפלת'ורפ והשניים אף גרו יחד ודיברו על הקמת משפחה, כשמייפלת'ורפ יצא מהארון חל משבר גדול בין שניהם, אך הידידות הגדולה ליוותה אותם עד מותו.
>> 20 סיטואציות שכל הומו מהפריפריה מכיר היטב
>> "בת הזוג שלי אנסה אותי - וזה מה שעברתי אחרי"
>> 6 ספורטאים שמצאו עצמם במרכז שערוריית מין גאה
על השאלה האם סמית' אהבה את הסרט יש לטימונר תשובה מפתיעה למדי: "פטי סמית' לא עזרה לי עם הסרט, היא לא תמכה בו, למעשה היא פעלה נגדו, זה היה חלק גדול בעיכוב ביציאת הסרט. אגב, היא עשתה את אותו הדבר לחבריי שיצרו את הסרט התיעודי על רוברט (Look At The Pictures - ב"בב)". גם כאן, משתמשת טימונר בגישת הפנה את הלחי השנייה ובמקום לכעוס על סמית' היא בעיקר מנסה להבין אותה: "בכנות, מי אני שאשפוט אותה? אני לא יודעת מה היה מצבה הרגשי בכל הנוגע למייפלת'ורפ, אני לא הייתי מאוהבת בגבר שהבין פתאום שהוא הומו, ולא הייתה לי שותפות גורל שחשבתי שתימשך לנצח והתרסקה בסוף לרסיסים".
איך הצלחת לגייס לסרט שחקן כמו מאט סמית', שנמצא בשיאה של קריירה מאוד מצליחה ומחובקת על ידי המיינסטרים, להשתתף בסרט עצמאי קטן על אמן שנוי במחלוקת?
"האמת היא שהבן שלי חואקין המליץ לי עליו. הוא היה בן עשר באותה תקופה והעריץ ממש את הסדרה 'דוקטור הו' (Doctor Who). חשבתי שזה רעיון משוגע, לא חשבתי שהוא ליהוק טוב אבל בדקתי אותו כאופציה, שבוע מאוחר יותר שמעתי מהסוכן של מאט שהוא מעוניין ונפגשתי איתו לצהריים במסעדה. הגבר שפגשתי באותה מסעדה היה כל כך כריזמטי, הייתה בו דריכות וכוח משיכה שחיפשתי אצל כל כך הרבה שחקנים. אחרי כל כך הרבה שחקנים שפגשתי וקריאות של התסריט, למאט פשוט היה את זה, הוא אמנם קרא את זה פעמיים אבל בפעם השנייה זה עבד. הבנתי שמצאתי את המייפלת׳ורפ שלי".
אז משם הדברים פשוט הלכו חלק? לא היו התנגדויות?
"נראה לך? עברו הרבה שנים מאותה פגישה ועד שהתחלנו לצלם, בינתיים מאט התחיל לשחק ב"הכתר" והדברים מאוד השתנו עבורו - הוא נהיה מאוד מפורסם. בכל זאת, הוא נשאר קרוב אליי לאורך כל אותה תקופה וברגע שהסתיימו בצילומים הוא הוריד 12 קילוגרם ממשקלו והצטרף להפקה. צילמנו את הסרט במשך 19 ימים בלבד (מעט זמן בסטנדרטים אמריקאים - ב"בב) ואני חושבת שהוא נותן בהם את תצוגת המשחק הכי טובה שהוא נתן בחייו".
כאישה שמובילה הפקות כבר יותר מעשרים שנה, מה את חושבת על מעמדן של נשים בהוליווד? גם השנה, בשיאו של גל ה-METOO, לא הייתה אף אישה שמועמדת לפרס האוסקר בקטגוריית הבימוי.
"אני חושבת שזה מטופש, אין בזה שום היגיון, אנחנו כל כך אינטליגנטיות גם מבחינה רגשית, אנחנו מעולות במולטי-טסקינג, אנחנו חזקות, אנחנו יכולות להוביל משקי בית להוביל את החברה שלנו בכל כך הרבה מובנים, ועדיין אנחנו לא יכולות להוביל סט של סרט? זה לא הגיוני בשום צורה. הוריי (שניהם פעילים בולטים בקהילה היהודית שאף תרמו רבות לישראל - ב"בב) לא גידלו אותי בתפיסה שאני לא יכולה לעשות דברים מסוימים בגלל שאני אישה, אף פעם לא הבטתי לצדדים ובדקתי האם אני מוקפת בגברים או נשים. אני פשוט שמחה להגשים הזדמנויות, אני התחלתי כבמאית תיעודית כי זה מה שהיה אפשרי עבורי בעזרת מצלמה בלבד, עכשיו שאני עוברת ליצור סרטים עלילתיים אני אשמח לעשות עוד כאלה בצוותים שמראים שוויון מגדרי. אני חושבת שבאופן כללי מאוד חשוב לזכור שנשים תמיד מסוגלות לעשות בדיוק אותו דבר כמו גברים אם לא יותר טוב".
מייפלת'ורפ יוקרן במסגרת פסטיבל אפוס שכולו מוקדש לסרטים על תרבות ואמנות. מה את חושבת שמייחד אותו מסרטים אחרים?
"מייפלת'ורפ הפך צילום לאמנות לאספנים, הוא הפך חיים הומוסקסואלים למשהו שמותר לשים בחוץ לתצוגה, הוא צילם פורטרטים של מפורסמים כמו דבי הארי, גרייס ג'ונס, סיגורני וויבר ואנדי וורהול, והגיע למצב בו אתה לא באמת מפורסם אם הוא לא צילם אותך. העובדה שהוא הצליח להיות אמן כל כך בולט בשנות השמונים, למרות שבאותו הזמן הוא פרסם תמונות של זקפה של גבר שחור לצד אקדח ואגרופים לצד ישבנים, זה משהו שאי אפשר להתעלם ממנו. זה הכוח של מייפלת'ורפ".
אפוס הפסטיבל הבינ"ל לסרטי תרבות ואמנות יתקיים בתאריכים 27-30 במרץ במוזיאון תל-אביב לאמנות, לראשונה במתכונת מאוחדת עם פסטיבל המוזיקה פליציה בלומנטל. הסרט "מייפלת'ורפ" יוקרן ביום חמישי הבא (28.3) בשעה 21:30