הדרמות
כולנו זרים
סרט הפתיחה של הפסטיבל הוא גם אחד הסרטים המדוברים ביותר של עונת הפרסים השנה עם זכיות בשלל פסטיבלי קולנוע ופרסי איגודי מבקרים, מועמדות לפרס השחקן בגלובוס הזהב ו-98% ביקורות חיוביות באתר Rotten Tomatoes. ולאחר הצפייה בו מבינים למה. סרטו של אנדרו היי (הסרט הלהט"בי הנהדר "וויקנד" וסדרת הלהיט "Looking") הוא יצירה מלנכולית, מרגשת, מבוימת ומשוחקת להפליא על גבר גאה במשבר שמתמודד עם עברו, עם הזהות המינית שלו ועם ההחמצות שחווה בחייו.
העלילה עוקבת אחר אדם (אנדרו סקוט בתפקיד חייו) שחי את שגרת יומו האפרורית והבודדה בלונדון. מפגש מקרי עם שכן צעיר וחתיך (פול מסקל, "אחרי השמש") סוחף אותו למערכת יחסים שמציתה מחדש את האש בחייו. במקביל הוא מבקר את הוריו (קלייר פוי וג'יימי בל) בבית ילדותו, שבאופן מפתיע הם בדיוק בגילו, ובהמשך הסרט מתגלה כי מתו כשהיה צעיר. כמה מהסרט אמיתי וכמה מתרחש בדמיונו? האם יש דרך להשלים עם העבר ולהתקדם הלאה? האם טראומות הילדות שלנו ישפיעו עלינו לנצח בבגרותנו? אלו כמה מהשאלות של הסרט הנבון והמסתורי הזה, שהוא אחד המוצלחים של השנה, לא רק במסגרת הלהט"בית אלא בכלל.
נסחף
אחרי הרבה שנים בהן סרטים על הקהילה נמנעו מלהראות את הצדדים הנועזים, המיניים, וגם הסמים הקשים, הנפילות, דימוי הגוף שמעסיק גייז רבים ואפילו סצנת השליטה וה-BDSM, מגיעים סרטים כמו "כאילו אין מחר" הישראלי ו"נסחף", שהוצג בבכורה בפסטיבל ברלין האחרון ומראים את הצד שרבים מהגייז חווים אך לא תואר מספיק בקולנוע עד עכשיו.
סרט הביכורים של הבמאי הגרמני האנס הירש עוקב אחר מוריץ בן ה-22 (לורנץ הוכהוט) שעובר לברלין כדי להיות עם החבר שלו יונאס, צלם סקסי שמעדיף מערכת יחסים פתוחה. להפתעתו של מוריץ, הקשר ביניהם מסתיים והוא נותר הרוס ובודד. כדי לברוח מהכאב שחווה, הוא מוצא את עצמו מתיידד עם אנשים חדשים, מבלה בחדר כושר, מפתח חוש אופנה משל עצמו, ומגלה את עולם הסמים. הוא הופך לחיית מסיבות ומתחיל להגשים את תשוקותיו. תחת מעטה של סרט מסיבות, הירש מביים למעשה סרט אנקדוטלי שבו אנו חווים את העיר הגדולה דרך עיניו של מוריץ. הוא פוגש מדי סצנה בסרט בדמויות חדשות במקומות חדשים והופך, כמו רבים לפניו, לאדם שונה מזה שהיה.
מתחת לצל של השמש
ישראל השנייה האמיתית מוצגת באור אפל וקודר בסרטו הקשוח והמהודק של הבמאי שלום הגר (יוצר הסדרה "שישו ושמחו" לצד סיגלית ליפשיץ שכתבה עמו את התסריט לסרט זה). העלילה עוקבת אחר דמות שקשה עד מאוד להזדהות עמה – מטקו (אמוס איינו), גבר אתיופי שמשתחרר מהכלא לאחר 15 שנה שריצה בגין רצח אשתו. הוא מחפש אחר בנו היחיד (חנוך וובה) שהיה בן שנתיים כשנכנס לכלא ומאז התגלגל בין משפחות אומנה לחיים ברחוב ומנסה לחדש עמו את הקשר ולהוציא אותו ממעגל הזנות אליו נקלע תחת סרסור מחליא ששולט בו.
הגר נעזר במשחק מצוין של שני שחקניו הראשיים, שמסייעים לנו להזדהות עם דמויות מהשוליים של החברה, כאלה שפגעו ונפגעו מהחברה בעבר, אבל שיש בהן רצון לצאת מהמקום הנמוך שבו הן נמצאות ולהשתחרר ממעגל העוני, הניצול והאלימות. הצלם עפר ינוב מיטיב לתאר את דרום תל אביב המוזנחת כארץ זנוחה ללא משילות ותקווה ומנגד ללכוד בקלוז-אפים על דמותו של מטקו את הכמיהה לשינוי והרצון בעתיד טוב יותר לו ולבנו. העלילה לפעמים מוקצנת מדי ולוקה קצת בקלישאות ייצוג, אבל זהו סרט חברתי ומעניין ששם זרקור על מקום שהחושך שולט בו.
