אחת לשבוע אני נתקף שאלה מדוע אני מנסח חלק מדבריי בלשון נקבה ועל מה ולמה אני מדבר על עצמי בלשון זו. אנשים שאינני מכיר דורשים ממני הסבר כאילו חובת ההבנה מוטלת עליהם ולא עליי, משל היו צריכים לישון איתי באותה המיטה.
במקרה הטוב, חלק מהם באמת תוהים לפשר הדבר ושואלים מתוך עניין גרידא, ואינני רואה בדיאלוג הזה כדבר פסול. נהפוך הוא - אני מברך על ההזדמנות הזו, מתוך הבנה שלא כולם שותפים להשקפת עולמי. בדרך כלל, אלו שלראשונה נתקלו בתופעה חייזרית מסוג זה, מתכבדים בתשובה שאני נותנת לרוב ודרכינו מתפצלות כלעומת שבאנו. במקרה הפחות טוב, חלק גדול מהם תוהים לפשר הדבר ויחד עם זאת דורכים על חירותי הפרטית לבחור לעצמי את לשון דיבורי - הם לא דורשים ממני תשובה, אלא שינוי מהותי, שיתאים לתפיסה המקובלת עליהם, לתבנית המוכרת עליה גדלו או בה הם מאמינים. במילים אחרות, הם לא מכירים בי.
זה הופך להיות פולשני ומכאיב כאשר הצד השני לא מבקש לקיים דיאלוג, כי אם כפייה מהסוג הבוטה שהרבה אנשים שותפים לה, שמבקשת להכניס אותי לפרדיגמות שלהם כאילו הייתי נקודה בגרף הנורמליזציה המוכר להם מימי היסודי. חלילה להם להתערער מהסדר המקובל והקו הישר עליו הם מתהלכים כל זמן שהם חיים ונושמים. השונות היא מהם והלאה, וכדי להתמודד איתה הם חייבים לכפות על הצד השני הסבר מטעמם, מתוך רצון להחזיר שליטה לחייהם ובמטרה לנכס את עצמי אליהם.
מה שאיים לשבור את כל הגבולות היה הודעה שקיבלתי לאינבוקס הפרטי שלי מאדם שאינני מכיר, שלא ביקש להבין, אלא רק לבטל את הצורך הפרטי שלי להגדיר את עצמי איך שליבי חפץ. חלקכם ודאי תוהים מדוע אני מייחס לכך משקל וחשיבות יתרה, ועם זאת אני עומד על זה בתוקף שמה שהאנשים האלה חייבים להבין זה לא אותי או אתכם, אלא את עצמם - הם לא מסוגלים להכיר בנזילות או חוסר חד-משמעיות. דומני כי כל תשובה שהייתי משליך לעברו לא הייתה מעוררת בו סיפוק ומאזנת את חוסר הנעימות והתוהו שאיימו להרוס לו את תחושת הנורמליות והקו הישר. הוא לא חיפש להבין אותי כמו שהוא חיפש לרתום אותי לתפיסה שלו, שלא מוכנה להכיר בדבר שהוא שונה ממנו.
אנחנו מוקפים באינספור אנשים שבהיכרות או במגע שלהם איתנו שמים את יהבם בצורך לסדר אותנו בתבניות המוכרות שלהם. לעתים זה בסדר, ולעתים זה מכאיב עד אימה ובא על חשבוננו. העניין הוא שלאנשים האלה חשובה יותר הצורה מאשר התוכן - תבנית שחייבת להיות חד-משמעית כדי שיהיה להם קל יותר להתמודד עם המבוכה האוחזת בם נוכח השונות שלנו. כשם שלעולם לא יבין איך בחור גברית כמוני עם זין בין הרגליים מדבר בלשון נקבה, הוא לא יבין איך ביסקסואל נמשך לשני המינים או איך "גבר" שהיא למעשה אישה מבפנים, יש לו ציצים אבל גם זין, ואיך היא מעזה לחשוב את עצמה לאישה, רחמנא ליצלן.
במקרים ידועים זה ייעשה מתוך תחושת בעלות או שליטה. זה לא יפריע להם, לצורך ההדגמה, לחפש תמונות על תופעת הדיווה אינטרנשיונל לפני ואחרי, והם לא יכירו בצורך שלי לבטא את עצמי כל אימת שאני חי וקיים להשקפתי ולהנאתי בלבד.
הם למדו על גרפים, פרדיגמות ומספרים, כמו כולנו, ורוצים אותך כמה שיותר סימטרי ומובן מאליו - אחרת ההכרה שלהם תתרסק לתוך עצמה. זה אומר שהומו ולסבית זה איכשהו קצת יותר נסבל, משום שמדובר בצורה מוחלטת וקבועה. אבל תנו להם פאנסקסואל שהוא טרנסג'נדר, וכבר אין להם דרך להתמודד. זה או או, וחייבת ליפול החלטה בלבם, שאחרת ירגישו שמישהו הזיז את הגבינה שלהם. הצורך להבין הוא כאמור לגיטימי ומקובל. אתה יכול להחזיק בכל השקפה שרק תבחר וגם לא להאמין בג'אנדר-קוויריות או בבי-סקסואליות, בלבד שלא תכפה עליי את השקפתך, ויותר מכך - תן לי את הזכות להגדיר את עצמי על-פי תפיסתי ואמונתי. כמה חבל שהם מתעלמים מהצבע שלכם או שלי, ומבקשים להכניס אותנו למשחק המשמים והפרימיטיבי של "כן, לא, שחור, לבן". אני מעדיפה את הכול צבעונים, חיים אלה לצד אלה בהרמוניה..
אז למה אני מדברת בלשון נקבה, אתם שואלות. האמת היא, שזו לא לשון נקבה, זו לשון שלי, ואני אחליט על עצמי איך לדבר על עצמי. היא שלי בדיוק כמו שהיא שלכם, ולאף אחד אין בעלות עליה. גבר ואישה זה סקאלה, וכל אחד יבחר לעצמו את מידת התנועתיות החופשית בין שני הקטבים האלה, ושיזדיין הבחור שיגיד שזה או זה או זה.
"הדרך היחידה שבה אני אנוח בשלום על משכבי היא אם יבוא יום בו לא יתייחסו לאנשים טרנסג׳נדרים כמו שהתייחסו אליי, יתייחסו אליהם כמו אל בני אדם, עם רגשות לגיטימיים וזכויות אדם. אנו צריכים ללמד על מגדר בבתי הספר, וכמה שיותר מוקדם. למוות שלי צריכה להיות משמעות. שלום", כתבה לילה אלקורן, נערה טרנסג'נדרית בת 17, ששמה קץ לחייה בשבוע שעבר, ובמותה התייחסו אליה בתקשורת ובעיתונות כאל זכר, למרות שביקשה שיפנו אליה בנקבה. נוחי על משכבך בשלום, גיבורה.