בעידן החדש, בו כתיבה והוצאת ספר הפכה הרבה פחות מסובכת, נוצר מקום מבורך על המדף לסוג חדש של כותרים - ספרים שהם הכלאה בין אוטוביוגרפיה לספרי הדרכה והעצמה אישית. כזה הוא גם "לס-ביט", ספר הביכורים של לימור תמיר, שהיא במקצועה מאמנת להחלמה רגשית ופיזית.
את "לס-ביט" פותחת תמיר בתיאור בו היא מסבירה כיצד התגברה על טרשת נפוצה בעזרתה של אילנה רוגל, אישה שאינה רופאה קונבנציונלית. משם, היא יוצאת למסע שמספר את סיפור חייה, שהוא באמת מיוחד וכולל תחנות רבות, אבל ממש רבות.
תמיר החלה את חייה כבת להורים גרושים, שלא מסתדרת עם החבר החדש של אמא שלה ומוצאת את עצמה בקיבוץ. את האהבה הלסבית הראשונה שלה היא הכירה בגיל ההתבגרות, ובהמשך הדרך טסה לארצות הברית וחיה תקופה בסן פרנסיסקו.
אחרי שחזרה לישראל, היא הפכה לחלק מקבוצת הפמיניסטיות הראשונות של ירושלים. אחרי כמה שנים של רדיקליות אוורירית, היא חזרה לתל אביב והפכה למנהלת האישית של סי היימן, בתקופה בה היא פרצה כזמרת. על הדרך היא חיה שנה עם גבר, ואז לאחר כמה שנים היא הפכה לבעלת חנות ספרים מצליחה בשכונות הצפוניות של תל אביב.
אבל התהפוכות בחייה של תמיר לא נגמרות שם. היא עוברת לניו יורק וחיה שם שנתיים עם בת זוג, אך גם המסע הזה מסתיים ברגע שהיא צריכה לחזור לישראל כדי לטפל במחלה שלה. בשלב הזה היא בת זוג, אמא ובגלגול האחרון (בינתיים) היא הופכת בעצמה מטפלת ומנהלת מרכז המפיץ את דבריה של אותה רוגל. עכשיו אפשר וצריך לקחת רגע נשימה ארוכה.
את סיפור החיים הפתלתל שלה כתבה תמיר בכישרון רב. היא לא תחרות לעמוס עוז אן ריטה מיי בראון - זו אינה ספרות מתוחכמת, אלא יותר מעולם הפוסטים הארוכים בפייסבוק. אבל הסיפור מעניין וחושף רקמת חיים להט"בית שאינה מיוצגת מספיק בתרבות המקומית. תמיר היא לסבית פמיניסטית, שסימנה וי כמעט על כל התחנות האפשריות בהיסטוריה, לכן יש לי תחושה שאם הייתה מתרכזת רק בחלקים האלה בסיפור, ובונה ספר להט"בי לחלוטין, אפשר היה בקלות להמליץ עליו כספר חובה לכל חניכת איגי, ארגון הנוער הגאה.
הבעייה העיקרית היא שעל הדרך תמיר מייחצנת את אילנה רוגל. בגוגל נכתב עליה שהיא "נטורופתית, מומחית בתזונה, אסטרולוגית ומתקשרת. בעלת ידע נרחב בדיסציפלינות שונות, הקשורות להיבטים רפואיים, פיזיולוגיים מטאפיזיים. אילנה מנגישה לבני אדם פרטים מחוזה הנשמה, החושפים סיבות לבחירה במחלות השונות, מצבים נפשיים ופיזיולוגיים". כאן היא קצת איבדה אותי, במיוחד בעידן בו אסטרולוגים ומתקשרים מתחברים אצלי למכחישי חיסונים, שחושבים שינצחו את הקורונה במחשבות חיוביות ודיאטה.
שלא תהיה טעות, אני כן מאמין לתמיר שרוגל הצילה את חייה, ואם לא הבריאה אותה, לפחות עצרה את התקדמות הטרשת הנפוצה בגופה. לטוב ולרע, הספר לא מתעמק במיוחד בשיטה של רוגל, ולכן הוא לא ביאס אותי, וקראתי אותו במהירות ובהנאה. אולי לא הייתי ממליץ עליו לנערות צעירות, אבל לסביות וביסיות מעל גיל 18, שמחפשות חומר קריאה שיתן להן תחושה של בית, ימצאו בספר הזה סיפור מרתק, כזה שיכול היה למשל להחזיק דמות מצוינת בסדרת דרמה משפחתית. כאמור, זה לא רומן מדהים שמתחרה בדוסטויבסקי, אבל זאת קריאה כיפית. על המדף הצר מדי של ספרי להט"ב בעברית, יש לו בהחלט מקום.