>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
>> חלק א': רוצים עזרה בשירים מחצי הגמר הראשון?
>> חלק ב': מנחים גרונעם - ביצועים חזקים
סטרייטים רבים התרעמו: "מה פתאום האירוויזיון הוא של הומואים?". חברים, זה בסדר לאהוב את האירוויזיון. יש גם הומואים שאוהבים כדורגל. אבל בעוד שרוב הצופים של התחרות הם ללא ספק סטרייטים, רוב מוחלט של חובבי התחרות, אלה שנוסעים בכל שנה בקהל ומנופפים בדגלים, אלה שמקיימים מסיבות אירוויזיון – הם הומואים.
אז שלא יהיה מקום לספק: כולם מוזמנים לחגוג את החג הכי גדול שאני וחבריי חובבי התחרות חוגגים. ובשביל כל אלה שלא בא להם לחגוג, נחזור על האזהרה בפעם האחרונה: אתם עומדים לקרוא כתבה מקיפה על תחרות הזמר של האירוויזיון, בדיוק באותו הסגנון של כתבות שפורסמו על ידי בעבר.
זוהי כתבה מעמיקה ורצינית, המיועדת לאנשים שאוהבים לאהוב את התחרות. אם אתם שייכים לאותו זן שאוהב לשנוא את התחרות ו/או שונא לאהוב אותה, כפי שחובבי האירוויזיון בעולם מגדירים אתכם, אתם מוזמנים להקליק החוצה, להשמיץ ולהלעיז.
מסר לחבר'ה ברוממה: שלא תעזו לגעת לנו באירוויזיון!
אז חוץ ממשבר דיפלומטי עם איראן ופיגוע מקוון על רקע הומופובי, קיבלנו גם איומים מאנשים ברשות השידור שרוצים להביא לפרישת ישראל מתחרות הזמר של האירוויזיון. זה הפך כמעט לרוטינה: בכל פעם שישראל לא עולה לגמר – ברוממה מאיימים לפרוש. הסיבה: "דילים" בין מדינות מונעות מישראל להצליח. באמת? אז איך שירי מימון ובועז מעודה הצליחו?
אולי תתחילו להשקיע בקדם אירוויזיון אמיתי, בסגנון המלודיפסטיבלן, במקום לתת לוועדות לבחור שירים גרועים? ועם כל הכבוד לחובביה של להקת איזבו, אין לי ספק שאם היו שולחים את אלון דה-לוקו או את ג'ולייטה, מצבנו היה אחרת.
וחוץ מזה, קצת פרופורציות: הולנד כבר שמונה שנים לא עלתה לגמר. בלגיה ושוויץ הבליחו רק לגע, ובדרך כלל נשרו בחצי הגמר. וגם במזרח אירופה: בולגריה ובלרוס נדפקות – והשנה זה ממש על לא עוול בכפן.
יש כאן גם גישה מקוממת: למה ישראל לא שוקלת לפרוש מהמונדיאל? מאליפות אירופה? כי כדורגל זה של סטרייטים? האירוויזיון הוא אולי הדבר היחיד שבאמת מונע מרוממה להפוך למצבה אחת ענקית למה שפעם היה מפעל תרבותי שהתחרה בערוץ 2. בכל פעם שישראל עולה לגמר: הרייטינג של האירוויזיון נוסק. אז שלא תעזו לגעת לנו באירוויזיון!
הגמר הגדול: הערב ב-22:00 בערוץ הראשון
אז עכשיו הגיע הזמן לעזוב את החוכמה בדיעבד, ולעבור לכוכבים של הערב: השירים. אחזור בקצרה: לא מדובר בכתבת הימורים, כמו כתבות רבות אחרות. אני מהמר גרוע. אני מעדיף לתת סקירה, להביע דעה ולתת לכם לטעום קצת ממילות השירים, כמי שנותן משקל רב לכוחן של המילים.
והשנה יש לנו את אחד הגמרים הכי איכותיים זה שנים. והערב נדע האם לורין שבדיה, המובילה בהימורים, תכניס את אירופה לאופוריה או שהסבתות הנוראיות מרוסיה יתנו לגימיקים הזולים לנצח שירים מושקעים ואיכותיים.
אז אחרי 20 שירים שעלו מחצאי הגמר, יש לנו בגמר הגדול גם את אזרבייג'ן המארחת ואת ה-Big5, חמש המממנות הגדולות של איגוד השידור האירופי: איטליה, בריטניה, גרמניה, ספרד וצרפת.
