יום שישי הגיע ואחרי שבוע מתיש ושתייה ביתית מרימה עם כל החברים באה השעה: יוצאים לקלאב! עברתם בגבורה את התור, נהניתם ממישוש אנטי-ארוטי מידיו של ארתור המאבטח התורן, ואז נפתחת הדלת והו, נגלית בפניכם הארץ המובטחת – המסיבה לה חיכיתם כל השבוע ובליבה הפתעה: בחורים מיוזעים בלי חולצה.

השעה 01:00 ובין חצי לשני שליש מהמרימים בקלאב כבר בלי חולצה, ומדובר בקונצנזוס חוצה שבטים: מהטווינקים ועד הדובים, מהמגולחים ועד החלקים טבעי, ממקועקעים ועד למחוררים – לכולם יש ייצוג הולם בחגיגה וזה נהדר, אני אומר. למה לא, שייהנו.

מעולם לא הייתה לי בעיה עם הגוף שלי, לפחות לא כזאת שיוצאת מגדר הרגיל, ואפשר לומר שאני מבסוט על עצמי בסך הכל, אבל אני לא מוריד חולצה במסיבה. לא כי אני מתבייש לחשוף את הגוף שלי, אלא פשוט כי אני לא רוצה. לא מעוניין להוריד את החולצה באמצע מועדון ולהתחכך בגופות המיוזעים, לא מעוניין להשתכפל ולקחת חלק בחגיגה הזו.

"יצאתי ככה מהבית ואני מעוניין להשאיר את המצב ככה"

אבל היי, איזה מזל שיש חברים! תמיד יגיע השלב שחבר קרוב-רחוק (או רחוק מאוד) יבוא, יסתכל במבט שופט ויגיד לך: "גוש, מה אתה עושה עדיין עם חולצה?". ובכן, איך לומר זאת – יצאתי ככה מהבית ואני מעוניין להשאיר את המצב ככה. ואז הוא ינסה בגיחוך להוריד לך אותה בעזרה של עוד נשמה טובה. אז אתה מוריד לחמש דקות כי לא נעים, אבל מיד מחזיר ואז עולה השאלה – "מה? למה?".

>> חלאס! 7 דברים שהקהילה חייבת להפסיק לעשות ב-2018

>> שמות של סרטי פורנו או טעמים של בן אנד ג'ריס? תתפלאו

אז אני לא יודע איך לספר לכם את זה, אבל לא כולם מוצאים לנכון להוריד חולצה במועדון. בעוד שחצי מהמסיבה בלי חולצה, אני דווקא מוצא את זה מאוד אטרקטיבי להיות זה שעם. יכול להיות שלא שתיתי מה שאתם שתיתם או שלא ערבבתי בכיוון הנכון, אבל אני פחות רוצה להוריד חולצה באמצע מועדון ותהיו עם זה סבבה לפחות כמו שאני סבבה, כשאתם עוברים לידי בלעדיה ומנגבים את הזיעה שלכם. ברוך בורא המקלחת.