סימניה של התרבות האונס מופיעים בכל מקום - החל מסצנות אונס בסדרות מופת ותמונות ענק של דוגמניות חשופות לאורך איילון, דרך ילד שהופך למקובל בחבר'ה לאחר שהציק לילדה ונגע באבריה האינטימיים, ראיונות עם אנסים בפריים טיים ועד אנשי תקשורת המזלזלים בתקיפות מיניות ושופטים המנסים לבחון את מידת ההנאה של הקרבן.
לדעת רבים, תרבות זו משפיעה על יחסם של גברים כלפי נשים, גם אם אינם מודעים לכך. "תרבות האונס לא מבדילה בין אונס לבין יחסי מין ומטשטשת את הגבולות ביניהם", מסבירה נגה כהן, עוסקת בתחום של מגדר ובעלת בלוג פמיניסטי, "בסופו של דבר תרבות האונס יוצרת לגיטימציה ציבורית לכך שאונס הוא לא נורא, ושהנשים הן אלו שצריכות להגן על עצמן שלא יתקיפו אותן".
"תרבות האונס מוחקת את הנשים כיצורים אוטונומיים והופכת אותם לאובייקטים", מוסיפה ליאור אלפנט, מרצה לייצוגים בקולנוע, עוסקת בנשים ולסביות בקולנוע ומנהלת את פסטיבל לסבית קטלנית, "היא הופכת את האונס לפרקטיקה מינית אלימה וגורמת לנו לחשוב שזה בסדר ולגיטימי".
מוחקת לחלוטין חוויה מינית לסבית
תרבות האונס מתייחסת למין בין גברים לנשים, כך שעל פניו נשים לסביות להן אין אינטראקציה מינית עם גברים, לא אמורות להיות מושפעות ממנה. אך לתרבות האונס יש השפעה גם על יחסן של נשים לנשים, וגם על יחסם של נשים וגברים לנשים לסביות. בהרצאה על תרבות האונס, שנערכה ביום שני האחרון בליין ההרצאות 'שני מיני' המתקיים בליין האמזונה, הציגו נגה כהן וליאור אלפנט כיצד משפיעה תרבות האונס על נשים לסביות ועל היחסים ביניהן.
"קודם כל זה משפיע על לסביות מעצם היותן נשים", מסבירה אלפנט, "תרבות האונס מוחקת לחלוטין את החוויה המינית של נשים לסביות, בכך שהיא מציגה יחסי מין לסביים כמשהו שנועד לגרות גברים, או במקרה הטוב כמשחק מקדים. מין בין שתי נשים, לסבי או ביסקסואלי, הוא לא לגיטימי וכדי שזה ייחשב למין אמיתי, צריך שהגבר יצטרף. גם החוק מגדיר אונס רק כחדירה, וכך מוציא את האפשרות שאישה יכולה לאנוס אישה אחרת".
איך זה בא לידי ביטוי?
"זה בא לידי ביטוי בכך שנערות צעירות כותבות למדורי יעוץ ומבקשות להתייעץ לגבי זהותן המינית, ומספרות על כך שהן נמשכות לבחורה, והתשובה שהן מקבלות היא 'זה שלב. זה יעבור לך', מסבירה כהן, "או נשים שמתנשקות עם אישה אחרת רק כדי למשוך את תשומת לבו של הגבר ולגרות אותו. וזה מחלחל עד לפורנוגרפיה לסבית שמציגה מין לסבי כחלק ממשחק מקדים, לפני 'הדבר האמיתי'. זה לא נותן למיניות לסבית שום מקום כדבר אמיתי בעולם".
תרבות האונס הופכת אונס למין, אך גם הופכת מין למשהו שהוא רק בין גבר לאישה, וכך נוצרות פרקטיקות אלימות כמו אונס מתקן, תופעה בה נשים המגדירות את עצמן או מוגדרות על ידי החברה כלסביות או ביסקסואליות, זוכות לאונס מתקן – במהלכו הן נאנסות על ידי גבר על מנת "להחזיר אותן למוטב".
"אנחנו נהנות לחשוב שאונס מתקן מתרחש רק באפריקה או בערב הסעודית, אך הוא מתקיים גם כאן אצלנו", מסבירה אלפנט, "אולי לא באותה צורה ודרך, אבל זה לחלוטין קורה גם כאן. האונס המתקן הוא דרך אלימה יותר לומר לאישה לסבית 'את חושבת שאת לסבית כי פשוט לא מצאת את הגבר הנכון'. באמצעות האונס הגבר מעביר לה מסר של 'הנה אני, האביר על הסוס הלבן, ואני אחזיר אותך למוטב'".
גם נשים אחראיות לתרבות האונס
"יש נשים לסביות שיכולות לקחת ולשעתק בחיים שלהן את תרבות האונס", אומרת כהן, "להחפיץ בעצמן נשים, ליצור ציפיות אחת כלפי השנייה שמדמות יחסים בין גברים לנשים לפי תרבות האונס. הן צריכות להיות מודעות לכך כדי שזה לא ייכנס לתוך החיים שלהן".
