דויד הוא גבר דתי, הומו, שנשוי לאישה, שכותב לנו על חייו בשם בדוי
אני אוהב את ימי שלישי. אני בדרך כלל קובע פגישות בתל אביב ביום הזה. יום עמוס של פגישות עבודה בעיר, אבל תמיד מוצא זמן ל״אפטר״, לפגישות שלא רשומות ביומן אבל מספקות יותר מהפגישות הרשומות ביומן. כשאתה הומו ונשוי, למצוא מפגש כזה דומה למבצע צבאי מורכב.
קודם אתה צריך לעבור את הבחור עם עקרונות. כן-כן, יש כאלה, ולא מעט; "אתה מאוד חמוד, אבל אני לא נפגש עם נשואים. בהצלחה". זאת תגובה די נפוצה. אם נפלת על בחור שלא מזיז לו מה הסטטוס שלך ( גם כאלה יש לא מעט) מגיע שלב ההתאמה פיזית. גבר נשוי הוא רוב הזמן גם מבוגר יותר, פחות מסתובב בחדר כושר, ולא מבקר אצל הקוסמטיקאית פעם בשבועיים. לכן אתה פסול בעיני גברים שהמראה החיצוני הוא הדבר העליון והקדוש ביותר עבורם.
אחלה, עברת את שני השלבים הראשונים.
אחר כך יש את שלב המיקום. כדי להיפגש, עדיף שתהיה לו דירה פנויה. נכון שיש את הפיתרון של הרכב – לנסוע לחורשה מבודדת, להתחמק לשירותים ציבוריים או עוד מקומות שבחיים לא חשבת שאפשר לקיים בהן יחסי מין. אבל כבר עברת את הגיל. לכן אם אין מיקום אין זיון. אפשר להשכיר חדר לשעתיים, אבל זה לא ממש רומנטי.
מצאת גבר ממוקם ובלי עקרונות, שחושב שאתה סקסי? אפשר לברך על המוגמר... כמעט. נשאר שלב הזמינות.
הזמינות הוא בעיניי הדבר הכי מסובך. בעידן אפליקציות ההיכרות, המוטו הוא כאן ועכשיו. סקס עכשיו, חרמן עכשיו, סיפוק עכשיו. אז לפעמים אתה מדבר עם גבר חלומותיך, הכל מעולה ויש לו כל מה שאתה מחפש. אבל אתה לא פנוי כי לך תסביר לאשתך שאתה חייב לנסוע לתת אביב בשעה 23:30, ושאתה לא יודע מתי תחזור. אז אתה מנסה לקבוע, אבל גברים תל אביביים לא אוהבים לקבוע מראש. "דבר איתי כשתהיה בעיר". אני אדבר איתך, אבל רוב הסיכויים שתהיה לא פנוי, או עייף אחרי יום עבודה קשה, שהדודה מארצות הברית בדיוק הגיעה ואתה חייב לפגוש אותה בבית ההורים או שבדיוק התחלת משהו חדש עם בחור חמוד ואתה רוצה לתת לו את כל הסיכויים כדי שזה יצליח. זמינות היא שם שהמשחק.
עוד בגאווה:
- נשוי בדיקסרטי: נשואים לנשים, שוכבים עם גברים
- אמא כותבת: 10 דברים שאתם צריכים לעשות כשהילד שלכם יוצא מהארון
ולפעמים יש ספונטניות, זה מה שקרה לי לפני שבועיים. הייתי בתל אביב. פגישות עבודה אחרי פגישות עבודה. בין לבן הצצה בגריינדר לראות מה המצב. השעה שתיים, שמש בחוץ. הפגישה המתוכננת התבטלה ברגע אחרון, ואני מוצא את עצמי פנוי לשעתיים. שעתיים פנויות בתל באביב. פותח אטרף וגריינדר במקביל, בודק מי בסביבה ומתחיל לשולח הודעות.
״מה קורה״, עונה לי בחור בן 40 עם תמונה חשופה, 400 מטרים ממני.
