משה כחלון אמר את זה הבוקר (חמישי), מירי רגב אמרה את זה בתחילת השבוע: בקואליציה מבינים שטעו בהערכתם ולא שיערו כמה זעם תעורר העברת חוק פונדקאות שמפלה הומואים. לא שצריך להיות גאון גדול כדי להבין שזאת הייתה טעות אחרי שהחוק הבעיר שריפה ענקית ובשיאה יום שביתה, חסימות כבישים, הפגנות בכל הארץ ועצרת ענקית בכיכר רבין. שלוש שנים של ממשלה דתית אנטי להט"בית, שבאה אחרי ממשלה עם יש עתיד ויעל גרמן וניסיונות ללכת לקראת שיוויון, התפוצצו בעקבות ההצבעה ההיא.
מי שהקדימה את כולם הייתה שרה נתניהו, שממש לא הצליחה להבין איך הפך בעלה - אדם שמאמין כמוה בזכות הלהט"בים לשיוויון - לאויב הקהילה. יש לה חברים הומואים, ולא נראה לה הגיוני שהחרדים סוחבים אותו לפינה הזאת. מה גם שברחוב בלפור, תרשו לי להיות יוסי ורטר לרגע, מאוד לא אוהבים צעדים שמציגים אותם בארצות הברית כאנשי עולם שלישי. כמו שהם יודעים היטב, להיות נגד להט"בים בעולם המערבי של 2018 מציג אותך כסהרורי.
הבעיה היא שרחוב בלפור מנותק לחלוטין ממרכזי הכוח של הקהילה הגאה. עד שהבינו בירושלים את גובה הלהבות, כבר נהיה מאוחר מדי.
ריח של אקשן
ההתגייסות ביום רביעי שעבר היתה מהירה וחסרת תקדים. הכל קרה במקביל; באגודה לזכויות הלהט"ב החליטו לאמץ את תכנית השביתה שהייתה אצלם במגירה, ולא היה ברור מה ההיתכנות שלה. שלושה אנשים רציניים - איש יחסי הציבור מור שובבו הראל, אלון מוליאן ועידו רוזנבלט - אספו כמה אנשי דיגיטל, עיתונאים, יח"צנים ופרסומאים, ופתחו קבוצה בשם "המחתרת התקשורתית הגאה". לצד משרד הפרסום של האגודה, באומן בר ריבנאי, וקבוצת פעילי ההייטק הגאים LGBTech, הם הצליחו בתוך יום אחד לשבור את הטאבו הגדול ביותר, לרתום את כל החברות הגדולות במשק להשתתף בשביתה הלהט"בית. בו בזמן, מנכ"ל איגי רן לבל ומתנדבים ומתנדבות מארגון הנוער הגאה הקימו קבוצה בשם "שורפות צמיגים" שארגנה חסימות כבישים והפגנות בכל הארץ.
אף פעם לא היה בישראל רגע כזה שבו גופים כמו אלקטרה, שופרסל, קסטרו, שטראוס, אסם, אל על וכל חברות ההיי טק הגדולות - כולל מיקרוסופט, אפל ואמדוקס - הצטרפו לפעילות שעשויה להרגיז את החרדים, שאוהבים מאוד לאיים בחרם צרכנים. סלקום הייתה החברה הסלולרית הראשונה שהצטרפה, מה שהביא לכמה פוסטים ברשת שקראו להחרים אותה, אלא שהקולות האלה נדמו מיד כשהתברר שגם פרטנר, פלאפון וגולן טלקום הצטרפו. חרדים שיתנתקו מסלקום יצטרכו כנראה לחזור לטלפון קווי של בזק.
באמצע השבוע שעבר כבר החלה חסימת כבישים בתל אביב. מאחר שאופי החסימות/ צעדות היה מאוד רגוע, ובזכות הרוח שנשבה בחוזקה מכיוון עיריית תל אביב, המשטרה הייתה עדינה ומשתפת פעולה, ונוצרה כימיה טובה בינה ובין החוסמים. אלה מתפנים אחרי רבע שעה, השוטרים מצדם לא מפריעים. לקראת ההפגנה הגדולה הייתה תחושה שכל העסק יהפוך למחאה אזרחית גדולה שתמוקד כולה בהחלפת השלטון.
יום ראשון החזיר לשדרות רוטשילד את התחושות של קיץ 2011. השדרה התמלאה אדם, שידורי מחאה הועברו בלייב בקשת, ברשת ובערוץ 10 (שהגדיל לעשות ועבר לשדר את המהדורה המרכזית מגג העיריה, בזמן העצרת). באוויר היה ריח של אקשן. אבל הציפיה ל"קיץ האוהלים 2" התפוגגה מהר, ומשתי סיבות שנוגעות להרכב הפנימי של הקהילה.
ביום שני שעבר נדקרה מאיה חדד, טרנסית. פעילי הקהילה הטרנסית חשבו שעוד אירוע אלימות כלפיהם חשוב לא פחות מפונדקאות להומואים. נמאס להם, ובעיקר לטרנסיות, להיות חלק מקהילה שכביכול מצליחה ומתקדמת בצעדי ענק, בזמן שאחוזי האבטלה בקרבן עצומים, הן סובלות מאלימות, ומשרדי הרווחה והבריאות מתעללים בכל מי שרוצה לעבור התאמה מגדרית.
