בין שאיפה לנשיפה מהסיגריה שתמיד אחזה בידה, האייקון הגאה, החלוצה הטרנסית והמלכה של תל אביב גילה גולדשטיין ז"ל, הייתה משחררת לאוויר העולם בקול המכוחכח והצרוד שלה חלק מהמשפטים והביטויים הכי חכמים, שנונים וזכורים שהקהילה הגאה בישראל אי פעם ידעה.
בין אם זה היה בישיבת הפרלמנט הקבועה בבית הקפה "דה סטריט" בקינג ג'ורג', או בראיונות מצולמים ורגעים שהגיעו בטעות לעין המצלמה, ציטוט אחר ציטוט שגולדשטיין הביאה לעולם, בלי לשים לב, משמים את הקהילה הגאה בארץ עד היום, כשחלקם אפילו הצליחו להשתלב בלקסיקון הישראלי.
שבע שנים עברו מאז נפרדה מהעולם הזה גולדשטיין, שהלכה לעולמה ב-5 בפברואר 2017. הזמן עבר והעולם והמדינה השתנו כמה וכמה פעמים מאז, אבל הפרסונה האלמותית, כמו גם הציטוטים הבלתי נשכחים שלה, ממשיכים לחיות, לבעוט ולצעוק לנו בלב ובראש. במלאת שבע שנים לפטירתה, mako גאווה בחרה את שבעת הציטוטים הכי גדולים של הטרנסג'נדרית הראשונה והכי גדולה שידעה ישראל. מהמצחיק, לביקורתי ועד המרגש ביותר.
"כל הבנות רוצות להיות כמו גילה"
ישירות מתוך הסינגל האהוב של גולדשטיין שנכתב על ידי ארז ברזוליק, "כולם לרקוד", המשפט הראשון בשיר הפך להיות זה שזכור עמה יותר מכל ומסמל את כוחה בסצנה הלהט"בית. הרבה לפני שאיגי אזליה שרה Walk a mile in these louboutins, גילה שרה "על עקבים צועדת קילומטר", בהמנון שהפך ממש מזמן לקאלט. אז כן, כמו שגילה ציינה בעצמה, היא בהחלט המלכה למרות שאין לה כתר.
"לא נולדתי אישה, נעשיתי אישה"
כחלוצת הטרנסיות בישראל, כל עצם, גיד ושריר בגופה של גולדשטיין סימל ומסמל מאבק למען קבלה טרנסית ולהט"בית. בשום שלב בחייה היא לא התביישה בזהותה המגדרית, וגם בעצמה הצהירה ללא בושה שהיא מגדירה את עצמה כ"קוקסינלית". באותה נשימה, היא תמיד הזכירה לכל מי שמכיר אותה שכדי להיות אישה היא הייתה צריכה לעבור הרים ותלאות. וזה אגב, נכון לגבי כל חבר וחברהה בקהילה הטרנסית.
"לא כל המוצץ זהב"
במשחק מילים על המשפט המוכר "לא כל הנוצץ זהב", גולדשטיין הצליחה להביא לעולם משפט שנון ומחוכם שכולנו שומעים עד היום. גם כשגבר דופק לך קטע מסריח, או שסטוץ עשה לך גוסטינג אחרי שהיה לכם ממש טוב - גילה תמיד פה כדי להזכיר ש"לא כל המוצץ – זהב", ושכולם פאלשים בסופו של דבר.
"יש אנשים שעבורם הומופוביה זה כמעט ספורט אולימפי, בסוף הם יפסידו"
משפט שנאמר לפני יותר מ-40 שנה ונשאר רלוונטי עד היום. בעידן שבו כל מה שאנחנו שומעים בחדשות בהקשר הלהט"בי זה על שר שרוצה לחרחר שנאה ופילוג, משפטים כמו אלו מחזירים אותנו לשפיות ולהבנה שבאמת בסוף הם יפסידו.
"הייתי מה שרציתי, עכשיו תורכם להיות"
על המצבה של גולדשטיין בבית העלמין ירקון נכתב המשפט "הייתי מה שרציתי, עכשיו תורכם להיות", לאחר מסע הלוויה בהשתתפות מאות ידוענים וחברי קהילת הלהט"ב. ישירות מתוך השיר האייקוני ״שיר גאווה״ שנכתב ע״י ארז ברזוליק ובוצע על ידה, ״הייתי מה שרציתי, עכשיו תורכם להיות״ מהווה את המסר שליווה את דמותה לכל אורך חייה ומתמצת את פועלה בצורה היפה ביותר. המאבק שלה למען זכויות להט"ב ושוויון חברתי רק מעצם קיומה הוא חלק ממה שהוביל לקדמה ממנה נהנית קהילת הלהט"ב בימינו, ועל "תורנו להיות" אנחנו בהחלט מודים לה על כך.