שיר מס' 1: בריטניה, Love Will Set You Free (האהבה תוציאך אל החופשי), אנגלברט המפרדינק
"כה חינני וטהור/ חיוך רוחץ בגשם/ לא משנה המרחק/ נס של מבט/ למרות שהייתי צריך לדעת/ לא יכולתי לפנות לאחור/ כשהתמודדתי עם יופייך/ אין סיבה להישאר/ בעוד את מנשקת אותו לאור הירח/ בלב כבד אני אומר:/ אם את אוהבת מישהו, לכי אחרי לבך/ כי האהבה באה פעם אחת, אם יש לך מספיק מזל/ למרות שאתגעגע אלייך לנצח, הכאב ייטמע/ רק האהבה יכולה להוציאך אל החופשי"
בריטים יקרים, מאיזה בוידעם הוצאתם אותו? אז נכון, היו לו להיטי ענק בשנות ה-60', יש לו רקורד מרשים, אבל אפילו הצעירים אצלכם לא יודעים מי זה. אתם סתם מבזים זמר מכובד, ונותנים לו להופיע עם שיר שנשמע כאילו נכתב בשנות ה-50'.
זה כמו שאנחנו נשלח את אחד מהכוכבים הכי גדולים של פעם, ישראל יצחקי. אני בטוח שרוב מי שקורא את מה שאני כותב כאן אפילו לא יודע מי זה, אבל בשנות ה-50' הוא היה כוכב ענק. אחד השירים המפורסמים שלו הוא: "אבא'לה בוא ללונה פארק" (עכשיו בטח רבים מכם פולטים: "אההה").
אבל גם זמרים נהדרים אחרים, שכולם מכירים, לא הייתי שולח לאירוויזיון. בכנות, מישהו באמת מדמיין את יהורם גאון מייצג אותנו?
כאנגלופיל גאה וכמי שרוצה כבר לנסוע לתחרות הזמר של האירוויזיון בבירת ההומואים הבריטית מנצ'סטר (העיר הבאה שהבי-בי-סי הבטיח שתארח את האירוויזיון, לכשתיפול ההזדמנות), אני כמעט תמיד מאחל הצלחה לבריטניה בתחרות. אבל אפילו אני לא מסוגל לרצות שזה יהיה השיר שיביא ניצחון שישי לממלכה המאוחדת. חבל.
שיר מס' 2: הונגריה, The Sound Of Our Hearts (צליל לבבותינו), להקת קומקפט דיסקו
"העולם הגדול כולו הוא מקום אחד בלבד/ אתם יכולים לומר שהכל אותו הדבר/ אתם עשויים להרגיש את השנאה שהוא זורע/ אתם יכולים להראות שזאת לא דרך ללכת בה/ זהו צליל לבבותינו, אם תאזינו/ זהו הלהט ממעל, והוא יכול לומר את הכל/ זהו החום שהם אינם יכולים לקחת/ זהו הצליל של... זהו הצליל של... צליל לבבותינו".
שיר מצוין, שלמחות חששותיי, כן הצליח לעלות לגמר. רק חבל שבהגרלה הוא חטף את קללת שיר מס' 2 – זה שאף פעם לא זוכה, ובדרך כלל גם לא ממוקם גבוה. מצד שני, בהתחשב בזה שיש הרבה מאוד שירים הרבה יותר טובים השנה, אז אולי זה לא כל כך נורא.
שיר מס' 3: אלבניה, Suus (שלו), רוֹנָה נִישֶׁלִיוּ
"אין זמן עבורנו, אין זמן/ מטוסי נוחת/ במנוסה, ללא אור, בנשמתך/ הם דוחפים עם מרפקיהם את הדרך/ אלה שלא חיים היום/ אך לא הייתה להם חשיבות אתמול/ מן הימים (ריבוי של ים) הנרגשים של הרס/ מחר לא יביא דבר/ תקוותיי הן לשווא, חסרות תקווה/ רק תן לי לבכות... לבכות... לבכות.../ שכן, זה כל מה שאני עושה כעת/ שכן, זה כל מה שאני עושה כעת"
כאשר אני וחבריי צפינו בהופעתה של רונה, עברה בנו צמרמורת. אמנם הראסטות האסופות לכדי כובע לא כל כך ברורות, אבל למי אכפת? איזה ביצוע, איזו זמרת מהפנטת. ואיך שהיא סיימה את השיר עם דמעות. אפילו בי עלו דמעות. כולי תקווה שהעובדה שהיא שרה כל כך בתחילת התחרות לא תפעל לרעתה.
שיר מס' 4: ליטא, Love Is Blind (האהבה עיוורת), דוני מוֹנְטֶל
"כשהיום הופך ללילה, רק יודע שאני חושב עלייך/ ואיני מסוגל לשלוט בלבי, הוא זועק אלייך/ הבדידות הורגת אותי, אני חסר אונים ללא אהבתך/ והדרך בה את נוגעת במישהו, איני יכול להבין אותה/ עכשיו זה קורע אותי לגזרים, אני רוצה אותך בחזרה/ וזה גרם לי להבין עד כמה אני רחוק/ האהבה עיוורת, זה נכון, אף אחת לא כמוך/ את מנגינתי האינסופית אני מנגן רק לי ולך/ האהבה עיוורת, זה נכון, אני על ברכיי בשבילך/ אתן כל שאני יכול כדי שתהיי שוב שלי/ האהבה עיוורת"
צביקה פיק כבר אמרנו? הופעה טיפשית אמרנו? לירד הורס גם אמרנו? חוץ מזה, הוא היה אחד משני השירים שלדעתי לא הגיעו להם להעפיל מחצי הגמר השני. וזה טוב, בדרך כלל אני רגיל להתאכזב הרבה יותר. שיר סתמי, שכולי תקווה שיתפוגג מזכרונו של הציבור, שיאזין לעוד 22 שירים.
