בימים אלו, קהילות שונות מוצאות דרכים יצירתיות להתמודד עם התפשטות המגפה הארורה. לשפה מרכיב קריטי בחידוד ההנחיות וביישום ההגבלות. לא מעט נכתב למשל על האופן שבו יש לדבר אל הקהילה החרדית בשפתה, על מנת להטמיע את הנחיות משרד הבריאות. לשפה כוח מכריע ויכולת לא רק לשקף את המציאות ולהעביר את המסר, אלא לכונן אותם ממש, לקבוע התנהגויות, לעצב ערכים, נרטיבים, לסמן מי "אחר" ומי לא, למי יש מקום במרחב הציבורי, ומי ראוי שימחק ממנו.
קהילת הלהט"ב מתמודדת חדשות לבקרים עם הומופוביה, לא רק באופן פיזי, אלא גם באופן מילולי. מאבקם של ארגוני הקהילה למיגור ההומופוביה אל מול נבחרי ציבור או ידוענים, הוא מבורך וראוי. אך, הפעם נדמה שמישהו באגודה למען הלהט"ב נרדם בשמירה - אנשי ונשות התוכן אמנם יצרו כתובת חריפה על הקיר, אך בעבורה אנו עלולים לשלם מחיר כבד אשר יקשה על הפלת חומות הלהט"בופוביה.
למען אלו שלא נחשפו לפרסום, שמטרתו להעלות את המודעות למניעת מין מזדמן ומפגשים חברתיים בקרב הקהילה, פרסמה האגודה למען הלהט"ב, בחסות אתר אטרף, כרזות מאוירות עם טיפוגרפיה המושכת את העין. האחת, פונה לקהילת ההומואים, ובה מופיע הכיתוב "טוחן... רק סדרות" בליווי האשטאג #תזדיינו_בסבלנות המלווה את הקמפיין, כשברקע ויז'ואל של מטחנת בשר המקצצת את לוגו חברת נטפליקס. מודעה נוספת, שפונה לקהילת הלסביות, כדי לא ליצור אפליה מגדרית כמובן, מציגה את הכיתוב "מלקקת... רק צ'אנקי מאנקי", וגם כאן, התווספה ההוראה להזדיין בסבלנות.
הבחירה בשימוש במילים "טוחן" ו"מלקקת", והקונוטציות הנלוות אליהן, ראויה להוקעה מידית. ראשית, הקהילה עסוקה השכם וערב במאבק מול דימויים ושיחים סקסיסטיים שתופסים להט"ב רק כאוסף של יצורים מיניים, שמה שמעניין אותם כל היום זה סקס, סקס ועוד פעם סקס. אין דבר רע בסקס, אך להט"בים ממזמן כבר אינם אוסף של אובייקטים מיניים, אלא מגוון שלם של זהויות חברתיות, עם אג'נדה פוליטית ותרבותית. בבחירת מילים זו, משמרת האגודה למען הלהט"ב את האופן שבו היא מבקשת לפרק את מנגנוני הכוח המופעלים על הקהילה אותה היא מייצגת.
יוזמה מבורכת או טקסט פוגעני שמאפיל על המסר?
נקודה מעניינת היא דווקא התגובות השונות לכרזות הללו בפייסבוק. מצד אחד, יש הטוענים שכל האמצעים כשרים להעברת המסר החשוב, ושזוהי יוזמה מבורכת וקלילה. מצד שני, היו לא מעט שיצאו נגד בטענה שהטקסט פוגעני ומאפיל על המסר.
באופן אירוני, חברי וחברות קהילת הלהט"ב יודעים היטב על בשרם מהי משמעותה של שפה, ועדיין זו הבחירה שעשו. הרוב המוחלט של חברי הקהילה ספג מילים פוגעניות כמו "הומו" ו"לסבית" במהלך שנות ההתבגרות שלהם ובדרכים סמויות יותר. הקמפיין אכן עושה את עבודתו במישור התודעתי - הוא גורם לאלו שנתקלו בו לעצור ולתהות על חיי המין שלהם בימי קורונה, ועל החשיבות של אכיפת ההנחיות לריחוק חברתי. אולם, הניחוח שעולה ממנו הינו פטרוני, מתנשא וחוטא להעברת המסר בחסות #תזדיינו_בסבלנות.
יש דרכים אחרות לפנות לקהל היעד ולהעביר המסר. שימוש באוצר מילים נגוע המצוי בנבכיה של הקהילה, ויציקתו לתוך כרזות אשר פונות לחברי הקהילה במטרה לעודד אותן לקיים אורח חיים בריא ומיטיב, מחמיץ את המטרה כולה. מטרתו של ניכוס הוא לשחרר את המדוכא ממנגנוני כוח, השתקה ומחיקה, ולא לשמר את התדמית המופנית כלפיו. כשחרדים, לדוגמא, חותמים על פשקווילים (כרזות רחוב) עם "ושמרתם לנפשותיכם", הרפרנס שלהם הוא ספר דברים, הוא התורה הקדושה, אותה הם עובדים ולה הם נאמנים. פסוקי התורה הם בגדר מושא להערצה, לכבוד ולהוקרה, מבחינתם. השימוש באוצר המילים עושה את עבודתו נאמנה, ולא יוצא נגד הקהילה וחבריה, כפי שניתן לראות במקרה הנ"ל.
מאמצה של האגודה למגר את מגפת הקורונה בקרב חברי וחברות הקהילה הוא חשוב, אך האם בדרך להשגת המטרה קצת חטאנו לעצמנו? האם אנו עסוקים בשינוי המציאות הלהט"בופובית - כזו שמייצרת אלימות פיזית ומילולית, מבחוץ ומבפנים, אך למעשה אנו משמרים אותה דווקא בגזרה הפנימית שלנו עצמנו?
הכותב הוא ד"ר לאנתרופולוגיה של הדת והמגדר, אוניברסיטת בן גוריון.