המילה "אבל" היא מילה שימושית מאוד בחברה הישראלית. רוב ההומופובים טועים לחשוב, שאם הם ישתמשו במילה "אבל" היא תנקה אותם מהומופוביה ועדיין תיזקף לזכותם ליברליות ופתיחות לקהילה. להגיד במשפט אחד: "אני בעד שוויון זכויות לקהילה הגאה *אבל* נגד נישואים חד מיניים" זאת הומופוביה בצירוף כשל לוגי מובהק. נסו לחשוב מה היה קורה אילו היינו אומרים לכם: "אנחנו בעד הזכות שלכם לחיות *אבל* נגד הזכות שלכם לנשום". כהומו מוצהר, אני נתקל לא פעם ולא פעמיים בהומופובים שמבקשים להטיח בי האשמות, ללמד אותי איך לנהל את אורח חיי, את המאבק שלי, נכנסים לי למיטה הפרטית בהרמת סדין אגרסיבית וטועים פעם אחר פעם בהתייחסותם אליי כאילו הייתי חייזר מהחלל החיצון. הכוונות הטובות שלכם, בלשון המעטה, לא מעניינות אותנו.

ולכן, הכנתי מדריך קצר לסטרייט המתחיל, ולאלה מכם שמעוניינים להיות בני ובנות ברית של הקהילה הגאה, כי להיות סמוטריץ' בישראל של 2015 בין עדר חמורים זו תווית בזויה שאין להתגאות בה. יותר מכך, הנה לכם הזדמנות להכיר את השיח הלהט"בי טוב יותר כדי לא לחטוא באמירות שמתיימרות להיכנס לנו למיטה, להטיף לנו איך לחיות ומה לעשות, ולהיות קצת אבל קצת יותר טובים השנה.

מזרח תיכון חדש, עלאק

אל תשווה אותנו לאיראן או לסוריה רק כשנוח לך. להתפאר בעובדה שבמדינת ישראל לא זורקים הומואים מגגות כמו דאע"ש זה לא מגניב בכלל. אם ישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, מדינה מערבית ופאר הליברליזם - השווה את מצב הקהילה הגאה שלה לזו שבארצות הברית או באירופה ותיווכח לגלות שאנחנו מה זה בפיגור. בכל פעם שהומופוב עם כוונות טובות נקרה בדרכי, אני נאלץ לשמוע את הטיעון השחוק עד דכא, לפיו "המציאות בישראל טובה ללהט"בים, כי הנה, תראה איך באיראן תולים הומואים וזה אכזרי נורא". כשאתה עושה את זה, אתה בעצם דורש ממני להסתפק במועט ולומר תודה על כך שלפחות נותנים לי להמשיך לנשום פה. לא תודה. המציאות בישראל עדיין לא טובה ללהט"בים, עובדה היא שבארה"ב עשו היסטוריה עם נישואים גאים ואנחנו לגמרי מאחור.  

תשתו אתם חצי כוס מלאה.

אל תלחש. הומו זו לא קללה

כשאתה פוגש מישהו ושואל לנטייתו המינית, או שמא במקרה יצא שבאירוע רנדומלי פגשת אחד עם נטייה מינית שונה משלך, עשה טובה - אל תלחש "את לסבית?" בשאלה, זה לא מנומס. אתה מתעניין לזהותה המינית? רוצה לדבר על זה? פשוט דבר על זה. תאמר: הומו, ביסקסואל, טרנס או לסבית, אל תגמגם ואל תלחש את המילים הללו כאילו היו שם של מחלה או קללה שאין לנקוב בשמם. אם תגיד טרנסית או לסבית, אנחנו מבטיחים לך - לא תהיה רעידת אדמה ולא תידבק באף מחלה.

רדי מתפקיד השדכנית

"אתה הומו?!", היא שואלת כאילו נחתת זה עתה מהחלל, ואתה משיב "כן" והיא מגיבה כאילו הסכמת להצעת נישואין, קונפטי יורד מהשמיים והיא ישר עוטה על עצמה את תפקיד השדכנית: "יו, אז יש לי מישהו להכיר לך!". במצבים כאלה פוקעת סבלנותי, וגם כאשר נדמה לכם שמסתתרת מאחורי ההצעה כוונה טובה - ותרו עליה. ההנחה הסמויה היא שהומו והומו זה אותו דבר, אותו סוג, ואם במקרה יצא לכם להיתקל בהומו נוסף בחייכם זה לא אומר שאפשר לשדך לו הומו נוסף רק משום ששניהם הומואים. זה לא כיסא מאיקאה.

נסו לדמיין מה הייתם מרגישים אילו הייתי שואל לנטייתכם המינית, הייתם משיבים אז: "אני סטרייט", ואני עצמי הייתי מציע לכם את נהג האוטובוס הקבוע שלי על קו 168 רק משום שהוא סטרייט כמוכם. לא נעים.

