שאולי מלמד (29) גדל עם מצלמה ביד. היום, כשכל פעוט מסתובב עם מצלמה בסמארטפון שעושה עבודה טובה יותר מכל מה שמוכרים בחנויות החשמל גם יחד זה לא כל כך מרשים, אבל פעם זאת הייתה דרך מצוינת לשרוף אחר צהריים שלם עם חברים. השנים עברו, מלמד גדל, הפך לבמאי קולנוע והבין על הדרך גם מה הוא אוהב ומיהו באמת. כשחזר לאותם סרטים ישנים שצילם עם החברים בילדותו ונעוריו, הוא הבין שהכתובת הייתה שם על הקיר כל הזמן, וקיים סיכוי אמיתי שאף אחד לא שם לב אליה - אפילו לא הוא עצמו. 

ב"מיני די וי", סרטו החדש של מלמד שמוקרן השבוע בפסטיבל דוקאביב, צולל הבמאי לאותם סרטי דוקו קצרים שצילם כילד. בצפייה בהם בדיעבד הוא מגלה איך הרשה לעצמו להסתכן יותר כילד וכנער שחי בארון, איך העז לעלות על דראג ואיך נגע בחברים שלו - הרבה יותר מאשר הוא היה אמור לגעת בהם. כשהוא פונה לעוד להט"ב שאהבו לשחק עם מצלמות בדרכים שונות כשהיו צעירים יותר הוא מגלה שהוא לא לבד, וכמה רבים הם האנשים שפנו לתיעוד עצמי, בימים בהם ניסו להבין מי זה האני האמיתי שלהם. 

Mini DV - Trailer | מיני די.וי - טריילר from Shauly Melamed on Vimeo.

לעיתים, הצפייה ב"מיני די וי" לא פשוטה. מדובר בסרט עם קצב איטי והתוכן לפעמים כבד, אבל יש בו גם לא מעט קטעים שובי לב - ילדים וילדות מכל רחבי הארץ שעושים צחוקים אחד עם השניה, מהסוג שכולנו היינו עושים בעבר עם החברים שלנו. מה שכל כך פוקח עיניים בסרט זו הצורה שבה הצחוקים האלה מבהירים לנו שגם אז ידענו את מה שברור לנו היום - ילד אחד ששר שירים בלשון זכר הרבה לפני שיצא מהארון הטרנסי, אחרת שהרימה הופעת דראג לצלילי השיר "Teenage Dirtbag", או אפילו מלמד עצמו וחבריו מעמידים פנים שהם "אונסים" אחד את השני. 

"הרגשתי המון רגשות אשם מאז שראיתי את עצמי בקלטות", מספר מלמד בשיחה עם mako גאווה על רגע יפהפה אחד בסרט, בו הוא וחברי הילדות שלו צופים בסרטונים הישנים בדיעבד. "רציתי לדעת אם פגעתי בהם, רציתי לדעת איפה הם היו בסיטואציה הזאת ולפתור את זה באמת. נפגשתי עם שניים מהם, שאיתם עשיתי את הסרטים הכי נועזים, בבית של אמא שלי. ישבנו וצפינו בכל החומרים וזה היה לא פשוט בכלל ומביך, אבל מה שהם אמרו עזר לי מאוד והצלחתי להסתכל על עצמי כדמות מבחוץ".

עבור להט"ב רבים, נער או נערה בארון עם מצלמה ביד יצליחו לעורר יותר הזדהות מרוב הסרטים והסדרות שהם ראו בשנה האחרונה, כי "מיני די וי" הוא לא רק הסיפור של מלמד ושאר המשתתפים בפרויקט - אלא גם הסיפור שלהם. בחלק מהזמן, המצלמה היא גם עוד דרך להבין מי אתה, לא רק ברמה המגדרית והמינית - אלא עוד דרך לספר את הסיפור שלך, ובאותה הזדמנות גם להבין את הסיפור הזה.

"עבורי זה סרט על הכוח של יצירה", אומר מלמד. "סרטים גורמים לי להכיר את עצמי טוב יותר. בהתחלה המצלמה עשתה את זה כשהייתי ילד. מולה יצרתי לעצמי מרחב בטוח להיות מי שאני באמת, והיא לימדה אותי, גם היום, להכיר ולאהוב את מי שהייתי. בלי קשר לזהות מגדרית או מינית, כל אדם שיצפה כל כך הרבה שעות בוידאו של הילד שהוא היה, ילמד להכיר אותו ואפילו לאהוב אותו. אני היום מדבר על שאולי הילד כמו שאני מדבר על האחיין האהוב שלי".

"מיני דיוי" הוא גם סיפור על גאווה, וככזה הוא צפיית חובה לכל מי שרוצה לראות ולהבין כמה אומץ צריך כדי לצאת מהארון. המצלמה בחיי חלק מהמשתתפים בסרט היא אפשרות לראות את התהליך הזה מתבשל, ולהכיר עוד סיפורים של אנשים שבחרו לצאת אל העולם ולומר "תראו אותי, אני מי שאני ואני נהדר". היא גם נותנת אפשרות להציץ לעולם שהיה ונעלם: לעולם של נוער ישראלי גאה בתקופה שלפני הרשתות החברתיות, לפני הפיגוע בבר-נוער ולפני רצח שירה בנקי.

מתוך "מיני די וי" (צילום: דניאל בינסטד, יחסי ציבור)
מתוך "מיני די וי" | צילום: דניאל בינסטד, יחסי ציבור

"הסרט עוקב אחרי ארבע דמויות, אבל למעשה פגשתי במהלך הדרך יותר מחמישים להטב"ק שצילמו את עצמם בוידאו בילדות", אומר מלמד. "הקלטתי הרבה אנשים יקרים ואם יכולתי הייתי עושה סרט של ארבע עשרה שעות". הדבר אכן ניכר בסרט, שבתחילתו מרגיש כמו מונטאז' קטעי ארכיון של ילדות, ילדים, נערות ונערים, שרק בדיעבד אפשר להבין אותם בתור הקדמה ליציאה מהארון, אבל במהרה הסרט מתמקד במספר מצומצם של דמויות, וככה אפשר גם לעקוב אחריהן ואחרי הסיפורים המרגשים שלהן בקלות. 

בלי לעשות ספוילרים ליצירה המיוחדת הזאת, הסרט נחתם בסצנה אחת מרגשת במיוחד. "אני מרגיש שבסצנת הסיום הצלחתי להשתמש במצלמת הקולנוע כמו במצלמת הווידאו שלי מהילדות", אומר מלמד. "העזתי להיות יותר משוחרר מולה ולא חשבתי איך אני נראה, אם אני גברי או נשי". וככל הנראה, זאת גם הפואנטה: בילדות חלקנו לא מרגישים צורך בארון, אבל עם הזמן אנחנו לומדים שיש אנשים שלא רוצים שנהיה מי שאנחנו באמת, ומאז אנחנו עובדים קשה מאוד כדי להשיג בחזרה את החופש שאיבדנו. הסרט גם מצליח ללכוד את אותו החופש שהרגשנו, וגורם לכל מי שזוכר את עצמו כילד בארון לרצות לתת לילד הזה חיבוק נורא חזק. 

"מיני דיוי", סרטו של שאול מלמד בהפקת גיל סימה, יוקרן בבכורה בפסטיבל דוקאביב, הפסטיבל הבינלאומי לסרטים דוקומנטריים, שיתקיים ב-25.5 עד ה-5.6 בסינמטק בתל אביב, ובהמשך בערוץ כאן 11.