שיר מס' 5: בוסניה הרצגובינה, Korake Ti Znam, מאיה-סאר
"אני מכירה את צעדיך, אתה נחפז, כאילו איבדת את הראש/ לאן, איני שואלת, כי אם רק אשאל, אתה תישאר בשקט/ וזה אף קשה יותר להינתק ממך ומגופך/ ואני מכירה אותך פחות ופחות, זה לא מה שרציתי/ כאילו אני גונבת אותך מכולן, רק בשבילי/ מי יתן והן יעזבו אותך, מי יתן והן לא יגעו בך/ אני מרעילה דם ונשמה בעיקר כשאני פוצעת אותך/ ואני עדיין שונאת את הכל כשאני מגינה על עצמי מולך"
לא הופתעתי שהיא עלתה לגמר. שיר מעולה, הופעה מצוינת וכל השכנות היו שם כדי לעזור לה, פלוס בני הדודים מטורקיה (כפי שאמרתי, גם מוסלמים-חילונים וגם מוצא אתני משותף). הדבר היחיד שהפתיע אותי הוא שקרואטיה וסלובניה נזנחו מאחור – וחבל.
שיר מס' 6: רוסיה, Party For Everybody (מסיבה בשביל כולם), להקת הסבתות מבּוּרָנוֹבוֹ
"החתול שמח, הכלב שמח/ החתול שמח, הכלב שמח/ אנחנו במצב רוח מרומם ושמחות מאוד/ אנחנו במצב רוח מרומם, הידד/ לשיר בקול ז'וֹן ז'וֹן ז'וֹן, לרקוד במלוא הנשמה, הנשמה
לשיר בקול ז'וֹן ז'וֹן ז'וֹן, כולם ביחד/ מסיבה בשביל כולם – ריקדו/ בואו וריקדו/ בואו וריקדו/ בואו – ובום בום בום"
בעוד אני הפגנתי הומור שחור כשדימיתי אותן לאנטישמיות שהשתתפו בפוגרומים, ידידי ליאון קיכלר מה-OGAE Israel (הזרוע הישראלית של מועדון חובבי האירוויזיון העולמי), ראה את התנור והארובה, ואמר שזה נראה כמו קרמטוריום.
אם כבר, אז זה מזכיר לי קצת את סוויני טוד. הרי הן מוציאות בסוף עוגיות מהתנור, מעניין ממה הן עשויות. וכל זה גם מזכיר לי בצורה סדיסטית את עמי ותמי.
ומלבד ההומור השחור, השיר עצמו מביא לי סיוטים שחורים. אני מפחד שהגימיק הזול, שמבקש לדכא אמנים מוכשרים ונטולי גימיקים מלהשתתף בתחרות, עוד יזכה, חס וחלילה. זה יגרום לי למפח נפש של ממש. תנו להן להופיע בתוכנית בידור שצוחקת על תחרות הזמר של האירוויזיון, לא בתחרות עצמה!
לכן אני שמח מאוד שהוא הוגרל להיות השיר השישי לאותו הערב. עם קצת מזל, אחרי עוד 20 שירים, ההתלהבות מהשיר הזוועתי הזה תצטנן.
שיר מס' 7: איסלנד, Never Forget (לעולם אל תשכח), הצמד גרטה סלומה סטפנדוטיר ויונסי
"וכאשר השמש הזהובה זורחת רחוק על פני הים/ השחר יפציע כשהחושך דועך/ לנצח נהיה חופשיים/ לעולם אל תשכח מה עשיתי, מה אמרתי/ כשנתתי לך את כולי, את לבי ונשמתי/ הבוקר יגיע ואני יודעת שנהיה אחד/ כי אני עדיין מאמינה שתזכור אותי"
במהלך השבוע הם הפגינו יכולות חלשות מאוד בחזרות, והחשש היה גבוה. ואז הם הביאו אותה בשואו חזק בחצי הגמר. אחד השירים הטובים השנה, ללא ספק.
שיר מס' 8: קפריסין, La La Love (לה לה לאב), איווי אָדָאמוּ
"מתה על הדרך בה אתה ממלא אותי חיים/ מותק, אנו יכולים לשבור את מהירות האור/ אין ממה לפחד כשאתה קרוב/ רק תן לי עוד/ מגיעה אל השמיים, אני מכוונת גבוה/ עוצמת את עיניי, ואז זה כמעט כאילו אתה עף/ למעלה באוויר, בוא נעוף לשם/ אל תרפה לעולם/ הו... הרגש את האנרגיה בינך לביני, מותק, זה כל כך נכון/ הו... הרגש את האנרגיה פשוט משתלטת, משתלטת עליי/ כמה חיכיתי לזה/ לה לה... לה לה לה לה לה לה לה... לה לה לה לה לה לה לאב"
איזה שואו מדהים היא נתנה על הבמה! פחדתי שהיא תיפול מערימת הבלוקים שמעליהם היא רקדה, אבל כמראה שזה היה איטונג – אז אין מה לדאוג.