אלממולה
לאחר שנינו בן ה-14 עובר התקפה הומופובית קשה, הוא עובר עם הוריו לאזור כפרי סמוך ליער. אזור שבו נעלם לא מזמן ילד אחר על ידי מפלצת, שלפי השמועות לוקחת אליה את מי שמבצעים חטאים. נינו צריך להיאבק בין התשוקות שלו לאמונות ולמסגרת הדתית שהוא נשלח אליה. אבל מה לעשות אם דווקא ישו הוא מי שמדליק אותו?
זוהי דרמה אפלה ואיטית, בעלת קצב מיסטי ומהורהר, של הבמאי הארגנטינאי חואן סבסטיאן טוראלס שהוצגה בבכורה בפסטיבל ברלין בתחילת השנה ועוסקת בהתמודדות עם נטייה מינית בסביבה שמדכאת אותה ובהשלכות של כך.
עשרים אלף מינים של דבורים
סרט נוסף מפסטיבל ברלין הוא סרט הביכורים של הבמאית הספרדייה אסטיבליז אורסולה סולגורן, שזכה בפרס המשחק בברלין לסופיה אוטרו בת ה-10 שמצוינת בתפקיד הראשי כאייטור, בן שמונה שמתמודד עם הזהות המגדרית שלו במהלך חופשת קיץ עם אמו בחבל הבאסקים. זהו סרט איטי, ארוך מדי, אך גם עדין ויפה שמתמודד עם שאלות של מציאת זהות בגיל שבו אתה רק מתחיל לגבש את קיומך ואת התמודדות ההורים עם תהליך מציאת הזהות שעובר הילד שלהם.
מעברים
סרטו של אחד מבכירי הבמאים הגאים העצמאיים בקולנוע האמריקאי איירה סאקס ("אהבה היא מוזרה", "תשאיר את האורות דולקים") מציג במרכזו את אחת הדמויות היותר בלתי נסבלות על המסך, אך עושה זאת בצורה סוחפת, מעמיקה ובסגנון נונשלנטי ובלתי מחויב שמזכיר את סרטי הגל החדש הצרפתי וסרטיו של הבמאי אריק רוהמר שקשה שלא לצלול לתוכו ולמסע שהוא מעביר את הגיבור שלו שלא לומד דבר.
השחקן הגרמני פרנץ רוגובסקי ("חופש מוחלט") מגלם את תומאס, קולנוען שאינו החלטי וחי את חייו לפי גחמותיו ללא התחשבות בזולת ובפגיעה שהוא פוגע באחרים. כך הוא עובר לו בין בן זוגו מרטין (בו ווישו, "ענן אטלס") ומורה צעירה בשם אגאת (אדל אקסרקופולוס, "כחול זה הצבע החם ביותר"). סאקס מתאר את מסעו של אדם שנמצא במרוצה ובחוסר סיפוק מתמידים ואינו שלם עם עצמו ובכך פוגע ללא משים באחרים.
הקומדיות
קורה בורה
הבמאית האנה פרל אוט בשיתוף פעולה מפתיע עם מייגן סטאלטר, כוכבת הסדרה ״Hacks”, שאחרי שגנבה את ההופעה בכל פרק מחדש מקבלת על עצמה כעת את האחריות לתפקיד ראשי. היא מגלמת את קורה, מוזיקאית ביסקסואלית, נציגה קלאסית של דור ה-Z שלא יודע מה הוא רוצה עם עצמו, שחולמת להצליח בגדול בלוס אנג׳לס אבל בינתיים מסתפקת בהופעות בבית קפה. בהחלטה של רגע היא מחליטה לעשות טיול חזרה לעיר הולדתה פורטלנד כדי לנסות להחזיר את בת זוגה לשעבר ג'סטין.
שום דבר כמובן לא ילך חלק והיא תמצא את עצמה ברצף של אירועים משעשעים, מיניים ומביכים. סטאלטר כובשת את המסך בתפקיד הראשי ולצדה ניתן למצוא את הסטנדאפיסטית מרגרט צ'ו, הקומיקאי הוותיק דארל האמונד ("SNL"), מני ג'סינטו ("המקום הטוב") והת'ר מוריס ("Glee"). סרט מצחיק שלא הולך בדרכים המקובלות תודות לקאסט המוצלח, לדמויות הצבעוניות ויוצאות דופן בנראות הקולנועית שלהן ולכתיבה משובחת.
