שנות ה-90. הטלפון מצלצל. אלו היו רגעי אימה שאחזו בי שעה שעמדתי בקרבת הטלפון. אני מתקרב אליו בצעדים מדודים, מביט בו בפחד משונה והצלצול המכני מהסוג הישן רק הלך והתגבר, וכל שנייה הייתה לקריטית. ככל שהזמן עבר, הצלצול איים להיפסק וזה היה לקונפליקט של ממש. לענות, או לא לענות - זאת השאלה. ברוב הזמן התגברתי על הפחד, וכשהרמתי את השפופרת, היה זה כך: "הלו?", עניתי בלחישה מאומצת שביקשה להסתיר את הקול הדקיק שלי, וזה מהצד השני ברבות הפעמים ענה והשיב: "איריס?", ואני הייתי מאדים, אומר 'לא' וקורא לאמא שלי שתקבל את השיחה.
גם בבית הספר חשבו אותי לילדה. ילדים, כמו גברים, נעשים מבולבלים כשמישהו משחק להם במגדר. סממן אחד לא במקום ואתה לא שייך אליהם - מספיק שהקלמר היה ורוד והערצת את זו הצהובה מהפאוור רינג'רס וזה מסמן אותך אחרת. היה לי שיער פטריה, וגם לשרת החינוך דאז, לימור לבנת, הייתה תספורת מהסוג הזה. באופן די אירוני, לימור לבנת הייתה לקווירית לא מודעת, והצליחה לטשטש את הגבולות שבין תספורת גברית לזו הנשית - אנשים הניחו שאני ילדה כל זמן שהסתובבתי עם פטריה על הראש. לא הייתי ילדה. הייתי ילד. אבל זיהו אותי ברוב הזמן כילדה, משום שהיו לי חוגים של ילדות (במונחים שלהם) והסביבה שלי הורכבה מבנות.
נשים היו ועודן חלק בלתי נפרד מהחיים האישיים שלי. הסביבה שלי מורכבת ברובה מנשים ואני כמעט משוכנע שכל מושאי ההערצה שלי היו נשים. הערצתי את אמא שלי, שכל פעולה שהיא עשתה, הייתה למבורכת בעיניי. אני זוכר שהייתה עומדת במטבח בבוקר יום שישי, מוציאה מהמגירה מעין מכשיר דמוי ברזל, מבריגה אותו לשיש וטוחנת. הייתי מביט בה בסקרנות יתרה, מכניסה חתיכות שלמות למה שנדמה כמטחנה ומסובבת את הידית בכיוון השעון כדי להאכיל אותי ואת אחיי.
בתוך מערך הנשים הזה, אני מוצא את עצמי לא פעם שותף לחוויות של נשים, בין אם מעצימות ובין אם פחות נעימות. אין לי עניין אינטימי-מיני בנשים, אבל שתינו חולקות הרבה במשותף. כשמדובר בנשים סטרייטיות, אנחנו חולקות בין היתר חוויות עם גברים. בהפסקות שבין שיעורי חינוך גופני לאלגברה, היינו יושבות במחששה של בית הספר ואני הייתי מאזין בשקידה לחוויות הראשוניות של חברותיי לכיתה עם אלה הבנים. במובן מסוים, זה חסך ממני חוויות ילדות גבריות מהסוג הרע, כזה שכולל בתוכו משחקי תחרות של מי עשה יותר וכמה, ולמי יש גדול יותר. למרות שחונכתי כגבר, ספגתי ברוב הזמן חוויות נשיות ומעצימות, מעין אחוות נשים שהשיח על מיניות היה בטוח במחיצתן, וזה היה לרווח של ממש. לימים כשהתבגרתי, גיליתי את הצד השני של המטבע ביחס של גברים לנשים, ומצאתי את זה די דומה לחוויות שלי עם גברים.