עד היום ההישג הגבוה ביותר של קפריסין היה המקום החמישי, אליו הגיעה שלוש פעמים. מאז הפעם האחרונה, ב-2004, לא הצליחה להגיע למקום גבוה, ואפילו לגמר היא עלתה רק פעם אחת. אין ספק שיותר ממגיע לקפריסאית היפהפיה והמוכשרת לשבור שיא חדש.
ומי יודע? אולי, כפי שכתבתי ביום שלישי, בשנה נחסוך את הוצאות הטיסה, ופשוט נשחה לאירוויזיון בלרנקה או בלימסול...
שיר מס' 9: Écho (You And I) (הד; אותך ואותי) – אָנְגוּן
"אני שומעת את הד צעדינו הקצביים/ צועדים, לעולם לא לאותו הכיוון/ אנו מתקדמים, אבל אחרי מה אנחנו רצים?/ אני שומעת את הד חלומותינו, תשוקותינו/ כל יום, עד הלילה
אנו מתאמנים, ואחרי מה אנחנו רצים?/ אנו מבולבלים, מקווים/ היכן שהוא אנו אובדים/ יום אחד נראה שוב זה את זו/ בחלומותיי, בחלומותיי/ בלבי, בראשי/ אני רואה אותך ואותי/ יש אותך ואותי"
צרפת שולחת השנה יפהפיה אידונזית בשם אָנְגוּן, עם שיר קצבי מצוין בצרפתית ובאנגלית ומנגינת פתיחה סופר מגניבה. הזמרת החליטה לקרוץ לקהילה שלנו עם קליפ בעל נגיעות הומו-ארוטיות והרבה מאוד חתיכים בתחתונים.
לאחר גילויי ההומופוביה השונים במדינה המארחת, התעקשה הזמרת כי הקטע שיוצג מהקליפ שלה, במהלך הצגת שירי הגמר בכל אחד מחצאי הגמר, הוא הקטע בו שני חיילים גברים מתנשקים דרך מסיכות האב"כ שלהם. על זה יש רק לומר בצרפתית: שאפו!
שיר מס' 10: L'amore È Femmina (Out Of love) (האהבה היא נקבה; מחוסרת אהבה) – נינה צילי
"האם הפכת לאבן? מלך ללא כס מלכות/ אתה גדול, אך לא מרשים, הרבה למעלה ונמוך/ זה כה טיפוסי: כשזה הזמן ללכת/ אתה מפיל אותי על הרצפה – לבי הולם בום, בום, בום/ (יום ולילה, זהו מאבק) לא יודעת איפה להתחיל/ כשאתה קרוב, אני רחוקה, לא לא לא לא/ (יום ולילה, זהו שקר) ייבשתי את דמעותיי, אך אתה רוצה עוד/ האהבה היא נקבה, לסיבוב אחד טוב מגיע אחד נוסף/ (טיק טק, לסיבוב אחד טוב מגיע אחד נוסף)/ זהו הבלגן שהותרת, אני מחוסרת אהבה, וזוהי עובדה/ (הותרת, מחוסרת אהבה, זוהי עובדה)/ אני בטוחה שתחייך, אתה חייב ללכת/ אחרי הכל, אתה אדם בוגר ועצמאי/ מחוסרת אהבה, ודאי נשלחת מלמעלה"
אם בשנה שעברה לא היינו נותנים להצבעת הטלפונים והמסרונים להתערב, אז היום היינו בסן רמו, המקום בו החליטו עשר מדינות לייסד את תחרות הזמר של האירוויזיון. אבל עדיין, מקום שני הוא קאמבק מרשים לארץ המגף שחזרה בשנה שעברה לתחרות, אחרי היעדרות של 13 שנים.
גם השנה מגיעה אלינו נינה צילי דרך פסטיבל סן-רמו, למרות שברגע האחרון היא החליטה יחד עם הטלוויזיה האיטלקית שלא לנסוע עם "Per Sempre" (לנצח), השיר היפהפה מפסטיבל סן-רמו, אלא עם שיר קליט וקצבי יותר.
תכל'ס, כמה שאני אוהב את "Per Sempre", אני חושב שמדובר בהחלטה נכונה ובשיר טוב יותר. השילוב בין אנגלית לאיטלקית בוודאי עושה טוב לשיר של נינה, למרות שבאופן אישי הייתי מעדיף את הגרסה האיטלקית המלאה. כך או כך, מדובר בשיר השלישי האהוב עלי ביותר השנה, אחרי האירי והמקדוני.
