כשחושבים על התכונות הכי בולטות אצל גברים הומואים, היכולת להילחם בגבורה היא לא התכונה הראשונה שקופצת לראש, בשיא הכנות ובלי הומופוביה מופנמת. לגדול בתור הומו בתרבות מאצ'ואיסטית דורש עור של פיל, ולמעשה, בניגוד לדימוי בו הומואים נתפשים בציבור ומתוארים לרוב כחלשים, עור הפיל הזה הוא סכום כל מאבקינו, ממש כמו הפתגם המוכר "קשה באימונים - קל בקרב".
זה אמור להיות מפתיע שהומואים נחשבים חלשים, שכן כבר בעולם העתיק היו גדודי חיילים של גברים הומואים, כמו "הגדוד הקדוש של תבי", שלמרות ששמה נשמע כמו מתחרה באירוויזיון של יוון העתיקה, מדובר בפלוגה של 150 זוגות לוחמי עילית תושבי העיר תבי, בני זוג, שלחמו כתף לכתף יחד בחזית, כל על פי המיתוס. ההיגיון מאחורי זה הוא שאהבת גברים היא הקשר החזק ביותר בין גברים, וקשר כזה בשדה הקרב הוא נכס כי זה יהפוך את החיילים לחזקים יותר יחד ויגרום להם להילחם באומץ רב יותר.
הגבורה של הפלוגה הזו הייתה ועודנה מהוללת בפרוזה ושירה מזה 2000 שנה, שכן הם ידועים כמי ששחררו את העיר תבי מהאחיזה הטוטליטרית של ספרטה, לכדי דמוקרטיה יוונית מחדש. כל זה קרה לפני שכולם נרצחו באכזריות על ידי המלך פיליפ, אביו של אלכסנדר מוקדון, ונקברו יחד בקבר אחים, חלקם שלובי ידיים. קבר האחים (או שמא קבר בני הזוג) התגלה בתחילת המאה ה-19 ומיוחס לקרב כירוניאה מהמאה ה-4 לפנה"ס, על פי כתביו של ההיסטוריון פלוטארך, שבכלל חי כ-200 שנה לאחר מכן.
על פי מקורות מסוימים, באימפריה האצטקית המקסיקנית שלפני הנצרות, במאות ה-14-16 לספירה, נהוגה הייתה פרקטיקה של מין הומוסקסואלי במקדשים כטקס חברתי, אך מחוצה להם המנהג היה בר ענישה. מין הומוסקסואלי טקסי היה חלק מחגיגות דתיות, כפי שאנחנו לומדים מדמותו של האל חוצ'יפי-יי – אל נסיך הפרחים – הפטרון של מוזיקה, משחק, ריקוד אקסטטי, גברים צעירים ומין טקסי. בין שאר החגיגות הטקסיות שהתבצעו לפני יציאה לקרב של הלוחמים נמצאים גם הטקסים של האל הזה. האל המיוצג כפרח, מתואר בממצאים ארכיאולוגיים כשמש, כמקור החיים.
יש עוד כל מיני דוגמאות לקישור בין הומוסקסואליות ולחימה במיתולוגיות העולם העתיק, כמו הפרשנות הקווירית לאל הוויקינגי אודין – אל המלחמה, עליו מסופר שיש לו היכולת לעסוק בכוח הסייד – הקסם הנורדי אשר מיוחס בעיקר בתור תכונה נשית.
בימינו, כאן בישראל, גברים הומואים משרתים בצבא בגבורה כשהם מקריבים את חייהם, ובאמצעות היגון הנורא של השכול, מערכות יחסים בין בני זוג מאותו המין חוצבות עוד צעד בדרך לקבלה מלאה ולגיטימיות בחברה הישראלית, מה שבתקווה יביא לבסוף גם לשוויון זכויות.
הומואירוטיקה ואהבת גברים בהקשר צבאי הם לא דבר חדש בעולם האמנות העכשווי, והנושא נחקר ומיוצג בישראל מאז שנות ה-80, עם יצירות אייקוניות של אמנים הומואים פורצי דרך כמו משה גרשוני ועדי נס, שבתחילת שנות ה-2000 שבר האחרון שיאי מחיר לעותק של צילום עם יצירתו 'ללא כותרת' משנת 1999, שבה שולחן עמוס חיילי צה"ל במדים בסגנון ציור 'הסעודה האחרונה' של לאונרדו דה וינצ'י. אפילו במקורות שלנו, המלך דוד אומר בקינתו ליהונתן לאחר שנפל בקרב "צַר-לִי עָלֶיךָ, אָחִי יְהוֹנָתָן, נָעַמְתָּ לִּי מְאוד; נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים".
יש לא מעט יצירות ישראליות שבוחנות את הנושא במגוון דרכים ומדיות, חלקן אף מוצגות בגלריה לאמנות הומוסקסואליות "גלריה פאן" (גילוי נאות: הכותב הוא הבעלים של הגלריה). הדפס גדול ומוזיאלי של הצלם גיא יחיאלי מסדרת החיילים נמצא באוסף הקבוע של מוזיאון חיפה לאמנות, והדפס אחר שלו, שהודפס לכבוד תערוכת "אלילים וזהויות" (2021), נמכר במסגרת תערוכת בנק הפועלים לאחד מאספני האמנות הידועים ביותר בארץ.
האמן והיוצר בן הנטקנט, שקטף את הפרס הראשון לסרט קצר במסגרת פסטיבל הקולנוע הגאה הבינלאומי TLVFEST, בוחן את הנושא מכיוון קצת שונה והרבה פחות משויף, כמעט נא לגמרי. בסרט הקצר זוכה הפרסים 'חדר מלחמה' (2017), לאורך קצת יותר מ-14 דקות, נבחן המתח בין ציות, משיכה, התנגדות וגבריות שברירית. הקהל נחשף לחוויית חזיונות אור-קוליים צבאיים מורכבים ולעיתים אלימים, שלאו דווקא ברור ההקשר ביניהם, אך הם מרגישים לפעמים כמו סיוט שקשה לתמלל בצורה קוהרנטית, אם כי הוא מעורר מינית. הצופה נותר ללא מילים, אבל חוויית הצפייה מותירה חותם.
אז למה אנחנו עדיין כל כך מופתעים לראות הומואים במדים משרתים בתפקידים קרביים? חוקרים מסוימים, כמו חוקרת התיאוריה הקווירית הביקורתית עמליה זיו, יטענו שעצם האקט של הומוסקסואליות, בפרט בצבא הישראלי, מפרק מהיסוד את הדימוי של היהודי הציוני החדש ונוגד את הרעיון של הגבר הישראלי החזק מההווה, בניגוד לדימוי היהודי הגלותי החלש מהעבר. ניתן לראות ביטוי כזה בימינו בדמותו של יוחנן טווינה עם סרטוני הטיקטוק שלו רוקד במדים, ולמרות הדימוי הנשי החלש - למלעיזים אין חצי מהאומץ שיש לחייל ההומו הזה.
ארז ביאלר הוא הבעלים והאוצר של גלריה פאן לאמנות הומוסקסואלית, וכתב mako גאווה
לאתר הגלריה