חשכו עיניי כאשר פנה אליי בחור בגריינדר שביקש להתחיל איתי, ומשהו בתמליל המילים שלו מעט הוריד לי. במהלך השיחה, הוא שאל אותי "מה הכיוון שלי פה, באפליקציה", ואמרתי לו שאני בעניין לסקס. אני מרשה לעצמי להניח, שגם אם אני מחפש סקס במרחב וירטואלי, אני אזכה למידה של כבוד. אבל הוא השיב באלה המילים: "מעולה, בא לי לטחון אותך". לא היה מנוס מלסרב. באופן כללי, אני מעדיף גברים שמעוניינים לעשות איתי משהו, לא בי.
המילה "לטחון" רווחת מאד בשיח המיני-הומואי. זו לא הייתה הפעם הראשונה שגברים שפגשתי בסיטואציות כאלה ואחרות, בין אם במרחבים וירטואליים ובין אם מתחת לסדינים, ביקשו לטחון אותי. זה לא נעים להיות מושא טחינה. סירבתי לבחור, והוא מיד החל לשפוך מילים פוגעניות מהסוג הבוטה. קרא לי "אישה קטנה ואפסה" ושוב השתמש בפועל ט.ח.ן וכינה אותי נטחנת (גבר לא יכול להיטחן, אישה כן. זה מין היגיון גברי-שוביניסטי כזה). מיד הרמתי טלפון לחברתי הטובה, וסיפרתי לה על המקרה. בתשובתה השיבה: "אה, כן. זה קורה לנשים כל הזמן".
אני לא אישה, ואני לא יכול להעיד על חוויות של נשים, אלא רק להזדהות איתן ולמצוא מכנה משותף כבני אדם. במרחבים הומואים אני עד לא פעם לשיח שיש בו מעין התנהגות גברית נגועה כלפי נשים. לעתים נדמה לי שהומואים על הספקטרום הנשי, שמזוהים כנשיים, או לצורך העניין נחדרים (כמו נשים, לכאורה), מקבלים את אותו היחס שנשים מקבלות מגברים בעלי תפיסה סקסיסטית ושוביניסטית. כן, יש הומואים שוביניסטים, שהבניות סטרייטיות לא פוסחות עליהם, ומאבייקטים גברים תוך שימוש גס בנשים.
יש שיח שהוא לעתים נגוע בהטרדות מיניות, בשפה משפילה ונגועה, באובייקטיפיקציה ושוביניזם מהסוג הגרוע ביותר, ויש לי תחושה שברוב הזמן אנחנו לא נותנים על זה את דעתנו משום שאנחנו גברים, ואדרבה - גם הומואים. אנחנו מרשים לעצמנו להניח שגברים, ועוד הומואים, מוכרחים להיות טיפוסים מיניים, ומשום כך - מותר לנו לחצות גבולות.
קחו לדוגמה גברים פעילים מינית במרחבים וירטואליים - הם זוכים ליחס מחפיץ ומקבלים לנייד שלל תמונות של האיבר בלי שום התרעה. הצד השני מניח שאם אתה מחפש סקס, אז מותר לו לעשות בך כרצונו. כי אתה מחפש סקס, והכול מותר, גם לטחון לך את הצורה. כי כל זמן שאתה הומו וגבר - אפשר להניח שאתה גם טיפוס מיני שמדבר מהחור של התחת ולהתייחס אליך בהתאם.
קיימת העתקה גסה של התנהגות גסה עוד יותר של גברים דושבאגים כלפי נשים, היישר לתוך הקהילה שלנו. כהומואים יש לנו את הפריבילגיה להגדיר מחדש את הגבריות שלנו, ואם אתם מעתיקים משהו - קחו לפחות את החלקים הטובים ותשאירו את השוביניזם בחוץ כי לרצות להיות "גבר" זה קצת כמו לטחון מים.
במאמר מוסגר חשוב לציין כי מי שייקח את דבריי כדי להוכיח את טיעוניו בדבר זה ש"הומואים הם סוטים" ו"כנראה מדובר בקהילה חולה ומינית" – שיזכור שסטרייטים לא פחות נגועים. המרחב הסטרייטי – בלשון המעטה - לא נקי מהטרדות מיניות.