"אני מצטערת, אבל אם אתה אדם לבן אתה לא יכול להגדיר מהי גזענות״. את המשפט הזה אמרה הפמיניסטית השחורה צ׳יממנדה נגוזי אדיצ׳יה בעימות טלוויזיוני שהתקיים החודש בינה לבין רפובליקני אמריקאי ב-BBC והתפשט כרוח סערה ברחבי הרשת החברתית. הציטוט הזה מתמצת בדיוק מופתי את הפרק הראשון בסדרה שיצר רון כחלילי וביים רפאל בלולו - ״אכלו לי, שתו לי: הדור הבא״, שהגיחה אל מסכי הטלוויזיה שלנו ושודרה בערוץ 8 השבוע.

>> רונאלדו מפתיע: "כן, אני מתרומם, אבל מפוצץ בכסף"

>> תובעת את בתה הטרנסית בת ה-17 ואת הרשויות שעזרו לה

באופן כללי, הנרטיב של הפרק הראשון מתמקד בשבטיות הישראלית, כשלמעשה הוא מתעסק ברובו בשבט האשכנזי, תוך שהוא טוען לקיפוח עדתי ולגזענות המכוונת כלפיו רק משום היותו אשכנזי. במילים אחרות, הסדרה בוחנת את היפוך היוצרות בין המזרחים שבעבר דבק בהם הכינוי "אכלו לי שתו לי" (ע״ע השד העדתי ותחושות הקיפוח הבלתי פוסקות) לבין אותן אליטות אשכנזיות, שבשנים האחרונות קול בכיים נשמע ממצולות ים הפריבילגיות, זועקות חדשות לבקרים על ה"מדינה שנקלחה ממנה" ועל "הגזענות שמכה בה". מדובר, אם כן, על זן חדש שברובו משתייך לחתך אוכלוסייה מרובת זכויות יתר, שבשנים האחרונות בפרט טוען להדרתו, לתחושת קיפוחו, כאם האדם השחור או זה שמשתייך לקבוצת המיעוטים בשוליים מפלה אותו ו"מתגזען" כלפיו.

אכלו לי שתו לי
עריכה: דני איגר
בשיח החדש, בייחוד עם עלייתו של טראמפ, אנחנו עדים לתופעת הגברים הלבנים המרימים את ראשם וטוענים לקיפוחם, שמבקשים להתריע בפנינו מפני הגזענות שמשתוללת בקרב השחורים, בקרב בני המיעוטים, שעשויה לפגוע במעמדם הלבן. מי שלא שמע על המונח הזה, קוראים את זה "גזענות הפוכה". בשפה פשוטה, היום יש יותר ויותר אשכנזים, למשל, שטוענים לקיפוח - קראו להם פרידמן בבית הספר, חלקם אפילו סבלו מגילויי גזענות על ידי מזרחים שצחקו על השמש שהפכה אותם לעגבניות אדומות, ולא זו בלבד - הרי שהמזרחים, לא עלינו, השתלטו על תחנות הרדיו והתרבות בישראל, בחסות שרת התרבות "חסרת התרבות" מירי רגב, עם המוזיקה המזרחית שלהם. מה שנקרא, הלכה המדינה.

אסף גרניט מככב בפרק כשהוא שוטח בפני המראיינים את תחושת קיפוחו האשכנזית כשלצידו הסו-שף שלו, מזרחי במוצאו, שמגחך על דבריו. פתאום, כשאומרים לך שאתה אשכנזי, זה מרגיש לאנשים מסוימים כמו דיכוי וגזענות. עידן ה"אכלו לי שתו לי" של בעלי הכוח מזהיר אותנו, שאפילו תיוגם כ"אשכנזים", "גברים" ואני רוצה להוסיף ולחדש - גם "סטרייטים", מוציא אותם מהדעת וגורם להם לאבד עשתונות ולהאשים את החברה במה שנקרא "גזענות הפוכה".

