>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
אנחנו גדלים, מתפתחים, לומדים ומשתנים עם הזמן. חלק גדול בשינוי קורה עם עזיבת הקן והמעבר לעיר הגדולה. עבור גייז רבים, המעבר לעיר הגדולה טומן בחובו יציאה מהארון וחשיפה לחיים שלא הכירו לפני. הנה אתם עומדים מול אינספור הזדמנויות וצריכים להחליט כיצד לפעול, באיזו דרך ללכת.
אבל איך נראה אותו מעבר לעיר הגדולה? ההתנתקות מהסביבה המוכרת לעיר סואנת ועמוסה, רווית גירויים ובדידות? עומרי כהן, מאייר ומעצב מערד, בוגר הקורס לתקשורת חזותית בשנקר החליט לשים את הקלפים על השולחן ולהעביר את חווית המעבר לתל אביב דרך העיניים שלו. בפרויקט הגמר שלו יצר כהן סרטון מעניין וחושפני המתאר רגשות מעורבים אשר חווה הומו צעיר באחד מימין הראשונים בעיר.
לא מפחד מדמויות סטריאוטיפיות
"ארגזים" הוא סרט אשר בוחן את תחושת הניכור והזרות שעוטפת כמעט כל אדם כשהוא מתחיל לאבד מן הנאיביות והתמימות איתן הגיע העירה. מטלת הפרויקט הייתה לכתוב תסריט על גיבור, שיוצא מהאזור המוכר לו ועובר חוויה משמעותית שמשנה אותו באופן מסוים. כהן עיבד סידרת קומיקס שיצר לאנימציה ממוחשבת וכך השלים את הפרויקט.
"BOXES" | Final project | Shenkar 2012 from omri cohen on Vimeo.
גיבור הסרט נחשף ככל הנראה לראשונה אל תרבות הסקס הנזילה והזמינה אשר מתרחשת בכל רגע נתון ברחבי העיר. הגיבור דוחה את תחילת חייו החדשים כשבמקום לפרוק את הארגזים בדירתו החדשה בתל אביב הוא מתכתב ברשת עם בחור שמצא חן בעיניו וזמן קצר לאחר מכן יוצא לכיוון ביתו באישון ליל.
על מנת להדגיש את מוטיב האורבניות עובר הגיבור בדרכו בשד' רוטשילד, אשר משמשות סמל סטטוס עבור הקהילה הגאה בעיר, הוא עוצר לרגע להביט בזוג גברים שמתנשקים על הספסל וממשיך בדרכו. הליכתו המכונסת של הגיבור, מעידה על ראשוניות, הוא איננו משוחרר לגמרי וניתן להבחין בהססנות שמלווה אותו בדרכו לפגוש את הבחור.
כשהוא מגיע אל היעד מיד מרגישים את הקונפליקט בין הדמויות, הבחור אליו הגיע נראה גברי שרירי ובטוח בעצמו, בעוד הגיבור יוצא אוטומטית אל המרפסת ומביט בפליאה בנוף העירוני. זמן קצר לאחר מכן מוביל אותו הבחור אל מיטתו, בשלב זה, כבר ברור לנו מהו תפקידו של כל אחד מהם במיטה.
"הדמויות סטריאוטיפיות בכוונה", אומר כהן. "משום חווית הניכור והבדידות של העיר הגדולה. מצד שני הן משמשות ככלי לתיאור התבגרות אישי בו לומד אדם לקבל את עצמו, להשלים עם בחירותיו ולממש את ההווה שלו".
שיאו של הסרט מתרחש בבוקר שלמחרת, כשהגיבור מבין שלא התרחש פה אקט של חיבה אמיתית, מטרתה של הפגישה מתחילה ונגמרת בפורקן מיני בלבד. הוא איננו חש צורך להיפרד לשלום, מתלבש בשקט ויוצא מהדלת. אחד ההיבטים המעניינים ללא ספק הוא ההיפוך של הדמויות בבוקר שלמחרת. בעוד הבחור האקטיבי שוכב מכווץ בתנוחת עובר פסיבי ושקט, הגיבור שוכב בביטחון על המיטה ומוצא לנכון לעשות מה שנראה לו נכון, פשוט ללכת.
כשהוא חוזר אל ביתו, הוא מחייך חצי חיוך, מה שמשאיר בעצם תחושות מעורבות לצופה ומשאיר כל מיני שאלות פתוחות.
כל אחד מזדהה מכיוון אחר
"כשיצרתי את 'ארגזים', רציתי שהוא יהיה מאוד פשוט ואמיתי, בלי פאנץ' משמעותי ובלי סיפור אהבה דרמטי", מוסיף כהן, "המפגש הוא בעצם עם העיר הגדולה וכל מה שמשתמע מכך. כל אחד יכול לקחת את זה אל נקודת ההזדהות שלו. הגיבור פוגש דמות אופציונאלית שבעתיד עלולה להדמות לו מאוד, בתור תל אביבי ותיק. הוא פוגש אותה עוד לפני שעבר את הפילטר של חדר הכושר והחיים הגאים בעיר - וזה העניין בעצם".
כהן מציין כי לא הייתה פה כל כוונה להשמיץ את תרבות הסקס בקהילה. "הכול נעשה מבחירה מוסכמת ואין שום דבר רע בסטוצים".
איתמר דואבה, מנחה פרויקט הגמר במסלול תקשורת חזותית מוסיף, כי במהלך 4 שנות לימוד בשנקר מפגישים את הסטודנט עם תחום האיור בכל המדיות האפשרויות. "עומרי בחר באנימציה כדי לספר סיפור ספק אישי, ספק בדוי על חוויה ראשונית של 'סקס והעיר הגדולה'. בעזרת קו רגיש ומינימליסטי הוא ממקם את הצופה במקומות מאוד ספציפיים ומציג דמויות ברורות בסיטואציות רגישות וטעונות וכל זאת, ללא דיאלוגים. כאאוטסיידר אל הקהילה הגאה, הסרט נתן לי הזדמנות להציץ פנימה, אל תוך עולם שלא הכרתי בעבר".
מצפייה בסרט ברור, כי כל אחד מאיתנו יכול להרגיש את הפלאשבק בתוך עצמו, ולהיזכר באותם רגעים שהוא היה שם, בין אם עברו שנים או רק כמה חודשים.
התערוכה נפתחת הערב (יום ד') 18.6 בשעה 19:00 בבניין מיטשל בר"ג (רח' ידע העם 8). היא תימשך עד ה31 ליולי.