עד לא מזמן היינו בטוחים שאפליקציות דייטינג יכולות להביא לנו רק סטוצים ומערכות יחסים כושלות בשרשרות, אבל ממש לאחרונה גילינו שהן יכולות גם להביא לנו סדרות טלוויזיה, ואפילו טובות.
מי שחשבה על הרעיון הגאוני הזה היא גריינדר, שיצרה סדרת רשת ששודרה בלעדית למנויי האפליקציה (אבל עכשיו גם העלתה את כל הפרקים לרשת, הזמינים לצפייה ביוטיוב באופן חופשי). מדובר בקומדיה עם שישה פרקים, ולחובבי הסדרות הקצרות כבר מדובר בהתחלה מבטיחה. השוס האמיתי הוא האורך של הפרקים: כל אחד מהם נע סביב עשר דקות, כך שכל הסדרה – כולל הכתוביות בפתיח ועד כתוביות הסיום – עומדת על פחות משעה. 59 דקות ליתר דיוק, וזו כבר נקודה רצינית לטובתה.
"בריידסמן" (Bridesman, "שושבין" בעברית) היא קומדיה גאה שנוצרה על ידי ג'ון אוניל, אדם ללא קרדיטים קודמים בתחומי הקולנוע והטלוויזיה פרט לתפקיד משחק קטן ב-2020, וזה חתיכת הימור מבחינת גריינדר לבחור ביוצר בלי קבלות בשביל הסדרה המתוסרטת הראשונה שלהם. בתפקיד הראשי, השחקן ג'ימי פאולי שגונב את ההצגה, אם אפשר בכלל לגנוב אותה כשאתה הדמות הראשית.
הקומדיה מספרת על טרי, רווק נצחי שחוזר לעיר ילדותו כדי להיות השושבין של חברת הנפש שלו משכבר הימים, ג'ודית (בגילומה של סידני וושינגטון). היא עתידה להינשא לוויאט החתיך (דיוויד מאדג'), אבל למרות תפקיד הכבוד שקיבל בטקס - טרי נחוש שלא לאפשר לחתונה לקרות. ההסבר המטופש למדי הוא שטרי וג'ודית דיברו בילדותם על כך שמונוגמיה היא שקר, והם למעשה חברי נפש כל כך טובים עד כדי כך שהם לעולם לא יצטרכו להתחתן אף פעם. טרי מגיע לחתונה כדי לתמוך בג'ודית, ועבורו – אותה תמיכה היא ביטול החתונה. איך הוא מתכנן לעשות את זה? לשכב עם החתן, אלא מה.
ההצדקה למעשים שלו מטופשת מדי ולא מצליחה להחזיק מעבר לפרק הראשון, אבל הבחירה התסריטאית בקומדיה להתמקד במשימה של הגיבור (ולא בשורה של אירועים אקראיים שפשוט מתרחשים בזמן שהוא פסיבי לחלוטין ומקשקש את עצמו לדעת) הייתה בחירה טובה ומשתלמת. הכתיבה ממשיכה עם ירי בקצב מהיר מאוד של פאנצ'ים קומיים, שנעים בין בדיחות נמוכות ומטומטמות לבין שורות מתוחכמות שמצריכות לעצור לשנייה את הנגן, להפנים את מלוא משמעותן, לצחוק ואז להמשיך הלאה.
זה לא הכל. ב-59 הדקות של הסדרה יש גם לא מעט הומור פיזי, אזכורים רבים ומוצלחים לתרבות הפופ והומור ביזארי, כמו שימוש נרחב בסלואו מושן ושבירת הקיר הרביעי. ברגעים האלה רואים שמדובר בסדרה הראשונה של היוצר, שלא לגמרי סגור על עצמו ועל הסגנון שלו – אבל לזכותה של "בריידסמן" נאמר כי למרות הבלגן, היא באמת ובתמים מצליחה להצחיק, גם בגבוהים שלה וגם בנמוכים - וזה כבר לא מובן מאליו.
בהפוך על הפוך, ודווקא לאור הטרלול הכללי של הסדרה, יש נושא אחד שמטופל בה בצורה מופתית – הליהוק המגוון. במשך שנים אנחנו מדברים על חשיבות הייצוג של מיעוטים על המסך, ועל אוכלוסיות שזוכות להתעלמות מוחלטת על ידי גופי ההפקה הגדולים, מתוך חשש שסדרות שעוקבות אחריהם יבריחו קהל. "בריידסמן", במחי יד, פשוט גורמת לזה לעבוד. שחקנית שחורה, לבנה, נכה, ייצוג גאה להומו הלבן, השחור, הנשי, הגברי, הדובי וגם הביסקסואל. כולם מקבלים מקום – והקטע הכי מדהים, זה שזה נון-אישיו. העובדה כי אחת הדמויות הראשיות מתנהלת על כיסא גלגלים מוזכרת רק פעם אחת בכל הסדרה – כשטרי אומר למיוריאל: "כשאני מסוכסך עם מישהי בכיסא גלגלים, זה הופך אותי לקצת יותר מכיל". פואטיקה. לגופי הטלוויזיה יש לא מעט מה ללמוד מהסדרה הקטנה הזאת.
הבעיה הקומית העיקרית של "בריידסמן" היא לא היעדר דמויות מחורפנות או פאנצ'ים טובים. מה שחסר בה הוא סטרייטים. סתם, לא באמת, אבל תודו שנלחצתם רגע. מה שבאמת חסר בה הוא אדם "נורמלי", בעגה המקצועית "סטרייטמן", אותה דמות שיכולה להיות בכיף טרנסג'נדר א-בינארי פאנסקסואל, אבל באותה נשימה אפרורית וקרת רוח, כדי שהצופים יוכלו להזדהות איתה ולהכיל את גודל הטירוף של הסיטואציה כולה.
הסטרייטמן הקומי הוא מעין עוגן שמדגיש כמה הכל מחורפן מסביב, אותה אליס הנשאבת לארץ הפלאות, אותו ג'רי "סיינפלד" שרק מדגיש כמה ג'ורג', איליין וקריימר מטורפים באמת, או אפילו קיציס ב"ארץ נהדרת" שממלא בדיוק את המשבצת הזאת. "בריידסמן" מתהדרת בתפריט דמויות צבעוניות ש"משוגעות" הוא תיאור מחמיא מרוב הטרלול חוגג, אבל מה שחסר בה היא הדמות שתבהיר לנו את גודל השיגעון ותעצים את הקומדיה עוד יותר.
למרות המגרעות שלה, ויש כאלה, היתרונות של "בריידסמן" חד משמעית עולים על החסרונות שלה. זו סדרה שהסיכוי שהיא הייתה מוצאת מקום בערוצים הקלאסיים, גם הליברליים והנועזים יותר, שווה לכך שמחר בבוקר יאשרו בישראל נישואים אזרחיים - לא דבר שלא יכול לקרות לעולם, אבל גם לא אופציה ריאלית בעתיד הקרוב. היא נישתית בצורה קיצונית, קצרה בצורה נפלאה ועושה הומור גאה בצורה כל כך לא מתנצלת שזה פשוט מדהים לראות את זה על המסך. מה שהתחיל עם ספקנות גדולה, מסתיים עם תקווה כי גריינדר לא תעצור כאן ותמשיך להפגיז עם עוד תכנים כאלה. ויפה גלילה אחת קודם.