לפני שנה בדיוק פנה אלי כתב של mako וביקש לראיין אותי ואת כריסטוף בן זוגי על הניסיון של משרד הפנים לגרש מהארץ את כריסטוף. בינתיים אותו כתב (נתנאל אזולאי) התייאש ועזב את הארץ עם בן זוגו. לא הרבה אחרי, ניר סלונים, העורך הראשי של mako גאווה, הציע לי לכתוב לערוץ. מאז אני כאן, לפעמים מוצא חן בעיני הגולשים ולפעמים רק עוד מתחנגל טרחן, אשכנזי, טבעוני, שחקן סנוב ממרכז תל אביב שחי בבועה ומפרסם תמונות שלו ושל בן הזוג שלו לבושים בתחתונים באינסטגרם. אבל האמת היא שעם גיל 27 בפתח, אני מרגיש שיש לי קול להשמיע, כי "עוד לא אבדה תקוותנו", או אולי לפחות תקוותי שלי. כל מי שאני טרחן בעיניו מוזמן ללחוץ כאן ולהיכנס למדור החבילה היומית, לתת לנפשו מנוחה ממני ולתת לעיניו להשתובב מעט. למי שימשיך לקרוא אספר שלפני שנה היה זה משרד הפנים, ועכשיו מסתמן שזו משטרת ישראל ורשות החוק שמנסים לחבל בדבר הטהור והטוב ביותר שחיי זימנו לי: כריסטוף.
ביום שלישי שעבר שעבר, בעודנו מחכים בתור לפקיד שיקבל את תלונותינו על השירות המביך והלא הוגן של סניף בנק הפועלים ברוטשילד, בראשותו של מנהל הסניף שצעק על כריסטוף: "כאן אנחנו מדברים רק בעברית", לפתע הגיעו שני שוטרים במדים. הם ביקשו מכריסטוף לשוחח איתם ואחרי פחות משתי דקות, דחפו אותו אל תוך ניידת המשטרה, לקחו מידיו את הפלאפון והסבירו לו שכל מה שיגיד עלול לשמש כראיה נגדו בבית המשפט. אחרי שניסיתי לוודא שהשוטרים לא הגיעו בשל המהומות הקולניות סביבנו בסניף הבנק, התחננתי בפניהם שיגידו לי במה כריסטוף מואשם. גם נאבקתי כדי לקבל תשובה מהשוטר לאיזו תחנה לוקחים אותו. הגעתי אל תחנת לב תל אביב, דקה אחרי שכריסטוף הגיע אליה. ניסיתי לקבל תשובות ממישהו, אך השוטרים והשוטרות בתחנה הסתכלו עליי כאילו שיתפתי פעולה עם אייכמן בפתרון הסופי, ובגסות מאיימת הזכירו לי עם האצבע איפה נמצאת הדלת החוצה.
למרות שההליך המקובל היה קודם כל לעכב אותו לחקירה, במשך חמש שעות ישב כריסטוף בתא מעצר. לא בחדר חקירות, בתא מעצר (!) יחד עם עוד שישה עצורים שישבו ועישנו סביבו, ירקו על הרצפה וצעקו בלי סוף. מדי פעם בעודי בחוץ, שאלתי את השוטרים "מה עם כריסטוף?", אבל הם כמובן סירבו להפנים את שמו וקראו לו "ההונגרי", מה שהתגלה בסוף כמחמאה, כי באוזניו של כריסטוף הוא נקרא רק "תייר". כנראה שאתה מוכרח להיוולד כאן כדי שיתייחסו אליך כאל שווה זכויות, אחרת העובדה שאתה חי כאן לפי חוק כבר כמעט עשר שנים, משלם מיסים, ביטוח לאומי וארנונה לדירה בעיר אותה אתה שוכר, לא גורמים לך להיות ישראלי, לא אזרח וכנראה שגם לא בן אדם.
כריסטוף שאל את הסוהרת אם בן הזוג שלו מחכה לו בחוץ, היא ענתה לו שלא. אחרי מספר שעות כששאל שוב, ענתה לו: "חבר שלך היה פה, אבל הוא כבר הלך הביתה". לא היה אחד בתחנת המשטרה שלא עבר על פני וידע בוודאות שאני בן זוגו של "התייר", אך בכל זאת בחרה הסוהרת לנהוג בכריסטוף בדרך המניפולטיבית של שבירת רוחו, וכל זה עוד לפני שנלקח לחקירה. הם חתכו את החוט של מכנסי הטרנינג שלו, לקחו לו את השרשרת מצווארו, את העגיל מאוזנו ואת טבעת האירוסין שלנו. כל כמה דקות עברה הסוהרת, הצמידה את ראשה אל הסורגים של התא וצעקה על הנוכחים: "שבו ותהיו בשקט, אתם לא בבית ואתם לא מכירים אותי, אני ערסית!".