תג מחיר להט"בי

קשה לי מאד להזדהות עם תחושת הקיפוח של בעלי כוח למיניהם, בדיוק כשם שאין לי די אמפתיה לתחושת הקיפוח של הסטרייטים. והסטרייטים, זאת אנחנו רואים לאחרונה, בהחלט משמיעים את קול בכיים. מדובר, אם כן, על זן חדש יחסית, שכשם שאנשים לבנים רבים מבקשים להדוף ביקורת על גזענות באמצעות הטיעון של "גזענות הפוכה", מסתבר שישנה קבוצה נוספת שטוענת לקיפוח - הסטרייטים, מכל מין וצבע, דתיים, חרדים וחילונים כאחד; בתחילת השבוע נוכחנו ל"אכלו לי שתו לי" אחד גדול, כאשר ערוצי התקשורת הדתית (ערוץ 7 וערוץ 20) מיהרו לפרסם את הידיעה החמה של השבוע - קבוצת פעילים להט"בים ביצעו "תג מחיר" (לא פחות), פשע שנאה מתועב, כאשר תלו דגל גאווה על בניין הרבנות הראשית בו יושב הרב שלמה עמאר. ולפני שניגש למסקנות, חשוב להבין את נסיבות הדברים: כמה ימים ספורים קודם לכן, התפרסם ב"ישראל היום" ראיון עם הרב עמאר, שבו הוא מבקש להיכנס בקהילה הגאה בלי שום התראה או הכנה מוקדמת - קרא להם בדמות סוטים, שחייבים במיתה - כלומר, ביקש לבזות אותנו.

בצלאל סמוטריץ'
סמוטריץ'. "ההומואים האלה שולטים בתקשורת" | צילום:
מי שליבו קשוב לקונטקסט החברתי ולעובדה כי הקהילה הגאה היא קהילה בת היסטוריה של התעללות מרובת שנים, קהילה נעדרת זכויות כאלה ואחרות שסופגת עלבונות חדשות לבקרים, יכול להבין בדם ליבו כי לומר מילים שכאלה בקונטקסט של רצח שירה בנקי, הומופוביה מושרשת וקהילה שנעדרת זכויות זה לא פחות מהסתה. חופש ביטוי במקרה הזה שמור לכבוד הרב, אבל כשם שחופש הביטוי שמור לו, הוא גם שמור לנו. מהר מאוד ביקשו פעילים בקהילה הלהט"בית בחסות מפלגת מרצ להגיע אל מקום עבודתו של הרב - בניין הרבנות בירושלים - ציירו על המדרכה קשת בענן ותלו דגל גאווה זוהר לתפארת. אלא שבבוקר למחרת הצמידו לרב אבטחה, הודעות יצאו לתקשורת בזו אחר זו: סכנת חיים לרבנו, שומו שמיים - תג מחיר, טרור להט"בי מכה בארצנו. עוד רגע וטעינו לחשוב שמא הומו אחוז אימה דקר 6 צועדים חרדים בשנה שעברה בגלל שנאת חינם.

אנשים ברחבי הרשת החלו לתקוף את הקהילה הגאה בדבר המעשה הנתעב של תליית הדגל והזדעקו נוכח פעולת האיבה שביצעו הפעילים במדרכת האבן, כשקשקשו עליה קשת בענן בגירים. אלוהים שבשמיים, לאן הגענו, שהרי חברה דמוקרטית לא יכולה לאפשר בתוכה קיומם של פרטים שמחריבים מדרכות עם גירים. ולזה, חברים, אני מבקש לקרוא: "אכלו לי שתו לי - גרסת הסטרייטים". לא רק שהם זועקים נוכח מחאתם של הלהט"בים, אלא גם טוענים לקיפוח, כי חייהם נתונים בסכנה יומיומית. הנה כך למשל, בשנה שעברה, סמוטריץ' זעק מעמקי נשמתו על כך ש-95 אחוז מהעובדים בתקשורת הם להט"בים. "ההומואים האלה שולטים בתקשורת", אמר הסמוטריץ'. באמת, איך יכולנו להרשות לעצמנו לצאת ככה מהארונות ולתפוס בעמדות כוח תקשורתיות? מחר אדאג להגיש התפטרות לעורך שלי (שגם הוא גיי) רק משום היותי הומו.