גם לדעתה של אלפנט, החשיפה של נשים לתרבות האונס גורמת להן לשיתוף פעולה והופכת גם אותן לחלק מתרבות זו, לפעמים ללא ידיעתן. "כשאני רואה דוגמנית על שלט חוצות, לבושה כמו שהיא לבושה, או ליתר דיוק ערומה כמו שהיא ערומה, תרבות האונס גורמת לי לחשוב שזה בסדר שאני אחפצן אותה. כך אני כאישה, בין אם אני רוצה ובין אם לא, מסתכלת ככה על דוגמניות כי אין לי אופציה אחרת. אז זה מחלחל לתוך מערכות היחסים שלי עם נשים ומשפיע על היחס שלי אליהן".
את אומרת שלא רק גברים אחראים לתרבות הזו.
"כולנו אחראים למצב הזה. גם אני ואתה וכל מי שקורא אותנו".
איך זה הגענו למצב הזה שאין שום אלטרנטיבה?
"אנחנו צריכות ליצור אותה. זו עבודה מאוד מאוד קשה והיא מתחילה בעיני ממודעות. זאת אומרת להסתכל על דוגמנית בשלט ולחפצן אותה בטירוף ואז לעצור ולהבין שזה לא בסדר שאני מתייחסת אליה ככה, כי היא לא חפץ אלא בן אדם. זו עבודה מאד מאוד קשה, כי אנחנו חיים בעולם שקשה להיות בו נשים ואף אחד לא מתכוון לעשות לנו את זה קל יותר".
כהן מצידה מזהה נקודה חצי חיובית בכך שגם נשים נחשפות לתרבות הזו. "נשים הטרוסקסואליות נחשפות לנוכחות הגבוהה של מיניות במרחב הציבורי – מגישות טלוויזיה שלבושות בבגדים מינימליים, סרטים שמראים את המעודדת הבלונדינית, פרסומת של אישה בביקיני, כל הדברים האלו מהווים איזה שהוא אפיק לנשים לפנטז על מיניות נשית, ומאפשר גמישות וקשת של זהויות מיניות. עבור נשים שגידלו אותן כהטרוסקסואליות בלבד, ולימדו אותן כי האפשרות היחידה זה או סטרייטית או לסבית, יש איזו שהיא הזדמנות לחוות איזו שהיא ארוטיקה כלפי נשים. זה לא דבר חיובי, אבל זו הזדמנות עבור נשים לחוות מיניות שלא ניתנת להן בדרכים אחרות. כמובן שגם זה לא נכון כי הדימויים שם הם מאד חד גונים ולא באמת מציגים מיניות כפי שהיא אמורה להיות. יש המון נשים שמתגאות בזה שהן שרמוטות, למרות שמדובר במילת גנאי. הן עושות זאת כי זהו עבורן האפיק היחיד דרכו אישה יכולה לבטא את המיניות שלה. אין אפיקים בריאים".
יהיו כאלו שיגידו 'מה אתן רוצות'? יש גם חפצון של גברים. יש אפילו נשים שמחפצנות גברים
"בעיני זה גרוע באותה מידה", אומרת כהן, "אני לא חושבת שזה תיקון. הדרך הבריאה גם לגברים וגם לנשים היא להיות עם מישהו בגלל איכויותיו כבן אדם, ולא רק בגלל החזה או הקוביות. מה גם שזה גורם לנשים ולגברים המוחפצים לדיכאונות וחוסר בטחון עצמי".
"החפצון קיים גם כלפי גברים, אבל זה לא מנחם", מסכימה אלפנט, "לעשות משהו רע למישהו אחר זה לא מתקן בעיני. זה רע באותה מידה. זה אפילו יותר גרוע בעיני כי זה אומר באיזה שהוא מקום 'הנה הבאתי גבר, נחפצן גם אותו ואז נשים לא יוכלו לבוא בטענות'. אם הן כן יבואו בטענות נוכל להגיד 'מה אתן רוצות? עשינו אותו דבר גם לגבר'".
ומה עם חפצון גברים בקהילה הגאה?
"אני חושבת שחלק ממה שקורה בקהילת ההומואים זה שחלק מהגברים עוברים תהליך של פמיניזציה והופכים אותם לנשים", אומרת כהן, "גם גברים שעובדים בזנות נתפסים כנשיים יותר. מבחינת הקהילה הסטרייטית, הדבר הכי מאיים זה הומואים. החדירה האנאלית היא שבירה של כל טאבו וסדר חברתי קיים. כנראה מהפחד שהופכים אותם לנשים".
"לדעתי לסביות מאיימות על גברים הרבה יותר מהומואים", אומרת אלפנט, "כי גם אנחנו מולידות ילדים וגם אנחנו לא נצטרך אותם עכשיו? זה קשה להם לעכל. אולי המחשבה היחידנית של שתי נשים ביחד, למשל השכנה שלי והחברה שלה, לא מאיימת עלי כגבר, אבל המחשבה שפתאום כל הנשים יהיו לסביות ולא יצטרכו אותנו? בעיני זה הרבה יותר מאיים".