שיר מס' 11: אסטוניה, Kuula (האזינו), אוֹט לֶפְּלָנְד
"האזינו לאופק/ האזינו עד כמה רחוק הוא לוקח אתכם/ האזינו למה שיש לרוח לומר/ האזינו/ הביטו על האפילה מגיעה/ חכו, החושך נשאר בתוכנו/ האזינו לאיך שארצכם חסרת נשימה/ האזינו/ האזינו למה שהשתתק/ רק האזינו לרגעים הפשוטים הללו/ האזינו – גם ללבי יש קול/ האזינו לקולה של הקשת/ הביטו, ובקרוב תראו/ האזינו לשיר החיים/ רק האזינו"
כל כך פחדתי שהזמר המוכשר אוֹט לֶפְּלָנְד לא יעלה, בגלל מחסום השפה. אבל כנראה שגם באירופה הבינו שהשפה האסטונית כל כך יפה (כמו פינית מתוקנת), צליליה כל כך מלודיים והזמר נותן ביצוע קולי כל כך מרשים. כל הכבוד!
שיר מס' 12: נורבגיה, Stay (הישאר), טוּג'י
"אני שומע את המוסיקה, בעודי פוסע ברחוב/ מתחיל להתנועע לפי הקצב, הלב מקפץ אל הפעימה/ אני שומע את האנשים צועקים: "תגביר את המוסיקה"/ כדאי שתתחיל לרוץ אם אינך יכול לעמוד בלהט/ מה זה עושה לי? אני מרגיש שזה מוציא אותי לחופשי/ זה כמו לאבד כל שליטה/ אתה יודע שזה מדליק אותי, ומותק, אני לא עוצר/ זה כמו אש בנשמתי/ איני יודע מה אני עושה הלילה/ אך המהירות הזאת מחזקת אותי/ איני יודע אם זה נכון או לא/ אך אני יודע שאני רוצה שתישאר/ נה נה נה נה נה נה – הישאר/ נה נה נה נה נה נה"
מה לא אמרנו כבר על החתיך הנורבגי יליד איראן? הוא סיפר ל-mako גאווה, כי אזרבייג'ן זה המקום הכי קרוב לארץ הולדתו אליו הוא יכול להגיע. הסיבה: אמו כתבה ספר המבקר את המשטר. הוא חולה עם הקמפיין "ישראל ♥ איראן" וקמפיין הגומלין "איראן ♥ ישראל". הוא לא מאשר ולא מכחיש את השמועות בדבר נטיותיו המיניות. והוא גם מתכנן לבקר בארץ בקיץ, כי הוא שמע שבתל אביב המסיבות הכי שוות.
ההופעה על הבמה שלשום הייתה מעלפת ומאלפת כאחד. אני לא יודע מה איתכם, אבל כשאני רואה אותו על המסך, הריר פשוט עולה על גדותיו!
שיר מס' 13: אזרבייג'ן, When The Music Dies (כשהמוסיקה דועכת)
"אתה, אתה חברי הטוב ביותר/ אתה הכל בשבילי, אז אל תעזבני עכשיו/ אתה, אתה הטוב ביותר בשבילי/ אתה הסיבה שאני מאמינה, אז אל תעזבני עכשיו/ ואני מנסה להחזיק אותנו בחיים/ אבל אתה כה קר, קר, קר/ עכשיו כל שניה שלבי קופץ, זה נגמר/ אך עודני רוצה להחזיק אותנו בחיים/ אבל זה כל כך קר, קר, קר, קר כשהמוסיקה דועכת/ הכל שחור ולבן ואין אור שמש/ כשהמוסיקה דועכת"
לא! המארחת השערורייתית שוב מביאה שיר מצוין! היא עוד עלולה לזכות שוב, ואנחנו נצטרך שוב להתמודד עם הומופוביה ומחאות. בסוף עוד תהיה מלחמה גרעינית עם איראן – ובגלל האירוויזיון, לא בגלל ביבי!
ועכשיו ברצינות: יופי של שיר, זמרת מוכשרת ביותר. אבל בינינו, יש שירים טובים בהרבה השנה.
שיר מס' 14: רומניה, Zaleilah (זָלֶיְילָה), להקת מָנְדִינְגָה
"אני מרגישה את קצב גופך נוגע בי, הו כן/ ניחוח הרוח נושק לי, הו כן/ כשאני לצדך, אני מרגישה נהדר, וואו כן/ אם אתה נוגע בי, מחבק אותי, אני רוצה לרקוד/ אני שמחה, אני יכולה לצעוק בקול / זָלֶיְילָה לֶיְילָה לֶיי, כל יום, כולם/ כשאתה אוהב, אתה אומר, כל יום, כולם/
זָלֶיְילָה לֶיְילָה לֶיי, כל יום, כולם/ זָלֶיְילָה לֶיְילָה לֶיי"
לסולנית הלהקה, אלנה יוֹנֶסְקוּ, מגיע צל"ש. על הבמה בחצי הגמר היא פצחה בשירה, רק כדי לגלות שהאוזנייה שבה היא אמורה לשמוע את עצמה ולדעת שהיא מסונכרנת עם המוסיקה – עובדת לפרקים ומשמיעה רעשים.