בדיחות האגזוזן שלך לא מצחיקות

תשכחו את כל מה שחשבתם על לסביות, שאין להן חוש הומור. למעשה - לאף אחד מאיתנו אין חוש הומור כשאנחנו הופכים למרכז הבדיחות של הערב שלכם. בדיחות המכוניות ארבע על ארבע - עבר זמנן, האגזוזן ובדיחות הקרש על ביצים ונקניקיות זה כבר לא מגניב וזה לא לעניין להתבדח על חשבון הנטייה המינית שלנו, גם אם לרגע חשבתם שזו הדרך שלכם לגשר ולהכיר מקרוב. זה תירוץ עלוב. אתם לא צוחקים איתנו, אתם צוחקים עלינו. החיים שלנו הם לא בדיחה, הם בדיוק כמו שלכם (בעצם, אולי קצת יותר מעניינים. תרגיעו). הסיבה היא ש"הומו" ו"קוקסינל" עדיין משמשות קללות נפיצות ונפוצות במסדרונות בית הספר, ברחובות ובמרחבים רבים. קודם תימנעו מזה, אחר-כך נצחק איתכם. ממילא אנחנו נאלצים להגיע לחתונות שלכם שעה שאסור לנו בחוק להינשא לבחירי ובחירות ליבנו. יש גבול.

נטייה מינית היא לא עניין פרטי, המיטה שלנו דווקא כן

בואו נפריד אחת ולתמיד בין הנטייה המינית שלנו למיטה שלנו. נטייה מינית היא לא עניין פרטי כמו שסטרייטיות היא לא פרטית. אם מישהו משתף אתכם בעובדה שהוא הומו הוא לא מזמין אתכם למיטה שלו. נקודה. אחת עשרה שנים אני מחוץ לארון ושאלות על העדפותיי במיטה, תנוחות, כאבים בישבן ועניינים פרטיים לא פסחו מעליי כאשר חלקתי עם אנשים את עובדת היותי הומו, גם כאשר ההיכרות בינינו עמדה על כמחצית הדקה. "וזה לא כואב, תגיד?", "ומי האישה ומי הגבר במיטה?", "מי הפסיבי ומי האקטיבי?" - כל אלה הם לא מעניינכם וכשאתם נכנסים לנו למיטה זאת הטרדה. העובדה שאני הומו לא נותנת לך את הזכות להרים את הסדינים כאילו היה זה המרחב שלך. זאת הומופוביה חמישה כוכבים משום שההנחה היא שלהט"בים הם רק טיפוסים מיניים שמדברים מהחור של התחת ושכל מה שמעניין אותם זה סקס ובמזווה הפרטי שלהם הם מחזיקים ליטרים של לוב יותר מאשר מי עדן - זו הנחה שגויה. יש גם לסביות שקוראות ספרים וביסקסואלים שהסקס שלהם הוא שחמט ותתפלאו, יש גם קהילה של א-מיניים. אנחנו מזדיינים בדיוק כמוכם, לא פחות ולא יותר.

דעתך על מצעדי גאווה לא מעניינת, תודה

דע את מקומך. אתה סטרייט, כל העולם שייך לך, רוב המרחבים בעולם הם של סטרייטים, בכל מקום יש פרסומות של סטרייטים, דימויים של סטרייטים, ברים של סטרייטים, התייחסות לסטרייטים, סרטים על סטרייטים. יום אחד בשנה, מתוכו 5 שעות בחום של חודש יוני תחת השמש הקופחת, תחומים בגדרות וצועדים ביזע הם לא סיבה להתנפלות עלינו. כל אלה הם כאין וכאפס לעומת כל מה שהעולם מציע לכם. אף אחד לא דוחף לך את זה לפנים, וגם אם כן - תתמודד, תעביר ערוץ. הסיכוי שתיפול על סיפור אהבה בין גבר לאישה בטלוויזיה או על דוקומנטרי חתונות באולמי יפרח הוא גבוה, מצעד הגאווה לא בא על חשבונך.

 החיים הם לא שחור או לבן

יש לך חבר גיי? כמה מחברותיך הטובות ביותר הן לסביות? זו לא סיבה מספיק טובה לצל"ש. הדרך לתואר הגיי פרנדלי טומנת בחובה הכרה לא רק בקצוות הקהילה - הומואים ולסביות, אלא גם בריבוי ומגוון המגדרים, ההעדפות וההגדרות שמרכיבות אותנו. ביסקסואלים, טרנסקסואלים, פאנסקסואלים, ג'נדרקווירים ועוד.

