טקטיקת ההסברה הישראלית בעידן שאחרי זוועות ה-7 באוקטובר נראית ברורה והגיונית מאוד בהתחשב במדינות המערביות בעלות הברית שלנו. ההאשטאג TheWestIsNext (המערב הוא הבא בתור) הפך להיות אחת הסיסמאות הבולטות ברשתות, והיא באה להציג את הצד הפרו-ישראלי ולתת רוח גבית לתגובה הישראלית הנרחבת.
כבר בתחילת המלחמה צצו כל מיני בדיחות למיניהן על תנועות קוויריות הקוראות ללהט"ב להביע תמיכה בחברה שקוראת להשמדתם, וכחלק ממסע ההסברה הישראלי החל להתעורר נרטיב להט"בי שמטרתו למשוך קולות ליברלים להביע תמיכה בישראל, שכן ישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון ש"תומכת בזכויות להט"ב", ולכן התמיכה הלהט"בית בה אמורה להיות ברורה מאליו.
אל מסע ההסברה המדובר נרתם כמובן גם עמוד האינסטגרם הרשמי של מדינת ישראל, StateOfIsrael, שמנוהל על ידי משרד החוץ. בעמוד החלו להתפרסם כמה וכמה פוסטים פרו-להט"ביים בצל המלחמה, כדי להדגיש את חשיבותה של ישראל בתור המדינה הליברלית היחידה במזרח התיכון. בין אם זה דרך הפוסט על "דגל הגאווה הראשון בעזה" או דרך שיתוף סיפורו של סרן במילואים שגיא גולן ז"ל במילותיו שוברות הלב של בן זוגו עומר אוחנה - היה ברור כמה חשוב לעמוד הרשמי של מדינת ישראל להנכיח את הקהילה הגאה במלחמת ההסברה הישראלית.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
"אז אם ישראל מעלה את כל הפוסטים האלו, היא בטוח תומכת בלהט"ב, לא?" היא שאלה שהתשובה עליה תהיה שונה מאדם לאדם. אם נשווה את ישראל לארגוני הטרור או למדינות המוסלמיות העוינות סביבינו, ישראל היא ללא ספק נווה-מדבר של ליברליזם ושפיות. אבל, ממתי אנחנו, בתור מדינה מערבית, צריכים להישפט על פי אותם הסטנדרטים של ארגוני טרור כשזה מגיע לזכויות אדם?
אם נהיה לרגע אמיתיים ונסתכל למציאות בלבן של העיניים, השנה האחרונה הייתה עמוסה בחרדה ללהט"ב הממוצע בישראל. העלייה החדה במקרי האלימות והאפליה נגד חברי וחברות הקהילה הגאה לא התרחשה בוואקום, והיא הבהירה לרבים כי האמונה לפיה "אנחנו הולכים לכיוון טוב" כשזה נוגע לזכויות להט"ב בישראל הייתה לא יותר מעוד קונספציה שהתמוטטה לנגד עינינו.
הלהט"בופוביה במרחב הציבורי הגיעה לשיאים חדשים בחסות נבחרי ציבור וממשלה שחרחרה שנאה כלפי הקהילה הגאה. תחשבו על זה, עד לפני כמה חודשים אמירה כמו "הדבר הכי מסוכן למדינת ישראל, יותר מחמאס ודאע"ש" הייתה אמנם מכעיסה מאוד, אבל לא מפתיעה בכלל. עד היום, אגב, אותו אדם לא חזר בו מהאמירה הזאת, גם לא אחרי שכולנו ראינו והרגשנו על בשרנו מה חמאס באמת מסוגל לעשות.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
המגיב אנטי-ישראלי הממוצע אולי לא מבריק במיוחד, אבל הוא לא יפספס הזדמנות להצביע על חוסר הדיוקים של ישראל. וכך קרה, כאשר המונים התחילו להגיב לפוסטים של StateOfIsrael ולהאשים את המדינה ב"פינקוושינג". ותכלס - איך אפשר לומר שהם טועים לחלוטין, כשאנחנו יודעים מה עבר עלינו בשנה האחרונה?
עמוד האינסטגרם המדובר הוא לא עוד "עמוד מעריצים לישראל", או משפיען רשת שמפיץ סרטוני הסברה עם אנגלית סבירה, אלא העמוד הרשמי של המדינה ואחד ממוקדי המידע המרכזיים בחזית ההסברה הפרו-ישראלית. ככזה, הוא לא מפרסם רק מידע מהותי על המלחמה, אלא משקף את מצבה הנוכחי של מדינת ישראל.
התיקון לחוק התגמולים לבני משפחות של חטופים או נעדרים, שהעניק הכרה לבני זוג להט"ב של נופלים, הוא צעד חשוב ומשמעותי בדרך לשוויון, אבל לא ברור למה היה צריך לחכות עד למצב קיצוני טראגי כדי לתת את הכבוד המינימלי הבסיסי לאלו הראויים לו. התיקון המדובר אולי נתן לישראל אשראי "לרכוב" על הקהילה הגאה במסע ההסברה שלה, אבל כל פוסט נוסף שעמוד האינסטגרם הממשלתי מפרסם תוך שהוא משתמש בקהילה הגאה רק מגביר את מידת המחויבות של המדינה להעניק שוויון זכויות מלא לקהילה הגאה ביום שאחרי המלחמה.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
ביום שאחרי המלחמה, ממשלת ישראל תעמוד בפני דילמה מורכבת. במידה ולא תתחיל לצעוד בדרך לשוויון זכויות מלא, ההשלכות יגיעו מהר מאוד. מתנגדי ישראל ברחבי העולם יחגגו ויקבלו את האישור הנכסף לטענות הפינקוושינג, ויהיה לכך מחיר. הקהילה הישראלית תאבד סופית את האמונה במדינה שהיא חירפה את נפשה עבורה, ותחושת הגאווה הישראלית תהפוך לטינה כלפי המדינה שהשתמשה בקהילה בתור הג'וקר במשחק הקלפים ההסברתי המתמשך.
אבל אולי מדובר ברצון אמיתי לתקן ולכפר על השנה האחרונה, ובמקביל להתחיל להניע תהליכים שיובילו אותנו בסופו של דבר לשוויון זכויות מלא, ואז גם לא נצטרך לכתוב טורים כאלה במערכת ההסברה הבאה שלנו נגד שונאינו. מה יקרה בפועל? נדע רק עם הזמן, אבל בואו נקווה שעם כל הפוסטים של "דגל הגאווה הראשון בעזה", מתישהו נוכל להניף את דגל הגאווה בישראל כשווים.