בבית הראשון זה עוד ניכר איכשהו בביצוע, והמצלמה אפילו תופסת אותה מסמנת לבמאי שהאוזנייה מפשלת. אבל אז, ממש כמו אריק שרון במלחמת יום הכיפורים – היא מסירה את האוזניות ומסתערת קדימה. מהר מאוד היא השתלטה על התחרות, למרות שהאזרים שמו לה רגליים. כל הכבוד, אלנה, ונאחל לך וללהקהתך הופעה נטולת תקלות הערב.
שיר מס' 15: דנמרק, Should've Known Better (הייתי צריכה לדעת טוב יותר), סוֹלוּנָה סמאי
"הייתי צריכה לדעת טוב יותר/ עכשיו אני מתגעגעת אליך כמו שהסהרה מתגעגע לגשם/ משתנה כמו מזג האוויר/ אולי זה נכון, אולי אתה לא הולך להשתנות/ אני מרגישה כאילו יש לך שני בתים/ עדיין, אני מרגישה כאילו אתה חסר בית/ היכן שאנו חיים אני מרגישה כמו זרה/ כשאתה בבית, אני אפילו מרגישה מוזר יותר/ אני גרה בשטח הפקר/ ללא דרך הביתה, כאילו אינך מבין/ כי אתה כל כך כאן, אתה כל כך שם, לא באמת בשום מקום"
אישה עם גיטרה על הבמה זה משהו שכובש אותי. כמי שתמיד מגלה אהדה לנשים לוחמות, זה נותן תחושה כאילו הגיטרה היא הנשק שלה. כאילו היא לוקחת את גורלה בידיה, ולא נותנת לאחרים לעשות בשבילה את העבודה. ככה, למשל, כבשה אותי לני קור, הזוכה ההולנדית במדריד 1969, ששירה הוא אחד האהובים עלי מכל הזמנים.
סוֹלוּנָה נתנה אחלה הופעה, אבל הייתי מציע לה רק להיםטר מהתלבושת המגוכחת והכובע הטיפשי. סתם מיותר.
שיר מס' 16: יוון, Aphrodisiac (סם תשוקה), אֶלֶפְטֶרִיָה אֶלֶפְטֶרִיסוּ
"אני חייבת לומר מה שעולה בדעתי/ כשאני איתך, אני מרגישה טוב/ אתה קורא לי: 'מותק', אנו מבלים יחדיו את הלילה/ אני כל כך מכורה, אני מרגישה חיה/ שוב ושוב אני נופלת (בקסמיך)/ הו הו הו... הו, הו הו הו... הו/ אתה גורם לי לרקוד, לרקוד כמו מטורפת/ הו הו הו... הו, הו הו הו... הו/ אתה גורם לי לרצות את סם התשוקה שלך"
אחלה שיר ואחלה הופעה, אבל היא לא משתווה לעמיתתה הקפריסאית. היא יכולה להיות זמרת הליווי שלה. מי יודע, אולי הפעם ייעשה סופסוף צדק, וקפריסין תיקח את הבכורה מאחותה הבכורה?
שיר מס' 17: שבדיה, Euphoria (אופוריה), לורין
"מדוע? מדוע רגע זה אינו יכול להימשך לנצח נצחים?/ הלילה, הלילה הנצח הוא דלת פתוחה/ לא, לעולם אל תפסיקי לעשות את הדברים שאת עושה/ אל תלכי, בכל נשימה שאני לוקחת, אני נושמת אותך/ אופוריה/ לנצח, עד קץ הזמן/ מעתה, רק את ואני/ אנחנו עולים ל-ל-ל-ל-ל-למעלה/ אופוריה/ חתיכה של אמנות אינסופית/ אהבה שהולמת בלבי/ אנחנו עולים ל-ל-ל-ל-ל-למעלה"
האם לורין תצליח היכן שאבי טולדנו וסמירה סעיד כשלו, ותהיה לזמרת המרוקאית הראשונה שזוכה באירוויזיון? לורין זינב נוכא טלחוני נולדה בסטוקהולם למשפחה ממוצא מרוקאי. את המלודיפסטיבלן, הקדם-אירוויזיון השבדי, היא לקחה בהליכה, וגם בטבלאות ההימורים היא הזוכה הגדולה.
בחצי הגמר השני היא נתנה הופעה שנראתה אנמית בשליש הראשון, אבל אז נראה היה שהיא כאילו התעוררה – וחישמלה את האולם. אז הערב סופסוף נדע נדע האם מכל הפעמים בהם אנשים הימרו ושמו כסף על ניצחון חמישי לשבדיה, הפעם לורין תוציא אותם מורווחים.