"הומואים וחתולים נשארים נאמנים לטבעם"
גם גילה הודתה בכך שיש בעיות בתוך הקהילה הגאה, ומעולם לא עצרה את עצמה מלהביע את הביקורת שלה. בין אם זה בבעיית הבגידות הידועה בקהילה, או בחוסר התמיכה של הומואים במאבק הטרנסי (שעד היום אנחנו רואים, אגב), גולדשטיין לא חששה מלומר את הביקורת הקשה ביותר, גם אם היא הופנתה לאחיה ההומואים. "הומואים וחתולים נשארים נאמנים לטבעם", היא אמרה. "גם חתול בית מפונק ינסה לברוח בחזרה אל הרחוב, וגם הומו בזוגיות תמיד יפנטז על זין חדש. ככה זה - צייד נשאר צייד. היבנת? יופי".
חנוך דאום שאל, גילה ענתה: "מלכת הזונות"
"סליחה שהורדתי" הייתה התגובה של חנוך דאום כשגולדשטיין כינתה את עצמה "מלכת הזונות", לאחר ששאל אותה "את היית אומרת על עצמך שאת זונה?" אי שם ב2016, בזמן שצילם את הסדרה שלו "חנוך דאום מחשב מסלול מחדש". דאום אמנם לא ידע איך להגיב לכל פאנץ' שנון של גולדשטיין, אבל כנראה שכבר אז הוא ידע שהוא יושב על מכרה זהב כשהחליט לראיין את האייקון הגאה.
הראיון של גולדשטיין עם דאום הפך לקאלט בתוך רגע, ועד היום הקטע צף מחדש כששמה של גילה עולה. בין אם על בחירתה להגדיר את עצמה כ"קוקסינלית" בטענה כי טרנסג'נדר נשמע לה "מוזר", או הסיפורים של גילה מעברה בעבודת מין בתל ברוך, הראיון עם דאום הפך לסוג הסרטונים שעד היום כוכבי רשת יעשו להם ליפסינק מרוב שהם מצחיקים, גם 8 שנים אחרי הראיון.
"כואב לי הכוס"
בין אם היא הייתה זו שהגתה את הביטוי ראשונה או רק היית זו שהפכה את הביטוי לפופולרי, "כואב לי הכוס" הוא אולי התרומה הגדולה ביותר של גולדשטיין לז'רגון הלהט"בי, התל אביבי והישראלי ככלל. היה לכם יום חרא בעבודה? חברה דפקה לכן קטע מסריח? לנה דל ריי שוב ביטלה הופעה בישראל? התשובה לכל הסיטואציות היא 3 מילים – "כואב לי הכוס".
האלטרנטיבה הלהט"בית ל"נשבר לי הזין" הפכה להיות כל כך פופולרית בזכות גולדשטיין, שכבר מזמן היא הצליחה לפרוץ את הגבולות ולהפוך לביטוי שהוא של נחלת הכלל. כן, גם סטרייטיות (ואפילו סטרייטים) התחילו לאמץ את "כואב לי הכוס", וזה כמובן אחרי שהמושג הפך לאחד שכל אחד מאיתנו אומר בעצמו כמה וכמה פעמים ביום.
לא הייתה פרלמנט שבו גולדשטיין לא אמרה "כואב לי הכוס", וב-10 אותיות היא הצליחה לתמצת את הסיבות למה אנחנו כל כך אוהבים ומוקירים אותה. חוסר ההתנצלות, ההומור, חגיגת הנשיות, פריצת הגבולות וגם הגסויות - הם אלו שהפכו את גולדשטיין מנערה צעירה בחיפה לאגדה ולאחד האייקונים הלהט"בים הגדולים ביותר של ישראל.
שבע שנים חלפו מאז לכתה לעולמה של גולדשטיין, אך זכרה לא עזב את העולם. מהז'רגון ועד קטעי הוידאו הויראליים שיחיו לנצח ברשת ועד הזכויות החברתיות וקבלת הקהילה עליה נלחמה מגיל אפס, הכל מרכיב את מורשת גולדשטיין שחיה ובועטת, ותמשיך לחיות בכל הקשר של המאבק הגאה הישראלי. יהי זכרה ברוך.