זה אמיתי? חשבתי שזו רק קלישאה לא ריאליסטית של סוהרים וסוהרות שלא חוצה את גבולות הקולנוע, את "כתום זה השחור החדש" או אפילו "זינזנה". אחרי שעות במעצר נלקח כריסטוף לחקירה, בה נאמר לו שהוא מואשם בתקיפה. "אני יודעת שאתה מדבר עברית", אמרה לו החוקרת בניסיון להתעקש לחקור אותו בעברית, וכריסטוף שהיה חכם מספיק לדעת את זכויותיו, סירב לדבר עמה בשפה שבה אוצר המילים שלו לא מתעלה על 'שלום', 'תודה', 'כמה זה?' ו-'העברית שלי לא כל כך טוב'. היא הסבירה לו שלפני כשבוע הוגשה תלונה במשטרה נגדו, או נכון יותר לומר, הוגשה תלונה על בחור בלונדיני, עם שיער ארוך, המלווה בכלב, בעל מראה של הומלס. וכך אגב, הופכת משטרת ישראל לפחות חמישה אחוזים מתושבי תל אביב לחשודים.
קפקא ברוטשילד
אין לי טענות על כך שמשטרת ישראל מנסה לעשות את עבודתה נאמנה, ובאיזשהו מקום אפילו מרגיע מעט לדעת שבימינו הלא שקטים כל כך, המשטרה מצליחה לתת מענה גם למקרים כמו זה. אין לי גם טענות לכך שהמשטרה עצרה את כריסטוף בגלל שהפרופיל שלו התאים לפרופיל התוקף. יש לי טענות אך ורק כלפי היחס האנושי המזלזל, המעליב והמקומם. יש לי טענות על כך שאדם יכול להיות מובל באמצע היום לאור שמש אל תוך ניידת משטרה, ללא שום הסברים. שיישב במעצר, בתא קר על ספסלים מלוכלכים יחד עם עצירים נוספים, שיחתכו את חוט מכנסיו, שיופעלו עליו מניפולציות פסיכולוגיות פוגעניות ומרשעות, ושיתבקש להיחקר בשפה שהוא לא יודע.
כשחזר הביתה בסוף היום, אמר לי כריסטוף עם דמעות בעיניים שעצוב לו לחשוב על כל האנשים האחרים שפגש בתוך התא היום, גם אם חלקם אינם חפים מפשע, לחשוב על זה שהם לבד, שאין להם אנשים שיעמדו מאחוריהם, שילחמו בשבילם או שיגרמו להם להילחם בשביל עצמם. "אף אחד שם לא דיבר עברית או אנגלית. באיזו שפה חוקרים אותם?" - כנראה שבשפה בה לא תינתן להם הזכות הבסיסית להגן על עצמם.
החיים בארץ אינם פשוטים לאף אחד, אף פעם וכנראה שכך זה יישאר תמיד. מאז תקרית משרד הפנים בפניה עמדנו שנה שעברה, הרעיון לעזוב את הארץ נמצא כל יום על השולחן במרכז הסלון של כריסטוף ושלי. לפעמים הוא ממריא לתקרה ולפעמים אחד מאתנו ממהר להחביאו מתחת לספה. מדי שבוע אנחנו ממלאים פרטים חדשים בטבלאות הקטנות שבראש, תחת הקטגוריות של "סיבות לעזוב" או "סיבות להישאר". תמיד יהיה מי שיגנה את מי שמדבר על לעזוב, כאילו צריך לכעוס ולהאשים את העוזבים, ולמלא אותם ברגשות אשם על כך שעזבו ספינה שוקעת. ויהיו את אלו שיבחרו גם בדרך המכוערת של עלבונות כמו "שיילכו, מי צריך אותם פה?".
>> תתפלאו אבל אנחנו יודעים מה הפטיש שלכם
>> "ואז התעוררתי ממנת יתר וגיליתי קבוצת גברים עליי"
>> מאז ועד היום: האבולוציה של דמות ההומו בקולנוע הישראלי
כריסטוף ואני כאן כי אנחנו אוהבים את הארץ הזאת וכנראה שנאהב אותה עד שזה יהיה כבר בלתי אפשרי. לכל מקום בעולם יש את הבעיות שלו, את הסכסוכים שלו, את ההיסטוריה, הדת והכלכלה הבעייתית שלו. המעט שאנחנו יכולים לעשות הוא לנסות ולהיות אנשים טובים יותר, לכולם, רק מעצם היותם בני אדם, רק מעצם היותם יצורים חושבי מחשבות ומרגישי רגשות. בואו נפתח את הלב וננסה לנהוג באחרים כמו שהיינו רוצים שינהגו בנו.