שיר מס' 18: טורקיה, Love Me Back (אהבי אותי בחזרה), ג'אן בּוֹנוֹמוֹ
"הו, היי היי... מותק, אהבי אותי בחזרה היום/ לעולם ועד אל תטביעי את ספינתי ותפליגי מכאן/ הו, הו הו... מותק, אל תיסגרי בפניי/ תני לא את כל האהבה לה אני זקוק, ואני אעזוב/ אני מלח בודד, מעביר את הלילה בשתיה/ ספינתי עשויה תקווה/ היא מחפשת אחר מפרצך
אך לך לא אכפת/ קיפצי אל ספינתי, מותק, אגרום לך לעוף/ את אוהבת אותי, ואת יודעת את זה, מותק, אל תשקרי/ חבבי אותי כפי שאני מחבב אותך, ואימרי: נה נה ני נה ני נה ני נה"
אם אמרתי שהקליפ של ג'אן הקטן גרוע, הרי שההופעה שלו הייתה משהו עלוב ופתטי. מה זה הקטע הזה של הספינה מבד? מה אתה חושב שזה, מסיבת סיום של תיכון?! תכל'ס, אפילו במסיבת הסיום שלי באורט ימי אשדוד השקענו יותר!
חבל שטורקיה עלתה השנה לגמר והותירה כל כך הרבה שירים יפים בחוץ. חברים, איפה כל השירים היפים שהבאתם לאירוויזיון? למה זה מגיע לי? בגלל המרמרה?! זה לא אני, זה אהוד ברק (אני הייתי מטביע את הספינה על כל נוסעיה). בחיאת, תתאפסו על עצמכם, אתם יודעים לשיר.
שיר מס' 19: ספרד, Quédate Conmigo (הישאר עמי), פָּסְטוֹרָה סוֹלֶר
"סליחה אם לא ידעתי מה לומר/ שאתה היית הכל בשבילי/ סליחה על הכאב/ אני מצטערת על כל דמעה/ אני יודעת שאני ראויה ליותר/ אך אם אין לי אותך כאן, איני יכולה לחיות/ הישאר עמי, אל תעזוב/ סלח לי אם לא ידעתי כיצד לאהוב אותך, אהבה שלי/ לא היה זה לבי/ הישאר עמי, הישאר עמי/ אם אינך כאן, השמש אינה זורחת"
למעט בריטניה, כל ה-Big5 מביאות השנה שירים מעולים. גם ספרד לא נפקדת מהמקום הזה, ומביאה לנו זמרת שמפגינה יכולת קולית מצוינת, שיר נפלא ומרגש ושפה רומנטית וממיסה.
שיר מס' 20: גרמניה, Standing Still (עומד איתן), רומן לוֹבּ
"מתאר לעצמי שידענו שזה מגיע/ כי בתוך ראשי את כבר עזבת/ את יכולה לומר לי שאני טועה/ שבמקום זה את נשארת איתי/ כשהחורף מגיע והקיץ מת והלך/ האם נשאר דבר מה לומר?/ אני יכול לכרוך זרועותיי סביב הריקנות שמצאתי/ ולמצו דרך לגרום לך להישאר/ אולם, אני עומד איתן, אני עומד איתן/ בעודך עוזבת אותי כעת/ אני עומד איתן, עומד איתן/ בעודך פוסעת החוצה/ כן, אני עומד איתן"
איזה חמוד! איך שהוא שיר ככה עם כובע הצמר הזה, שבור לב... אין ספק שזה לא אחד השירים החזקים הערב, אבל זה עדיין שיר שכיף לשמוע.
שיר מס' 21: מלטה, This Is The Night (זהו הלילה), קורט קָאלֶיָה
"היי, הביטי עלי ותראי שאני בקטע שלך/ זמן להאמין ולהשיג, אעמוד לצדך
מרגע זה ואילך/ את ואני יכולים להגיע לכוכבים/ כל שאני צריך הוא סיכוי אחד נוסף/ זהו הלילה, זהו הלילה/ אהיה הכוכב, הובילי אותי אל לבך/ אלה הם חיי, החיים הפשוטים/ שאליהם חיכיתי, אחזור בשביל יותר"
גם הזמר המלטזי הפגין על הבמה הופעה מקצועית, כאשר הווידאו-ארט תורם בהחלט לכל הרעיון של השיר. מאוד שמחתי כאשר מלטה עלתה לגמר, כי הפעם זה באמת הגיע לה.
שיר מס' 22: הרפובליקה היוגוסלבית לשעבר של מקדוניה, Crno I Belo (שחור ולבן), קָלִיוֹפִּי
"הבט עכשיו אל תוך עיניי/ אני לא מפסידנית, אתה יודע/ אני לא מוותרת עד הסוף/ אין לידה ללא נפילה/ פתח את נשמתך והודה בפניי/ מה שאנו כעת, אתה ואני/ מחצית ממני נמצאת בתוכך/ ומחצית ממך לנה בתוכי/ בוא וחבק אותי, הרם אותי לשמיים/ הכל שחור ולבן/ אמת אחת ושקר אחד/ וכאשר אנחנו יחד/ אני בוחרת באושר, אתה בוחר בצער/ הכל שחור ולבן/ דבר אינו מפריד בין הטוב והרע/ בוא הנה וחייך/ היום מוביל אותי אל הלילות הלבנים"
השיר השני שאני הכי אוהב הצליח לשבור שלוש שנים בהן מצאו עצמם המקדונים מחוץ לגמר (ובצדק). צרחתי מאושר כשזה קרה, ושמחתי עוד יותר לגלות שהיא הוגרלה להופיע לקראת סוף התחרות. אז יש לי רק דבר אחד לומר לך, קָלִיוֹפִּי, מכל הלב: בהצלחה!
