רובן ואן שחלם הוא צלם סטילס הולנדי-ישראלי, שנודע בזכות צילומיו האסתטיים לגוף הגברי ברקע שבריריות הטבע הבתולי בכדור הארץ. בתחילת השבוע "גן עדן", ספר הצילום הראשון שלו, יצא לאור בהולנד. הצילומים בספר לא מרוטשים ולא עברו עבודת מחשב, והם מהווים כמעין זיכרון דומם ליופיו של הטבע. במהדורה הראשונה 500 ספרים וכמעט כולם כבר נמכרו, ובהמשך צפויה להתפרסם מהדורה שנייה ברחבי אירופה. הספר מציג מגוון רחב של רגשות אנושיים ודוגמאות ויזואליות, ומזמין את הקוראים לבנות גן עדן אישי, שאינו קשור בהכרח בייצוגים הגנריים והפסיביים, שמוכרים לנו מהמסורת ומהדת משחר ההיסטוריה. "אני מעודד את הקוראים לעצב את גן העדן האישי שלהם על ידי ריגוש דמיונם מהתכונות הוויזואליות של הצילומים ושל המצולמים", הוא מסביר.
הדימויים בספרו החדש צולמו ברחבי העולם: באיים כמו הוואי וטהיטי, בערים גדולות ומרכזיות דוגמת אמסטרדם, ניו יורק ובאתרים אקזוטיים וייחודיים ביוון, בפיליפינים וגם בישראל. "אני אוהב לטייל בעולם ולהקיף את עצמי בגיוון של בני אדם, תרבויות ונופים", מספר ואן שחלם, "העושר שקיים בטבע והתנהגות אנושית ישירה וחסרת מסכות או 'פילטרים' של האדם, שמונצחת בצורה הטובה ביותר על רקע הפראיות של הטבע, אלו הדברים שנותנים לי השראה ומעוררים אותי".
"גן העדן בצילומים שלי הוא לא סביבה בלתי מעורערת, אלא מרחב שמוצף באלמנטים הקשורים בטבע ובמרכזם המרכיב המובהק ביותר: האדם. הקורא נחשף לגן עדן שמקיף את כל רגשות האדם, מהחלשים ביותר לעוצמתיים ולגסים ביותר. הכוח העצום של האלמנטים מוצג בספר כפי שניתן למצוא אותו בטבע: משתנה באופן מוחלט ומתנגש עם נוכחות אנושית", הוא מוסיף, "המצולמים מונצחים ברקע הטבע ונמצאים בהרמוניה עמו, וכן תלויים במצב הנפשי שמלווה אותם באותו זמן".
אז אתה ודאי רואה בקורונה יתרון מסוים לטבע ולאיכות הסביבה?
"באופן אישי, המגפה מעניקה לי את האפשרות להרהר על חיי בשנים האחרונות. לצד זאת, אני מאמין שהמגפה עוזרת לי להעריך עוד יותר את מה שכבר הערכתי כל חיי, וזה היופי הבתולי של הטבע וחשיבותו לבני האדם. עכשיו בזמן שכולנו בבידוד, הטבע פורח מחדש ולדעתי, גם האנושות חזרה להעריך את הטבע".
ואן שחלם נולד לפני 31 שנה ברוטרדם שבהולנד. כשהיה בן 20 החל לדגמן ולשחק עבור סוכנות צילום ההולנדית ארווין אולאף (Erwin Olaf). בזמן עבודתו בסוכנות, הוא החל להימשך לצילום והחליט להתמקד בפיתוח חזון צילום ייחודי לו. "אולאף האיר את עיני וגילה לי את הפלאים הרבים של עולם הצילום", הוא מספר, "ואני גאה שהוא כתב את ההקדמה לספר שלי".
מדוע אתה נמשך כל כך לגוף הגברי ולעירום?
"צילום הגוף הגברי ועירום גברי מזכירים את הטבע הבתולי, ומהווים ביטוי למה שהפילוסופים היוונים התייחסו כאידיאל פסיכולוגי מושלם של יופי. מתחילת הקריירה הייתי במסע של התבוננות פנימית ושל פיתוח עצמי כצלם. צעדתי במה שאני מכנה 'שביל שבנוי מחלוקי נחל רועדים'. זה היה מאוד חיוני כשהייתי צעיר יותר ולמרות שהשביל היה לא ידוע, הייתי בטוח לגבי הרצון המולד שבי ליצור ולפתח חזון משלי, ספציפי מאוד. שנים של מחקר, מסעות, ושיתופי פעולה עם אנשים בעלי דעות דומות, עיצבו את מה שאנחנו יכולים לראות בספר: כוח אמנותי שבסיסו בהצגת היחסים בין האדם לטבע בגן העדן הטבעי שלו".
המצולמים תמיד מסכימים להצטלם בעירום פרונטלי ללא בעיה?
"אני אף פעם לא בוחר מראש את מי שיצטלם בשבילי. הם נמצאים בלוקיישן באופן מקרי, ומבקשים ממני לקחת חלק בפרויקט מתוך עניין והתרגשות אישית שלהם להתנסות במשהו חדש. חלקם הטרוסקסואלים, חלקם להט"בים וזה לא משנה לי. הדרישה היחידה שלי מהמצולמים היא שהם ירצו ויסכימו להשתתף בפרויקט אמנות בינלאומי, פרויקט שיתפרסם בכל העולם".