חזרה גנרלית
נדמה שלסרט הזה בהפקתו של וויל פארל מצאו קודם כל את הליהוק המושלם ועל בסיסו בנו את אחד הסרטים הכי מצחיקים של השנה עם תסריט חכם בסגנון מוקומנטרי (כמו תיעודי) סטייל "המשרד". הסרט, שמבוסס על סרט קצר באותו השם, מפגיש בין מולי גורדון ("שבעה בייבי") ובן פלאט ("הפוליטיקאי") שמדריכים ילדים תיאטרון ובמקביל חולמים על קריירה בברודווי. הילדים, שנשמתם טמונה עמוק בתוך מחזות הזמר של ברודווי וחולמים על קריירה באור הזרקורים, לא יודעים שהמקום נמצא בפשיטת רגל. המייסדת האגדית שלו ג'ואן (איימי סדריס) בתרדמת בבית חולים, ועל בנה חסר האחריות מוטלת המשימה לשמור על המקום.
יחד עם הילדים הצעירים מגיעים גם המדריכים האקסצנטריים הקבועים, אסופת שחקנים לא ממש מוצלחים שאמורים להעביר סדנאות לילדים המוכשרים מהם. המטרה היא כמו בכל קיץ להעלות מחזמר מקורי בסוף המחנה. החניכים והחונכים מאוהבים בקסם של התיאטרון, אבל זקוקים מעת לעת גם למצוא את הביטחון שלהם בעצמם. צוות שחקנים קומי מנצח, יצירתיות חסרת גבולות, דמויות מטורפות ושפע סיטואציות אבסורדיות, סוחטים מהקהל צחוק מתגלגל. הסרט שזכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל סאנדנס מתגלה כאחת היציאות המהנות והנגישות של הפסטיבל הגאה.
על הדרך
היצירה האנרכיסטית והמטורפת של הבמאיות\תסריטאיות ג'וליה דה קסטרו ומריה רויו, בכיכובו של עומאר איוסו (כוכב הסדרה "אליטה") בתפקיד נועז כולל עירום פרונטלי, מזכירה את הסרטים הפרועים של סוף שנות ה-60. מילאגרוס בת ה-37 היא צעירה חסרת דאגות בשנות הפוריות האחרונות שלה, בעוד שג'ונתן בן ה-24, חברה הטוב ביותר, מחפש נחמה בגריינדר באופן אובססיבי כדי להתגבר על חרדות נטישה מהן הוא סובל.
ג'ונתן רק רוצה לברוח אחרי שהוא שרף מועדון. השניים יוצאים למסע בדרכים המסתוריות שבהן הם יפגשו בתולת ים, סטוצים, פושעים ויקשיבו למוזיקה מעולה. סרט שצולם כולו ב-16 מ"מ על הנשים והגברים הצעירים של היום שחושבים שהם חיים בעידן של בחירה חופשית עם אפשרויות בלתי מוגבלות, אך מגלים כי "הבחירה החופשית" אינה כה חופשית כמו שחשבו וכי לפעמים דווקא השפע האינסופי הוא מה שמגביל אותנו.
לרדוף אחרי איימי
הקלאסיקה המודרנית של קווין סמית' ("מוכרים בלבד") משנת 1997 בכיכובו של בן אפלק הצעיר. איימי היא לסבית מוצהרת, אבל כשהיא והולדן (אפלק) נפגשים יש ביניהם קליק מיוחד והולדן נופל שבי בקסמיה. היות ואיימי היא לסבית הקשר בין השניים מתפתח לידידות, כאשר הולדן הולך ומתאהב בה יותר ויותר. ככל שהקשר בין הולדן לאיימי מעמיק, הקשר בין הולדן לבין בנקי (ג'ייסון לי), חבר קרוב שאיתו הוא חי ויחד איתו הוא עובד על סדרת קומיקס משותפת, הולך ומתערער. בנקי מתקשה לקבל את הקשר בין הולדן לאיימי בתואנה שהולדן מבזבז את הזמן עם בחורה שממנה לעולם לא יוכל לקבל את מה שהוא רוצה, אבל לאורך הסרט מתברר שההתנגדות שקשר זה מעורר בו הינה יותר עמוקה.
הסרט הקורע מצחוק הזה נעשה בתקופה שבה סמית' עוד היווה את הקול של דורו עם הומור חצי גיקי חצי גס ובוטה אבל עם לב עמוק וחומל לדמויותיו, דיאלוגים ארוכים ושנונים וים של רפרנסים תרבותיים. "לרדוף אחרי איימי" עסק כבר אז בנושאים שלא נראו בקולנוע המסחרי כמעט - הפלואידיות של נטייה מינית, חופש להגדרה עצמית ומיניות נשית. בפסטיבל תתקיים גם הקרנה של הסרט התיעודי "לרדוף אחר צ'ייסינג איימי".
לכל הסרטים והזמנת כרטיסים לפסטיבל הקולנוע הגאה >> לחצו כאן
לכתבות וסקירות נוספות מהפסטיבל >> לחצו כאן