>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
לא דומה ל"נורמלים החדשים"
זאת רחוקה מלהיות הפעם הראשונה שהטלוויזיה הישראלית התעסקה עם תכנים גאים, אבל הפעם נראה שמדובר ביצירה עם אצבע על הדופק בהקשר לטרנדים הלהט"בים ה'נכונים' במסך הקטן. 'אמא ואבאז' מספרת את סיפורה של שלישייה- זוג הומוסקסואלי (יהודה לוי ויפתח קליין) ורווקה סטרייטית (מיה דגן) שיחדיו מחליטים להביא ילד לעולם וליצור משפחה חדשה. הסדרה היא פרי עטם של אורי סלעי ושל התסריטאי אבנר ברנהיימר, שכתב גם את 'יוסי וג'אגר', שהיווה נקודת פריצה גם בקולנוע הלהט"בי הישראלי, וגם בקריירה של אחד - יהודה לוי.
אי אפשר שלא להשוות את הסדרה ל'נורמלים החדשים', שיצר ריאן מרפי ('גלי') שמתארת משולש דומה (ועולה השבוע לשידור ב-Yes). אך בעוד 'הנורמלים החדשים' היא חגיגה צבעונית וכיפית של גאווה, ביטוי עצמי, שיוויון זכויות ופתיחות, 'אמא ואבאז' היא ההפך המוחלט. שלא תבינו לא נכון, 'אמא ואבאז' היא סדרה מצחיקה, לפעמים אפילו מצחיקה מאוד, אבל המצב הראשוני שלה- משפחה אלטרנטיבית של זוג גאה ורווקה, הוא כר פורה לכל כך הרבה קונפליקטים אנושיים קשים, שהסדרה לא מרשה לעצמה להפוך לדאחקיאדה אחת גדולה וקלילה.
סמי (לוי) הוא, בגדול, אוחצ'ה. הוא ושני חבריו הטובים (מאור בן הרוש ואוריאל יקותיאל הקורעים) הם על הגבול של הפרודיה על מוחצנות, אבל מי אנחנו שנשפוט. סמי משתוקק לילד, גם אם הסיטואציה הנוכחית לא באה לו הכי בטוב. בן זוגו ארז (קליין), הוא בחור נוירוטי ומלא חרדות בסוף שנות השלושים לחייו. הוא אוהב את סמי ומאוד מיני איתו (הזכרנו שזה יהודה לוי?), אבל נראה שחוץ מזה הוא חסר בטחון ומעורער בכל תחום בחייו. בואו של התינוק (שארז הוא אביו הביולוגי) מעלה את סף החרדה שלו לרמות של טירוף ממש. טליה (דגן) היא קצינה חזקה, מבולגנת ועצמאית שפשוט רוצה ילד. עם זאת, כניסתם של הזוג המוזר והמעורער לחייה היא קצת יותר ממה שהיא מסוגלת להתמודד איתו.
אז אתם כבר מבינים שלעומת הכיף, הפשטות והחמימות של 'הנורמלים החדשים', 'אמא ואבאז' מרשים לעצמם להפוך את הסיטואציה הרווחת במצב של זוגות גאים המבקשים להפוך להורים, לכמעט סיוטית, ואז עוד לצחוק עליה.
שוחטת פרות קדושות
בשני הפרקים הראשונים, הסדרה לא נותנת לעצמה להתחמק משאלות חשובות כמו- כיצד הופך זוג להורים? כיצד אישה מתמודדת עם לידה בתוך מסגרת של משפחה, אך כזו שבה היא למעשה לבד? מה זה אומר להיות הורה ביולוגי? מה קורה כשאתה לא בטוח שאתה רוצה תינוק וכבר מאוחר מדי? איך קשורה הפוליטיקה הגאה לעניין? לפרקים נראה שכל אחד בשלישייה כבר לא יכול יותר, ומעדיף פשוט לקום ולברוח, אבל התינוק הרך לא מאפשר להם לעשות את זה.
אבנר ברנהיימר ואורי סלעי, היוצרים, לא מפחדים לשחוט פרות קדושות, החל מנאמנות במונוגמיה הומוסקסואלית, דרך הגישה של גברים הומואים לאנטומיה הנשית, השימוש במאבק פוליטי-גאה כדי להסתיר דברים אחרים (כמו בעיות עם הזהות המינית של עצמך) ועד האהבה המיידית שאמורה להיווצר בין הורה לילדו. הלידה לא מתוארת כאיזה רגע קסום שהופך קבוצת אנשים למשפחה, אלא דווקא כמאורע מחולל שמתחיל את ההתפרקות של האמונות והחיים של כל המעורבים בדבר.
דווקא בהקשר גאה, הסדרה רחוקה מלהיות מושלמת. כאמור, הדמות של לוי היא מעט מוגזמת, ובעיקר היחסים בינו לבין הדמות של קליין. מזוג שנמצא ביחד כבר שנים רבות אפשר לצפות לדינמיקה אינטימית יותר, דבר שכרגע חסר לחלוטין. גם הקשר בין הזוג לבין הדמות של דגן הוא מאוד מוזר. הסדרה מתחילה אחרי שהשלושה עברו תשעה חודשים של הריון, ועם זאת, כל כך מעט אינטימיות וחמלה נראית בין האמא לאבאז. אבל חשוב לזכור שהדינמיקה בין השלושה היא למעשה המרכז של הסדרה ולא איזה רקע להתעסקות אחרת ולכן רוב הסיכויים שהנקודות החלשות, כמו הזוגיות של קליין ולוי, יתפתחו ויהפכו למורכבים יותר. שני הפרקים הראשונים מתעסקים מאוד בהווה, בימים של הלידה ואחריה במחלקת היולדות ולכן, אולי מרוב התעסקויות וקונפליקטים, אין הרבה מקום לאפיון עמוק של היחסים.
כמו סדרות גאות אחרות בשנים האחרונות, 'אמא ואבאז' בוחנת את הנושא הלהט"בי בהקשר רחב יותר של משפחה והורות, עם הרבה הומור אבל בלי התייפיפות. בגלל שזאת סדרה ישראלית, מעניין לראות כמה הניסיון פה הוא הרבה יותר מציאותי וריאליסטי מהפנטזיה האמריקאית של 'הנורמלים החדשים'. כסדרה ישראלית יש כאן שינוי כיוון בהתייחסות לתכנים גאים- העניין הגאה הוא במרכז, ועם זאת הוא לא 'ה'נושא של הסדרה, אלא ביחס שלו למושג ההורות. על יושרה בנושאים כמו 'קסם הלידה', מאבק הזכויות הלהט"בי ואהבה הורית ועל התבוננות כנה בסיטואציות אמיתיות וקשות בתחילת עידן ההורות והמשפחה הגאה החדשה, מגיע ל'אמא ואבאז' שנוריד בפניה את הכובע.