זכית פעם לביקורות הומופוביות על העבודות ההומוארוטיות?
"מעולם לא קיבלתי ביקורות הומופוביות. בדיוק להפך! הרבה מאוד לא רואים בעבודה שלי הומוארוטי או שקשור בהכרח בהומואים. הם מבינים שאני מציג סיפור עמוק הרבה יותר, שקשור בבסיסו בגן עדן. כל אחד חווה אחרת את גן העדן שלו".
אתה מצליח לשמור על קשר עם המשפחה בהולנד?
"מאז שאני בישראל אני רגיל לשוחח איתם ולראות אותם בשיחות וידאו. אבל עכשיו אני מדבר איתם לעתים קרובות יותר כדי לוודא שהם בריאים. פספסתי ארבעה ימי הולדת: סבתא שלי בת 85, וזה לא קל בשבילה להיות לבד, מרוחקת כל כך מהמשפחה. אז המשפחה שלי זרקה לה פרחים ממרחק. לפני כמה ימים אבא שלי חגג יום הולדת, אז דיברנו שעות בווידאו וניסינו לבלות ביחד דרך השיחה, עד כמה שזה אפשרי. גם החותנת שלי וגם בעל של חברים טובים חוגגים ימי הולדת השבוע. אני מקווה ששיחות הווידאו יעזרו לי להשתתף בשמחה של כולם".
"המפגש בינינו והמעבר לישראל שימשו עבורי קרש קפיצה"
לפני כמעט שמונה שנים, הוא פגש בבר גאה בסמוך לביתו באמסטרדם את גיא לייטרסדורף, מי שלימים יהפוך לשותפו לחיים. "המגע הראשון עם 'גן העדן' היה בדמות אדם, גבר מקסים בשם גיא", הוא נזכר בפעם הראשונה שנפגשו, "היה בינינו קליק מיידי, וגיא התארח בדירה שלי במשך שבועיים".
אחרי שגיא חזר לישראל, ואן שחלם נסע לבקר אותו בישראל, וכך הם חיו על קו אמסטרדם-תל אביב במשך כמה חודשים ונפגשו כל שלושה שבועות. "אחרי חצי שנה החלטתי לעבור לישראל. עברנו לגור ביחד והתחלתי את התהליך במשרד הפנים. שמחתי מאוד לשנות את התהליך הסיזיפי בעזרת גיא, בזכות הבג"צ שהגשנו בשם כלל הזוגות מאותו המין. התהליך בישראל ארוך מאוד, וגיא ואני לא הרווחנו דבר מהחוק החדש שקיבל את אישור הכנסת בעקבות הבג"צ. בהולנד התהליך מסודר יותר וללא בלגן בכלל".
"בדיעבד", הוא מוסיף, "הבנתי כמה המפגש בינינו והמעבר לישראל שימשו עבורי קרש קפיצה, ודחפו קדימה את התפתחותי האמנותית והאישית".
לפני כשנה וחצי הם התחתנו בהולנד, בנוכחות חברים ובני משפחה. "כבר מההתחלה בישראל, החיים פה לצד גיא עזרו לי לבטא את מי שאני בחופשיות", הוא מציין, "מההתחלה, הייתי מוקסם ומלא השראה מהטבע המחוספס והטהור שיש לישראל להציע".
אז איך זה להיות בבידוד עם הבעל בבית?
"הבידוד עם גיא נהדר ממש עד כה. אנחנו צריכים יותר מרחב פרטי בימים אלו, וכל אחד מכבד את המרחב של האחר. אבל אנחנו גם מכינים ארוחות בוקר וערב ביחד, ואוכלים ביחד הרבה יותר מפעם. הוא עובד מהבית וכיף לי שסוף סוף אפשר לראות אותו גם במהלך השבוע. לצערי אני לא יכול לצאת לטבע וכמו שזה לא בריא לי, זה לא בריא לכולנו. אני מנסה לעשות הליכות או ריצות ולנקות את המחשבות, אבל הכל תלוי בהנחיות החדשות. אני בעיקר מקווה שכולם יקשיבו לאנשים החכמים בשלטון ויקפידו על כל ההנחיות".
מה אתה מתכנן לעתיד?
"קודם נראה איך הטבע יקרום עור וגידים ולאן הוא ייקח אותנו אחרי שתסתיים המגפה. אני רואה בקורונה הזדמנות משותפת לכולנו לחקור את עצמנו, ולדמיין את גן העדן שלנו בעתיד אחרי המגפה. בינתיים, תערוכה משותפת עם צילומים שלי שתוכננה לחודש מאי בניו יורק כנראה תידחה. וחוץ מזה, אנחנו רוצים בוודאות ילדים".
צילומים נוספים תוכלו למצוא באתר הרשמי - לחצו כאן
לפרטים נוספים ולרכישת ספר הצילום "גן עדן" בהוצאת קומה - לחצו כאן