קייטלין ג'נר היא מקרה בוחן מעניין, לא רק משום הסיפור האישי שלה, ולא רק משום שהסיפור האישי הנ"ל פורסם בכל כלי תקשורת בשנה האחרונה. ג'נר מעניינת משום שהיא נקלעה, כמעט בעל כורחה, לעמדת דמות ציבורית, עבור קהילה שהיא כלל לא הכירה עד לפני חצי שנה. אם רצתה בכך או לאו, ג'נר הפכה לסמל במאבק שמשפיע על מיליונים ברחבי העולם, וחוסר הניסיון שלה ניכר בראיונות שערכה בחודשים קודמים. הראיונות האלה זיכו אותה בביקורת רבה מטעם פעילים ותיקים בקהילה הטרנסית, ונראה שהמטרה החדשה של ג'נר היא ללמוד את החומר.
בראיון לאדווקט, מהמגזינים הלהט"ביים הוותיקים בתחומי התרבות והחברה בארצות הברית, סיפרה ג'נר על נסיונות ההתאקלמות שלה בקהילה. הכתבה זכתה לכותרת: "החינוך של מיס ג'נר", ומהציטוטים בה, ניתן להסיק שהיא מודעת לדרך שעליה לעבור כדי "להרוויח" את תואר האייקון הגאה שהונחת עליה. "התקשורת סימנה אותי כדוברת של הקהילה הטרנסית, אבל זה לא המקרה. אני הדוברת של המסע שלי בלבד", אמרה. "אני לא יודעת שום דבר. אם אני לומדת הרבה? בטח". אחד הדברים שג'נר לומדת הוא, שעל אף שמצבה של הקהילה הטרנסג'נדרית הולך ומשתפר, הדרך עוד ארוכה. "זה נוראי בעיניי", היא אומרת על מקרי אלימות נגד חברי וחברות הקהילה, "פשוט שובר לב. שיעורי ההתאבדות, שיעורי הרציחות... רק השנה נרצחו עשרים [בארה"ב, בשנת 2015]. השנאה. יש עוד כל כך הרבה עבודה. אני בהחלט היוצאת מהכלל, אני לא הרוב".
איך להיות אישה
"חשבתי שאשלים את המעבר לפני גיל 40, זאת היתה המטרה שלי", היא מספרת על הבחירה לצאת מהארון בגיל 65. "אבל פתאום הייתי בת 39 ולא יכולתי לעשות את זה". לאלה שביקרו את אורח החיים הנוח להפליא שלה (מעטים האנשים שיכולים להרשות לעצמם, למשל, את הבגדים והנדל"ן של ג'נר, עוד לפני המעבר), ענתה: "חייתי חיים מופלאים, אבל קרעתי את התחת. זכיתי להמון כבוד. כיבדו את ההישגים הספורטיביים שלי, ואת חיי ואת הילדים שגידלתי". כל אלה לא נלקחו מג'נר, אבל החשש מפני החשיפה ניקר בה. "זה טבעי [לפחד]. מדמות כל כך חזקה – זכר, ספורטאי, כוכב – הפכתי ל"מין החלש". למרות שחשבתי שאני עושה את הדבר הנכון, ושמחתי על התגובות הטובות, עדיין חששתי לאבד משהו מהחיים שלי".
עוד בגאווה:
- "גבר בשמלה זה מרתיע": קייטלין ג'נר מסתבכת
- עדיין יש בתי ספר שאומרים לנו: אין אצלנו להט"בים
- למה כל כך קשה לנו עם ביסקסואלים?
כיוון שיש חוק בתרבות הפופולרית שקובע שחובה לדבר על משפחת קרדשיאן בכל כתבה, ג'נר נשאלה גם על יחסה לשאר בנות ובני השבט. "הדאגה העיקרית שלי היתה לילדים", אמרה. "אני יכולה לעמוד בביקורת", פנתה לקהל הכותבים והמטקבקים, "אבל אל תבקרו את הילדים שלי על ההתמודדות שלהם".
מגמה שמופיעה שוב ושוב בביקורת שמופנית כלפי ג'נר היא על כך שהכוכבת "הוצנחה" מבחוץ לתוך קהילה קיימת, ושלא טרחה ללמוד ולהעמיק בהיסטוריה שלה ובאורח החיים של החברות בה. "מה כל זה אומר לי? בטח יש [בנשיות] יותר תוכן משיער ואיפור", היא הגיבה. "לאחרונה, התחלתי ללמוד את הנושא... הבנתי שהחוויה שלי שונה מאוד מזו של נשים רגילות, ואיך שהן מתבגרות". כחלק מהתואר המאולתר שהיא לומדת, היא מציינת שהיא קוראת את "איך להיות אישה" מאת קייטלין מוראן, ספר מסות קומי על נשים ונשיוּת (יצא בעברית לפני כשנה, בהוצאת מטר). "יש בספר פרק שעוסק במחזור, אוקיי? עם זה אני לא אתמודד. אני לא מניחה שכל החוויה הזאת, חווית הנשיות, היא משהו שאני אוכל לעבור. אני אוכל לחיות בכנות, אבל פספסתי המון".