גם אמיר אוחנה מצטרף לסטרייט הבכיין

אם תרצו, יש לכם גם את נפתלי בנט, שאחרי הירצחה של שירה בנקי, מה עשה? במקום לבוא לנחם את הקהילה בשעת האבל שלה, הלך הבנט לתחנת המשטרה והגיש תלונה. על מה הגיש? הרצחו לו נערה העונה לשם שירה, לבנט? ובכן, הגיש תלונה על הסתה. תלונה על הסתה של הומופובים? לא ולא, בנט הגיש תלונה על הקהילה הגאה, משום שחייו היו נתונים בסכנה מאוחצ'ות ולסבות אחוזות אימה. שוב פעם הכה בנו האכלו לי שתו לי של הסטרייטים. בדומה מאד לבנט, גם ח"כ אמיר אוחנה שותף לשיח החדש של הסטרייט הבכיין: במצעד הגאווה התל אביבי האחרון הגיע אוחנה למצעד הגאווה חמוש במאבטחים. הסיבה: אוחנה קיבל איומים לחייו, גורמים ב"שמאל הקיצוני של הלהט"ב" שהם בלתי סובלניים איימו לפגוע בו. וואי וואי, באמת הספקנו לשכוח את האריות של זהבה גלאון פוקדים את כיכר הבימה בעת ׳צוק איתן׳ ואיך שהם העיפו שם כיסאות וימנים באוויר.

השר אוחנה: "נטייה מינית לא דורשת טיפול" (צילום: חדשות)
אוחנה, האריות של זהבה גלאון מאחוריך | צילום: חדשות
הילולת ה"אכלו לי, שתו לי" מגיעה לשיאה בחודש יוני, עת מצעד הגאווה בא עלינו לטובה. מכל מקום מגיחים הסטרייטים, עומדים מימיננו ומשמאלנו, בעודם מצוידים בתמונות של כמה גייז בחוטיני על משאית, ועוד לא התחלנו לצעוד והרשת מתמלאת בקריאות בכי ונהי של הסטרייטים: "אלוהים, תראו אותם - זה לא גאווה זה - זאת בושה. ככה ללכת ערומים ברחוב? בושה". והם בוכים למראה הגבר בחוטיני, בוכים ומייללים על 5 שעות בודדות בשנה שבהן להט"בים יוצאים לרחובות, בעוד שבשאר ימות השנה הם נהנים ממראה בחורות חצי ערומות על שלטי חוצות ומקליקים במרץ אל תוך כתבות שמבטיחות להן בר רפאלי ערומה. באמת, תחושת הקיפוח שלהם נוגעת לליבי עד מאד.

וכך, חוזר על עצמו ושוב ושוב מעגל האכלו לי שתו לי של הסטרייטים, של בעלי הכוח, של הפריבילגים, והם לא נחים לרגע - הם מרימים ראש, כי נמאס להם שהשוליים הופכים למרכז, מרגישים כה מקופחים וכבר לא חלק מהמסיבה, שאלוהים יעזור להם. הטרור הלהט"בי מכה ברחובות, הומואים בכל פינה, טרנסיות מכות גברים ללא הרף. ואלה, הסטרייטים, באמת מסכנים. לא יכולים להתחתן במדינה הזאת ששולחת אותם לקנדה בטיסה שגומרת להם על חשבון הבנק רק כדי להירשם כנשואים, לא יכולים לאמץ ילדים. אל תקלו בזה ראש, ידידיי, שלא נגיע ליום בו "סטרייט" ו"לבן" ו"גבר" יהפכו לקללה. ליבי נכמר. נכמר בעיקר על הגמל שלא רואה את דבשתו, וקורא לנו בכיינים ונחותים, אבל כל פעם מחדש צץ לו בתפקיד המגז'דרת הראשית ובוכה את עצמו לדעת. מצטערים, היינו פה משחר ההיסטוריה, נהיה פה גם הרבה אחריכם.