שיר מס' 23: אירלנד, Waterline (פני המים), הצמד ג'דוארד
"סכרים, לא יכול לחכות/ הנה היא באה, איטמו אותם, מוטב שתאטמו אותם מהר/ מאוחר מדי, נסחף/ מרגיש את הגל בדיעבד/ עולה מתחתיי/ מעולם לא הייתי קודם לכן מאוהב כה קשות/ אני כל כך קרוב לפני המים/ חשבתי שנקלעתי למצב ללא שליטה בפעם האחרונה/ אני כל כך קרוב לפני המים/ והאופן שבו אני אוהב אותה עכשיו/ אני יודע שזה נועד לרדת כמו (הגל) הגדול"
וואו, המתח הרג אותי בחצי הגמר הראשון. לרגע חששתי שג'ון ואדוארד לא יעשו את זה. אבל אחרי הופעה כזאת ושיפור ווקלי ניכר, איך אפשר בכלל לחשוב שלא? האצבע שלי כבר מתאמנת בלהקליק 23 במסרון ההצבעה. בהצלחה, אוחצ'ות שלי! Cead Mille Failte!
שיר מס' 24: סרביה, Nije Ljubav Stvar (אהבה אינה דבר), ז'ליקו יוקסימוביץ'
"'שתהיה לך יותר הצלחה להבא'/ את אומרת לי כל כך בקלות/ אני רואה שזה לא עובד בינינו/ ועדיין, כיצד זה יכול היה לעבוד?/ ואם את הולכת/ אני יודעת שמשהו משלך יישאר כאן/ אהבה אינה דבר/ שאשיב לך בחזרה/ הביטי, זה רק אני/ תמיד אהבתי אותך/ אהבה אינה דבר/ איני יודע מה לעשות איתה/ אני מאחל לך כל טוב/ אהבה זאת היא רק ספינתי טרופה"
ז'ליקו לא אכזב, ודפק הופעה מצוינת, כמו שרק הוא יודע. זאת הייתה פתיחה נהדרת לחצי הגמר השני, וזהו ללא ספק אחד השירים הטובים שסוגרים את התחרות.
שיר מס' 25: אוקריאנה, Be My Guest (היו אורחיי), גָאִיטָנָה
"ברוכים הבאים, ילדה וילד/ קחו את ידי, בואו נהנה/ ממעמקי לבי אני מאחלת לכם את הטוב ביותר/ אתם יכולים להיות אורחיי (אורחיי), אורחיי (אורחיי)/ אתם יכולים להיות אורחיי/ אתם יכולים להיות אורחיי/ אנשים, היו אורחיי (אורחיי)/ ברוכים הבאים, אנשים, היו אורחיי/ (לה לה, לה לה לה...)"
הזמרת השחורה הראשונה שמגיעה לתחרות הזמר של האירוויזיון ממזרח אירופה דפקה וואחד הופעה על הבמה. בהתחלה, כשראיתי אותה עולה לבד, ללא זמרי הליווי ששומעים בגרסת האולפן של השיר, הייתי בטוח שהם ייצאו מאחורי הפרגודים האלקטרוניים, כפי שכבר ראינו בעבר. אבל לא, ראינו רקדנים-חצוצרנים (בעברית זה נשמע טוב).
אהבתי את הגיוון, את ההופעה שהתבססה על עצמה ועל קולה העוצמתי. כבר הרבה שנים שלא אהבתי כל כך את השיר האוקראיני.
שיר מס' 26: מולדובה, Lăutar (לָאוּטָר), פאשה פָּארְפֶנִי
"שם בחוץ, מחכה הלילה, היא נראית נחמד יותר מהכלה/ כשהיא מחייכת, אני שוכח את מילות השיר שלי/ התעוורתי, השתגעתי, לא מהיהלום שהיה לה/ אלא מהיופי שהצית את לבי/ מעולם לא הייתם בהופעה שלי/ לא ראיתם את מבטה, החצוצרה הזאת/ אך הצליל חודר ישר אל נשמתי, גורם לך לאבד שליטה/ החצוצרה הזאת הופכת אותך לשלי, ילדה"
ואם בחצוצרות עסקינן, הרי שמולדובה מביאה לנו, כזכור, את השיר על הלָאוּטָר, בני מעמד החצוצרנים בקרב הצוענים. ההופעה הייתה מצוינת, רק הייתה חסרה לי חצוצרה על הבמה.
>> אירוויזיון 2012: אזרבייג'ן מוכנה למבול של הומואים?
>> מה שיר הגאווה שלכם? הצביעו והשפיעו