לראשונה בתולדות הקהילה הזאת החליט אלישע אלכסנדר, מנכ"ל ארגון מעברים, לא לשאול אף אחד. הוא ואנשיו יצאו ראשונים בהודעה שיצעדו ביום ראשון בדרום תל אביב ויקיימו עצרת. הטרנסים והטרנסיות לא הפנו את הזעם שלהם כלפי חוץ, אלא דווקא לתוך הקהילה, שלתחושתם תמיד שוכחת אותם ברגע האמת ומעדיפה להציג בפני עם ישראל הומואים מפורסמים שהם מכירים ואוהבים מהטלוויזיה.
זה הצליח להם מעל המשוער. כל ארגוני הקהילה, בבת אחת, עברו סוג של מהפך מחשבתי. בסופו של דבר צעדו אלפי אנשים בדרום תל אביב, וגם בעצרת הגדולה הייתה הקפדה גדולה מאי פעם שהקול הטרנסי יישמע וייראה. מה גם שברור שישראל, שכבר שנים מחבקת את אסי עזר, נדב בורנשטיין ואורנה בנאי, וכבר 20 שנה מעריצה את דנה אינטרנשיונל, מסוגלת ללכת עוד צעד קדימה. לפעמים זה גם עניין של מזל; מאחר ועברי לידר והראל סקעת לא היו בארץ, הזמרות שנקראו לדגל היו ריטה, קורין אלאל, רונה קינן וכמובן אינטרנשיונל, שסגרה את העצרת ברגע השיא בדיוק כמו באירוע שנערך לאחר הרצח בבר נוער. לצידן הופיע רן דנקר (עם עילאי בוטנר), לראשונה באירוע מהסוג הזה.
הסיבה השנייה לכך שהשבוע התכנסה הקהילה שוב בתוך עצמה היא שיש בה כיום קהל גדול מאוד של מצביעי ימין. הקהל הזה - והמשפחות שלו, שחלקן הגיעו גם לכיכר רבין - מוכן לקבל את המסר "שיוויון לקהילה הגאה", אבל ממש לא מעוניין בסיסמה "ביבי הביתה". בין כל הטיפות הללו הלכה השבוע בגאון יו"ר האגודה חן אריאלי, שעלתה השבוע לליגה הלאומית של הפוליטיקה הישראלית. ביחד עם המנכ"ל אוהד חזקי היא עמדה במרכז כל הסערות, ומול כל הלחצים הרבים מכל הכיוונים.
הדבר המעניין הוא שבין אריאלי לראש הממשלה לא נוצר שום קשר. הוא לא צלצל, היא לא צלצלה. ולכן ביום רביעי, אחרי יומיים של דיונים, היא הציגה במסיבת עיתונאים מסמך עם דרישות הקהילה לשיוויון מלא והודיעה שלקראת מצעד הגאווה בירושלים - וכדי להפוך אותו למצעד הגדול אי פעם - תתקיים צעדה בסגנון ויקי כנפו/גלעד שליט מתל אביב לירושלים במשך שלושה ימים. מי שדאג שהמחאה תגווע, שלא ידאג. השבוע הבא יהיה לא פחות סוער מקודמו.
הלו ביבי
ומה עם נתניהו? הבעיה הגדולה של ראש הממשלה היא שאין לו שום קשר לארגוני הקהילה הגאה. כשהוא רוצה להתייעץ, הוא פונה לח"כ הגאה מאוד של הליכוד אמיר אוחנה. הבעיה של אוחנה היא שהוא שכנע את עצמו מרגע שנכנס לכנסת שהוא אינו יושב שם על "הטיקט הגאה". מאחר שאינו רוצה להיות מנהיג הקהילה והוא מתעניין יותר בעניני ביטחון, הוא הזניח את קשריו בכיוון הזה.
ברגע האמת, כשהפוקוס חוזר אל אוחנה, אין לו יכולת לעזור. לא לראש הממשלה ולא לקהילה שלו. אוחנה אינו מחובר לארגונים ולמוקדי הכוח בתוך הקהילה, ולכן גם אם הפתרונות שהוא מציע הם טובים מיסודם, הם מתקבלים בקהילה כניסיונות השתקה או טיוח. כך היה למשל כשהודיעו השבוע בחדשות שנתניהו ואוחנה מעונינים להקים רשות ממשלתית שתטפל בקהילה הגאה.
אז מלשכת נתניהו טרם הרימו טלפון לאריאלי. גם אוחנה לא צלצל אליה כל הימים האלה. ועד שהטלפון הזה לא יורם, לא יתקדם דבר.
תזכורת: גל אוחובסקי הוא מייסד שותף (ביחד עם יניב ויצמן) של ארגון הנוער הגאה. הוא משמש נשיא הארגון ופעיל מרכזי בקהילת הלהט"ב