אנדרו סלגאדו, כיום אמן מוכר בקנדה, הותקף במפתיע בידי חבורת בריונים במהלך פסטיבל מוזיקה. לרגל פתיחת תערוכת יחיד המרכזת עשור מיצירתו, סלגאדו חושף את התהליכים שעבר מאז התקיפה, וכיצד המקרה עזר לשנות את חייו לטובה.
בשנת 2008 סלגאדו וחבריו יצאו יחד לפסטיבל מוזיקה ליד העיר פמברטון שבקנדה. "רצינו ללכת לראות את קולדפליי. הם בדיוק הוציאו את ויוה לה וידה. שם, בין אלפי אנשים באמצע היום, אני ובן זוגי הותקפנו באכזריות בידי שמונה גברים".
"אני מרשה לעצמי לעיתים נדירות לחזור לאותם רגעים", הוא מוסיף, "אני יכול להיזכר איך עמדתי בהלם, מנותק, לפני שפניתי לבן זוגי ואמרתי לו: 'ג'ק, אין לי שיניים!', בעוד שהדם נשפך מפי". אנשי האבטחה שהיו במקום ריתקו מיד את אנדרו וג'ק לקרקע בזמן ששמונת התוקפים נעלמו בתוך הקהל. "יותר מאוחר זה הוא [ג'ק] שבא לתא המעצר באוהל המשטרה במתחם, התיר את האזיקים שלי וליווה אותי לאוהל המרפאה".
עשר שנים ג'ק ואנדרו במערכת יחסים, בקשר שהתחשל באש. "טראומה יכולה לקרב אנשים זה לזה", טוען סלדאגו, "אבל היא גם מפקסת אותך. היא יכולה לתת לך נחישות, דרייב ואמונה. זה תלוי כיצד האירועים מתועלים. הם יכולים לשבור אותנו, או להגדיר מי אנחנו, אפילו איך יראו שארית חיינו – הרגעים שאנחנו נושאים איתנו לנצח".
זמן קצר אחרי התקרית, סלדאגו עבר ללונדון על מנת להמשיך ללימודי תואר שני בציור באקדמיה בצ'לסי. מאז הוא מתגורר בלונדון, ואת התערוכה הנוכחית שלו הנקראת TEN הוא מציג בשגרירות הקנדית בכיכר טרפלגר. "התערוכה היא האוטוביוגרפיה האישית שלי, עשור מחיי בציורים", הוא מצהיר, "מצד שני, התערוכה מספרת סיפור של ניצחון אישי. סיפור של פוזיטיביות וגאווה מתוך שלילה ושנאה".
הציור האחרון שצייר, המופיע גם הוא בתערוכה, מייצג נקודת מפנה בעבודתו, או לפחות כך טוען אוצר התערוכה דויד ליס מהמוזיאון הקנדי לאמנות עכשווית בטורונטו. "הוא לא הסכים איתי", מספר סלדאגו, "כשאמרתי שלעבודות שלי יש נקודת מבט נהיליסטית במה שקשור לאנושות".
בציור הנקרא "Afterlife/Osiris” מופיע גבר שחור עם יד על פניו ועין אחת מנקבת במבטה קדימה, כווריאציה על אוסיריס, אל השאול המצרי. הציור לדבריו מעביר רושם פוזיטיבי, רוחני ומרפא בניגוד לנערים השבורים והפגיעים בציורים הקודמים.
אנדרו מציג בינתיים את TEN בשגרירות הקנדית בלונדון, ומתחיל להאמין בעצמו שמהייאוש שלו הוא ברא משהו חדש ואופטימי. "התערוכה הבאה שלי תקרא – חדר עם נוף לאוקיינוס, ותפתח במאי הקרוב בקרואטיה. התערוכה הזו מביטה קדימה אל האופק, ומשאירה מאחור את האפילה לנצח, מתקדמת לעבר השקיעה והעננים הכסופים. בלי להביט לאחור".
>> "הגוף שלי לא קונבנציונלי, הוא מתריס"
>> חושבים שה"גיידאר" שלכם אף פעם לא מזייף?