מקובל לחשוב כי בדיקת אבהות היא הבדיקה האולטימטיבית כדי להוכיח אם אדם הוא אכן אביו של ילד במידה וזה מתכחש לו.  כידוע "בדיקת האבהות" היא אותה בדיקת ד.נ.א -  או בדיקת רקמות המוכחת מדעית. במקרה של זוגות סטרייטים בדיקת הרקמות נדרשת לצורך הוכחת אבהות, ובמקרה של זוגות חד מיניים המדינה מאלצת את בני הזוג לעבור בדיקה שכזו כדי להוכיח קשר גנטי של התינוק עם מי מההורים ורק בתנאי זה יוכלו בני הזוג החד מיניים להירשם כהורים.

>> "אני גם אריק וגם אריקה, ואל תנסו להגדיר אותי"

>> שיווק לקהילה הגאה: "הגיע הזמן שתראו גם אותנו"

בשנים האחרונות יותר ויותר זוגות חד מיניים ממסדים את מערכת היחסים ביניהם, גם בנישואים בחו"ל וגם באמצעות הסכמים לחיים משותפים ו/או אחרים. כמו כן יותר ויותר בני זוג חד מיניים מקימים משפחה, בין באמצעות פונדקאות באמצעות תרומת זרע או ביצית. לאחרונה ניתן פסק דין חשוב ומעניין של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב המכיר בזוג חד מיני, שביצע הליך פונדקאות בארה"ב כאבות משותפים לילד.

זוג אבות וילד (צילום: אימג'בנק / Thinkstock)
מותר לכם להתנגד לביצוע הבדיקה הגנטית | צילום: אימג'בנק / Thinkstock
בני הזוג סירבו לדרישת המדינה, כמקובל במקרים אלה, להוכיח קשר ביולוגי של מי מהם, באמצעות בדיקת רקמות, בטענה כי מדובר בדרישה מפלה של המדינה שמופנית רק לזוגות חד מיניים. בית המשפט אמנם הבהיר כי "דרך המלך" להוכחת ההורות הביולוגית היא באמצעות בדיקה גנטית, אך ניתן להוכיח את האבהות גם בדרכים אחרות, ואפשר לבני הזוג להוכיח את תביעתם באמצעות מסמכים, ראיות ומומחים, כפי שמקובל בכל תביעה אזרחית רגילה.

לא עוד "מלכת הראיות"

לאחר שבני הזוג הביאו ראיות רבות ואף היו מוכנים להטיס לארץ את המומחה שסייע בכניסתה להריון של הפונדקאית, והכל מתוך התנגדות עקרונית לביצוע הבדיקה הגנטית עצמה, כבוד סגן הנשיא השופט נפתלי שילה אימץ את עמדת הזוג החד מיני כי הם מופלים לרעה ואין לחייבם במקרה זה לבצע בדיקה גנטית. בית המשפט ביסס את פסיקתו על סמך פסיקה ענפה, שקובעת כי אכן ניתן להוכיח אבהות באופן הנהוג במשפט האזרחי. זו בעצם הייתה הדרך הנהוגה והמקובלת קודם לאפשרות המדעית לבצע בדיקת רקמות וכך דנו בתי המשפט, בכל אותם המקרים שנדרשה הכרעה בתביעת אבהות.

זוג אבות ותינוק (צילום: אימג'בנק / Thinkstock)
גישה מרעננת לשם שינוי | צילום: אימג'בנק / Thinkstock
למרות שהראייה החזקה והטובה ביותר היא בדיקת רקמות, והיא "מלכת הראיות" לבירור שאלה זו, לגישתו (הרעננה יש לומר) של השופט שילה, שיטת המשפט בישראל לא מחייבת את הבאת הראיה הטובה ביותר שניתן להשיג (כפי שנקבע בבית המשפט העליון בשנת 2006, נעים נסראלדין נגד מדינת ישראל). כעת, בית המשפט לענייני משפחה מרחיב את היריעה וקובע כי אף במקרים של הליך פלילי בהם לא הובאה ראיה משמעותית כגון טביעת אצבע ( המהווה ראיה מקסימלית וחותכת בדומה לראיה המבוססת על ד.נ.א.), נקבע כי ניתן להרשיע על סמך ראיות אחרות שאינן הכי טובות. הדברים כמובן קל וחומר, בהליך אזרחי כגון הצהרת אבהות.

קביעתו של בית המשפט פותחת צוהר משמעותי לזוגות חד מיניים רבים שרוצים להירשם כהורים לילדים, ואינם מוכנים באופן עקרוני להיכנע לתכתיבי המדינה לבצע בדיקת רקמות. לטעמי, מדובר בפסק דין ראוי והמדינה לא צריכה לערער עליו, כי אם יש אדם שיש לו די ראיות להוכיח את תביעתו והוא מרים את נטל הראיה, אז לא ניתן לכפות עליו.

אין תמונה
ד"ר דליהו. "קביעתו של בית המשפט פותחת צוהר משמעותי"
יחד עם זאת במקרים שבהם לא ניתן יהיה להוכיח אבהות באמצעות ראיות ומסמכים מוצגים, בית המשפט לא יעתר לתביעת האבהות שיש לה משמעויות מרחיקות לכת, הן מבחינת הילדים והן מבחינת ההורים הפוטנציאלים. במקרה כזה, גם הסדר הציבורי וטובת האינטרס הציבורי דורשים הוכחה מעל ומעבר לספק סביר בשאלת האבהות. לסיכום, במסגרת תביעת אבהות תידרש בדיקת רקמות (בדיקה גנטית) להוכחת האבהות, סירוב של אחד הצדדים לביצוע הבדיקה תהיה לה משמעות מבחינת בית המשפט, אולם אם תהיה לו הצדקה לסירוב לבצע בדיקה, יתכן שבית המשפט יאפשר הוכחת בעלות בדרך חלופית.

ד"ר רונן דליהו הוא עורך דין מומחה לדיני משפחה וירושה 

>> הסבתות הכי גאות בארץ: "מה יש לא לקבל?"

>> דור המייסדות: 5 טרנסג'נדריות ששינו את ההיסטוריה