בשיח הלהט"בי, רבים חושבים שאם הם מקבלים רק הומואים ולסביות, זה בסדר בעיניהם לבטא דעות טרנסופוביות או ביפוביות. הכי רווח זה: "אני מכיר הומו ויש לי חברה לסבית, אבל טרנסים? את זה אני באמת לא מבין", או "אני מקבל את זה שיש הומו או לסבית, אבל ביסקסואל זה כבר יותר מדי". לא, ממש לא. ההכרה היא בריבוי האפשרויות, בעובדה שהקהילה שלנו מגוונת. החכמה היא לקבל את כולם באשר הם, תהא העדפתם אשר תהא.

אנחנו שונים וזה בסדר

הטיעון הכי בזוי ומעייף הוא זה: "בשביל מה אתם צריכים תנועות נוער גאה? למה להבדיל את עצמכם? בשביל מה דגל ומצעדי גאווה? תהיו כמו כולם ואל תבדילו את עצמכם". הצחקתם. זה כאילו שאם נהיה כמוכם אז נקבל זכויות באופן אוטומטי? ספרו את הבדיחה הזו למישהו אחר. זה דומה מאוד לטיעונים שמושמעים כלפי אתיופים, כלפי מזרחים וכלפי מאבקי נשים או תת קהילות ובאופן שאינו מעורר התפלאות, הטיעון הזה מגיע מידי אנשים שיש להם את הפריבילגיה להיות חסרי זהות. תניחו להיתממות שלכם ובואו נשים את זה על השולחן: בני ובנות הקהילה הגאה הם שונים מכם, בזכויותיהם ובהעדפותיהם ובמי שהם. העובדה שאנחנו שונים מכם לא אומרת שאנחנו לא בני אדם.

הניסיון העיקש שלכם לייצר כור היתוך שוויוני הוא ניסיון כושל ומכוער, הומופובי ודורסני, משום שהוא מציע לנו לוותר על הזהות והמאבק שלנו כאילו מה אני אגיד לכם, אין הומופוביה בחברה ומערכת החינוך שלנו יודעת להגיד "הומו" ו"לסבית" בין כתלי בית הספר. צאו מזה. שונות זה לא רע. אל תקבלו אותנו רק בתנאים הנוחים לכם.

אל תגיד לי איך להיות הומואית

אם מצאת את עצמך מציע, גם אם מתוך כוונה טובה, לאחד הומו שפגשת בעבודה "לא להחצין את זה" או "להיות נורמלי, כמו נדב בורנשטיין או יהודה פוליקר שלא מנפנף בזה" - אתה בבעיה. מה הטעם בהכרה שיש בה תנאים? מה הטעם באהבת האחר וקבלת השונה שבאה עם סטנדרטים ומבקשת מאיתנו ליישר קו אתכם? כמו שאני לא מבקש מחרדים להצניע סממנים דתיים-יהודיים, אל תדרוש ממני להצניע נוצות. סובלנות היא היכולת שלנו לכבד את מה שנוהג ונראה אחרת מאיתנו, אז אל תדרשו מאף אחד להיראות כמוכם ולנהוג כמוכם רק כדי שיהיה לכם קל יותר לבלוע אותנו. תבלעו כמו שזה, אנחנו בעד.

אני לא צועק ברחובות: "אני סטרייט"

כי אתה לא צריך, כי המרחב שלך וכי אף אחד לא דוקר אותך רק משום שאתה סטרייט. עדיין יש בינינו אנשים שחושבים שהחברה שלנו נקייה מהומופוביה, שחדי קרן מרחפים במסדרונות מערכת החינוך ובתי הספר ושהמאבק הלהט"בי הוא בכייני כמו זה המזרחי, האתיופי או הפמיניסטי כי "לעזאזל, הם חיים פה טוב ולא מופלים לרעה". רק רוצה לרענן את זכרנוכם ממצעד הגאווה הירושלמי האחרון, מנתונים מרעישים ומבישים על גילויי הומופוביה בבתי ספר, מאוניברסיטת בר אילן שאוסרת על קיומי הפנינג גאה במתחם שלה ומיחס משפיל ואלימות יום יומית שמכוונת כלפי טרנסיות. זה לא נקרא "לחיות פה טוב". אז אנחנו נצעק עד שיהיה פה טוב ואתם תהפכו טובים יותר. המאבק שלנו הוא מאבק על החיים שלנו, אל תקלו בזה ראש.

אתם מוזמנים לזרוק את הצעותיי לפח, להתעלם או להתנגח ולחבור לחבורת ההומופובים הגאים מבית סמוטריץ'. אבל בינינו, להיות הומופוב בשנת 2015 במדינת ישראל זה כבר לא מה שהיה פעם. זה כמה נקודות זכות פחות. שאלו את בנט ומפלגתו.