בשבת האחרונה שודרה בחדשות סוף השבוע בערוץ 12 כתבה על המדרון התלול שמתרחש במצפה רמון, שהציגה נאמנה איך הפך המקום שסימל עבור רבים מאיתנו רוגע ושלווה למקום שבו מבעבעים מתחת לפני השטח שטנה ורוע גדול.
מי האמין שבתוך מקום כזה, בלב דממת המדבר, יפרחו שנאה, גזענות ופחד. לאט ובשיטתיות, בקרקע של היישוב הקטן והשקט מצפה רמון, מישהו שתל זרע של שנאה. זרע ששלח שורשים ארסיים לכל התשתיות של היישוב, זרע מלא ברוע, שענפיו הכעורים מתחילים לצמוח אל על. זרע שכבר לא מתחבא מתחת פני השטח - כעת הוא נראה לעיני כל. זרע השנאה הזה, שורשיו, ענפיו, עליו ופרחיו, הוא לא אחר מהגרעין התורני של ישיבת הר מור.
לפני שיקומו המצקצקים או הטהרנים, אין לי כל דבר רע כלפי אנשים דתיים, אנשים מאמינים, או ישיבות דתיות. אני אישה יהודיה ואני אוהבת את הדת שלי, למרות ויחד עם הקושי שלי כאישה פמיניסטית ולסבית. אין לי שום רצון לחלק אותנו לישובים נפרדים כל אחד לפי אמונותיו, כי אני פשוט מאמינה בדו קיום ואידיאולוגיות שונות במרחב.
אבל, וזה אבל גדול, אי אפשר בשם הדו-קיום לתת יד לשנאה, הדרה וכפייה אידיאולוגית, וזה בדיוק מה שאנשי ישיבת הר מור עושים. הגרעין התורני של ישיבת הר מור הוא אינו עוד קהילה דתית המבקשת להשתלב בעיר, אלא גרעין עם תכנית, אג'נדה ודרך פעולה סדורה: הם הופכים את המקום לשלהם, בין אם בכוח או בעוד יותר כוח.
הנוכחות של גרעין תורני בעיר, בכל עיר, מעמיקה את הפערים בחברה, כמעט בהגדרה. הרי מהותו היא להתנגד לכל מדיניות מתקדמת וערכים ליברלים כמו הכלה, שוויון מגדרי וזכויות להט"ב, רחמנא ליצן. הנוכחות של גרעין שכזה מייצר מרחבים לא בטוחים, הומוגניים ולא סובלניים, ומביא עם הזמן לשחיקה באופי, הערכים והמגוון של העיר. המטרה הכמעט מוצהרת של הקהילות הללו היא לייצר שטיפת מוח משיחית תוך הפחדה ואיומים, ולקדם אל מוקדי הכוח את אנשיהם, זאת כדי שרק הרעיונות שלהם יקבלו תקצוב וקידום.
הכתבה האמיצה והלא פשוטה ששודרה בשבת חשפה את השיטה. אנשי הגרעין התורני עוטים מסיכה, מסווים את האידיאולוגיה הגזענית ולהט"בופובית שלהם בערכים של נתינה לקהילה ושמירת מסורת. אך הלכה למעשה, הם עובדים כגוף ארגוני שמבקש להשתלט על הכל, להכיל ולכפות את דרך החיים שלהם והאמונות שלהם על כל הסובבים אותם. הם שולחים את אנשיהם לשלטון המקומי, לבתי הספר, למרכזי הקהילה המקומית, לוקחים את הכוח לידיהם ובאמצעותו כופים את אמונתם. קונים נדל"ן ליישוב, במטרה לייהד את המרחב וליישב את אנשיהם, שיהיו שליחיהם המשיחיים בהלאמת כל גרם של חשיבה חופשית או חופש מדת.
האיזון העדין שהיה קיים בקהילה מופר ואיננו עוד, הרחובות במצפה רמון אינם בטוחים יותר. נראה שרק לילדים לבנים, מאמינים, יהודים וסטרייטים יש עתיד במצפה. וחלילה אם תהיה משהו מאלה, זהירות, עוד יקברו אותך בחול.
מצפה רמון לא עומדת לבדה מול הזרע האיום הזה, וזו לא הפעם הראשונה בה גרעין תורני הורס מרקם חיים עדין. זה קרה בלוד, בשדרות, בירוחם, בבית שמש ובעוד ערי פריפריה רבות. הם מגיעים לקהילות שצמאות לתושבים ותושבות חדשים, ומרעילים אותן מבפנים. אם היינו חוזרות בזמן עשר שנים אחורה, ומספרות לתושבי מצפה רמון שב-2023 ישרפו דגלי גאווה וישליכו על בתיהם של להט"ב ביצים - הם יגידו לנו שהשתגענו.
השאלה הגדולה שכדאי לנו לשאול את עצמנו היא איזה ישוב הוא המצפה רמון הבא, ולוודא בכל הכוח שכרסום כזה, המבעבע מתחת לפני השטח ומאיים להלאים מחיינו עוד ערים וישובים, עוד לא הספיק להיתפס עמוק כל כך לפני שיהיה מאוחר מידי לפעול. מה שקורה במצפה רמון צריך להפחיד אותנו ואנחנו מוכרחים לתרגם את הפחד להתפכחות. אנחנו נמצאים במלחמה על החיים שלנו, והיא התחילה הרבה לפני ההפיכה המשטרית בחודשים האחרונים.
מצפה רמון הייתה מעבדת הגידול של אבי מעוז והתנועה המשיחית הקיצונית שלו מאיימת להעלים, לייבש ולהעלים כל מי שאינו עומד בתנאי הסף הזהותיים. הפטרייה הזאת גדלה בשקט, הרחק הרחק בלב המדבר, אבל עכשיו היא צמחה למימדים מדאיגים. היא נמצאת עכשיו בממשלה שלנו, היא תכף תהיה במועצות העיר, ולפני שנשים לב היא תשטוף לכולם את המוח.
חן אריאלי, סגנית ראש עיריית תל אביב יפו, הממונה על הרווחה והשירותים החברתיים, יו"ר איגי ארגון הנוער הגאה