״הכל בסדר, אתה די קרוב"
"אכן. מה אתה מחפש?" הוא צודק. אין זמן לשיחה עם תיאורים גרפיים.
"האמת שיש לי קצת זמן פנוי עכשיו. חשבתי לנצל אותו למפגש נחמד"
"אתה מחפש סקס?" הוא שואל אותי ישר לעניין.
"כן", אני אומר לו ושולח לו תמונות שמעידות על רציניות הכוונות שלי.
"אתה נראה אחלה", הוא אומר ושולח תמונות דומות.
"אתה גם, אבל אני נשוי", אני אומר. "יש כאלה שזה מפריע"
"לי זה לא מפריע", הוא אומר.
"אתה ממוקם"? אני שואל בחשש לתשובה שלילית.
"כן, אני ממוקם"
בעל המיטה לא ידע מה עשינו שם
וואו עברתי שלושה שלבים תוך שבע דקות. נשאר השלב הרביעי והמכריע - הזמינות.
"אתה פנוי עכשיו?" אני שואל.
"אני חוזר לעבוד בשלוש. זה משאיר לנו מעט זמן"
החיוך שלי נעלם. אמרתי לכם שזה השלב הכי קשה.
"אבל" הוא מוסיף, "תן לי לבדוק אם אני יכול להזיז משהו".
וואלה יש לנו בחור רציני. או מאוד חרמן, קשה לי להחליט. אחרי חמש דקות הוא שוב שולח הודעה.
"הצלחתי להזיז בשעה. מתי אתה יכול להגיע לכאן"
"עשר דקות אני אצלך"
"אני אחכה לך למטה. אני לא לבד בדירה. ניסע לדירה של חבר שהיא ריקה".
עם הזמן למדתי לא לשאול יותר מידי שאלות. למה הוא לא לבד, של מי הדירה, מי החבר הנדיב הזה. העיקר שיש מיקום. עשר דקות ואני אצלו, והוא באמת מחכה לי למטה. נראה כמו בתמונות, אפילו טוב יותר. מי אמר שאין גברים מדליקים אחרי גיל 40?
"קח את הקסדה ותעלה על האופנוע. אנחנו נוסעים לדירה של החבר", הוא אומר לי. תוך שניות בודדות אני מוצא את עצמי על אופנוע, עם גבר שהכרתי בגריינדר לפני רבע שעה, נוסע ברחובות של תל אביב. בהחלט עיר ללא הפסקה. אנחנו מגיעים לדירה של החבר, כנראה שהוא גם הומו. על המקרר לוח לבן עם הכיתוב, "ליאור תעשה לי ילד או שניים". אני רואה ומחייך. אין כמו בחורים תל אביבים.
אנחנו נכנסים לחדר השינה. ספק אם בעל המיטה ידע אי פעם מה עשינו שם, במיטה שלו, בין שתיים וחצי לשלוש וחצי. עושים מה שעושים, מתלבשים חזרה, מחזירים את המיטה למצב בו מצאנו אותה.
"אתה תספיק להגיע בזמן לפגישה שלך?", אני שואל.
"בטח, רק נזדרז קצת"
שוב עולים על האופנוע. הוא מחזיר אותי למקום שנפגשנו בו לפני קצת יותר משעה. אני שם לב שלא החלפנו שמות.
"אני דויד", אני אומר כשאני מחזיר לו את הקסדה.
"אני דודי"
"נעים מאוד", עונה לו בנימוס.
"אני זז. להתראות".
לפי איך שהבחור נפרד ממני, אני לומד אם יהיה לזה המשך או לא. במקרה הזה לא יהיה. חבל. נכון שבסיס המפגש היה סטוץ. נכון שאין סיכוי לקשר בין גבר נשוי להומו רווק תל אביבי. אבל לפעמים אני חולם שיש גם שלב חמישי בסוף המבצע: קשר משמעותי ואמיתי. רק חולם.