לא מעט אנשים אוהבים לראות סרטונים של אבני דומינו נופלות ויוצרות את האפקט הכל כך מספק למוח האנושי - אפקט הדומינו. לי אין זמן לסרטונים, ואת האפקט הזה אני אוהבת לראות במציאות שסובבת אותי, אבל הכי אני אוהבת, להיות זו שמתחילה את תגובת השרשרת בהפלת האבן הראשונה ואז להסתכל על האבנים נופלות אחת אחרי השנייה.
הסיפוק הכי גדול מגיע כשאבן הדומינו הראשונה נדמית כבלתי ניתנת להזזה. לפני כ-4 שנים הפלתי אבן דומינו כזו בדיוק. צבי-בר, בני בכורי, עמד לפני גיוס והראה לי טופס שהתבקש למלא בו הוא נשאל: למי להתקשר במקרה חירום, שדות המילוי היו "פרטי האב" ו"פרטי האם". מצאתי את עצמי חושבת על הילדים של חברות וחברים שלי, שגדלים במשפחות של אמא ואמא או אבא ואבא, שעד היום ההורים הם שמילאו עבורם את הטפסים, ועכשיו נתקלים לראשונה כבוגרים בבירוקרטיה שלא נותנת למשפחה שלהם מקום ומעמידה אותם לבחור מי משתי האמהות שלהם היא "האב", או מי משני האבות שלהם הוא "האם".
דגדג לי באצבעות, והתחלתי לדחוף. הצפתי את הנושא בשדולה הגאה בכנסת קיימתי שיח אל מול גורמים בצבא, יצרנו מודעות חברתית לחשיבות של נראות בטפסים - והצלחנו. אחרי 3 שנים, אבן הדומינו הראשונה נפלה, הטופס התעדכן והסעיפים המיועדים למילוי פרטי ההורים הפכו מ"שם האב ושם האם" ל"הורה 1 והורה 2".
אחריה נפלו עוד ועוד אבני דומינו. בני גנץ, ראש הממשלה החלופי, שינה את הטפסים במשרד הביטחון והמשפטים, והסביר ש"התאמת הניירות הרשמיים היא צעד נוסף למען השוויון לקהילת הלהט"ב ולכל אזרח בישראל". שר המשפטים אבי ניסנקורן הוסיף ש"הורים גאים ומשפחות יחידניות הם משפחה לכל דבר, ואין סיבה שיתקלו בתחושות מבוכה או בקשיים בירוקרטיים מול גורמי ממשלה אשר מחויבים להעניק שירות שוויוני לכל אדם באשר הוא".
צפיתי באבנים הנופלות באושר והתחלתי לסמן "וי" על התחומים שבהם חל השינוי: בצה"ל יש שינוי, במשרדי הממשלה יש שינוי, חלקי, גם בחלק מהעיריות ישנו שינוי בנושא. קיוויתי לראות את החברה האזרחית והמגזר הפרטי צועדים בעקבותיהם. כעובדת של החברה למתנ"סים הארצית, היה לי ברור כי מהארגון החברתי- אזרחי הגדול ביותר, יכולה לצאת הבשורה.
טופס רישום לפני השינוי:
טופס רישום אחרי השינוי:
שיתפתי את סמדר דרומי, מנהלת רשת מתנ"סים בנתניה, בתחושה שלי שהשינוי אינו נוגע רק לקהילה הגאה, אלא הדבר יאפשר להפסיק את ההדרה גם של משפחות יחידניות, או משפחות שכולות שאין בהם מבנה של "אב" ו"אם", שם התזכורת הזו כואבת אף יותר. השינוי כמובן גם ישפיע על השיח הציבורי, החברתי והחינוכי ויקדם את הציבור הישראלי אל עבר שוויון חברתי.
סמדר, אמא לשלושה המתגוררת בתל מונד ומנהלת את הרשת כבר שנים רבות, הקשיבה, וכמו מנהיגים גדולים, לא אמרה דבר - אלא הלכה ועשתה. לקראת סוף השבוע שעבר, סמדר שלחה לי הודעה קצרה ובה נאמר: "כל הטפסים מעודכנים באתר הורה 1 והורה 2". כמה פשוט, ככה מלא בהכלה. והנה עוד אבן נפלה.
זהורית שורק היא מנהלת תכנית "מקום - בינוי קהילה גאה בפריפריה" בחברה למתנ"סים, אשר בימים אלה מקדמים את המיזם "שווה סיפור" יחד עם חוש"ן חינוך ושינוי ושב"ל - שהכל ברא לכבודו, בו אנשים מספרים את הסיפור האישי שלהם כחלק מהיותם בקהילה הגאה.