כשחושבים על הנפגעים העיקריים מהקורונה, בדרך כלל חושבים (ובצדק) על האוכלוסייה המבוגרת, בעלי מחלות הרקע וכיו"ב. אני, ברשותכם, מבקש להפנות זרקור לקהילה נוספת שמוצאת את עצמה מתמודדת עם אירוע יוצא דופן: קהילת הלהט"ב. גם בשנת 2020, חשוב להבין שלהט"בים הם אחת הקבוצות הכי פגיעות בחברה, וזו אינה השערה אלא מציאות. המרכז הגאה יחד עם עיריית תל אביב-יפו שהקימה אותו פועלים בימים אלה במתכונת מיוחדת, עם מערך תמיכה של מתנדבות ומתנדבים, קווי קשב, פעילויות וירטואליות תוך שיתוף פעולה עם ארגוני הקהילה כדי לתת עזרה ומענה לכל מי שצריך, מכל הגילאים והמגדרים.

לפני כולם, צריך לדבר על הלהט"בים המבוגרים, מי שממילא משתייכים גם לקבוצת סיכון ידועה של המחלה – אלה, נאלצו לחיות בארון, חוו אפליה והשפלה במשך עשרות שנים, ואלפים מהם חיים בבדידות, וללא ילדים או נכדים שיבדקו מה שלומם. ותיקי וותיקות הלהט"בים שאני מחשיב לחלוצים וחלוצות, שפרצו את הדרך בשביל הקהילה הגאה כולה – אסור לנו לשכוח שהם כאן איתנו. עלינו להתעניין, לסייע ולדאוג להם בכל דרך אפשרית, כדי שיוכלו גם הם להזדקן בכבוד ובבריאות טובה, וכדי שלא ייאלצו להסתכן לצורך השגת אוכל ותרופות.

מצעד הגאווה 2019 (צילום: עופר חן)
"אסור לנו לשכוח שהם כאן איתנו" | צילום: עופר חן

מהצד השני של "ציר החיים", ומה שמומחי הקורונה לא יודעים לספר, הוא שגם בני הנוער הלהט"בים נמצאים ב"סיכון כפול". זאת, בשל העצמת המצוקה שאלפים מהם חווים בגיל התבגרות, בארון ומחוץ לו – בין אם בשל חוסר קבלה במשפחה, דחייה ויחס פוגעני מהסביבה או בחברה שבה הם חיים, ואפילו למרבה הצער, בשל התבטאויות הומופוביות מצד רבנים ואנשי ציבור בכירים, בהם שר החינוך.

מחקרים בכל העולם הראו שהשכיחות של אובדניות גבוהה דרמטית בקרב נוער להט"בי לעומת הטרוסקסואלי. השהות בבית סגור ולא במערכת החינוך שלעיתים היא מרחב הפגיעה בהם, עשויה "לחסוך" כמה הטרדות ופגיעות אבל מנגד, עלולה להעצים תחושות של דיכאון ובדידות עבור מי שנמצאים בארון או מי שהמעגלים הקרובים אליהם אינם מקבלים אותם. שימו לב לנתון הזה: בשנת 2019, במרכז הדיווח של אגודת הלהט"ב על שם ניר כץ התקבלו 2,125 דיווחים על גילויי אפליה, שנאה או פגיעה על רקע זהות מגדרית או נטייה מינית (36% יותר מאשר בשנה קודם לכן) – וכמעט שליש מהדיווחים היו עקב לה"טבופוביה במשפחה.

צריך לדאוג לקהילה הגאה – וטוב שיש קהילה

קבוצה נוספת שסובלת במשבר היא הקהילה הטרנסית. קהילה זו חוותה במידה הפחותה ביותר את העלייה בסובלנות כלפי להט"בים בשני העשורים האחרונים. הטרנסג'נדרים, והטרנסג'נדריות, ממשיכות לסבול מאלימות קשה ומאפליה שמובילה לאבטלה, בשיעורים גבוהים אפילו יותר מאלה שמשבר הקורונה גורם להם עכשיו בישראל.

איתי פנקס ארד (צילום: ינאי יחיאל)
איתי פנקס ארד. "עוד יהיו לנו זמנים והזדמנויות להילחם על הזכויות" | צילום: ינאי יחיאל

לפי נתוני נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה של משרד הרווחה, שליש מהטרנסג'נדרים בישראל (נשים וגברים) אינם מועסקים. בשל הקושי המיוחד, מוקדש לקהילה הטרנסית שליש מתקציב המרכז הגאה של העירייה, ומתוך הידיעה שביטחון אישי מתחיל בביטחון כלכלי, הוקם בשנה שעברה במרכז הגאה מרכז תעסוקה לקהילה הטרנסית, שנועד לסייע בהתמודדות עם שוק העבודה – למצוא משרות מתאימות ומעסיקים/ות ידידותיות, להתכונן לריאיונות, ולהתמודד עם להט"בופוביה.

>> "הקורונה עוזרת לי להעריך את זה עוד יותר"

>> בידוד גאה: 14 המלצות ללהט"בים לתקופת ההסגר

למרבה הצער, הנחיות משרד הבריאות לא מאפשרות לנו לקיים את מרבית פעילויות המרכז עד להודעה חדשה. אין צורך להוסיף מילים על מעגל הזנות ההרסני, אבל אסכם בנקודה זו – כמי שמקומם בשוק העבודה כה רעוע, ברור שמשבר הקורונה עלול לפגוע בטרנסים באופן הרסני במיוחד. ממש היום (31.3), מצוין ברחבי העולם "יום הנראות הטרנסג'נדרית הבינלאומי" והלוואי שיביא איתו גם תקווה.

במיוחד בזמנים משונים ואפילו מפחידים כאלה, שבהם המפגשים הפיזיים הולכים ונעלמים, זו גם שעתה של הקהילה הגאה להצטיין במילוי תפקידה החשוב, הראשוני וההיסטורי – היותה קהילה. לחזק ולגלות ערבות הדדית. לשים לב לחברינו, לאנשים הרגישים בסביבה שלנו, לכל מי שאנחנו לא בטוחים שיש מי שעוזר להם – להט״בים או סטרייטים. יש המייחסים לנו הצטיינות בשימוש באפליקציות – אולי גם יש לנו מיומנויות וערך מוסף להביא למשבר. קצת סבלנות, הרבה אורך רוח, ועוד יהיו לנו זמנים והזדמנויות להילחם על הזכויות, לקיים אירועים ולחגוג את הגאווה ואת החיים עצמם.

אל תישארו לבד - לכל המענים לקהילה הגאה לחצו כאן