המדיה בכל רחבי העולם מתחרה בסופרלטיבים על שחקני נבחרת מרוקו, כפי שעשו זאת שבועיים קודם על ערב הסעודית שהדהימה את ארגנטינה הגדולה של מסי. הרשו לי להאיר זווית מעט אחרת על ההצלחה של נבחרת מרוקו וערב הסעודית במונדיאל האחרון.

מדברים על המאמן המחונן, על התעוזה והנחישות, על הפערים המצטמצמים. הכול נכון. אבל יש דבר נוסף וחשוב שכמעט לא מדברים עליו - ההתמכרות לסמארטפון בעולם המערבי, וההשפעה שלו על שאר העולם. אתם תוהים עכשיו ודאי מה הקשר בין שני הדברים. 

אז מחקרים מוכיחים שהשימוש בסמארטפון עולה בכל שנה ושנה. עוגת האינטרנט השנתית מגדילה את זמן הצפייה שלנו באפליקציות השונות, החל בוואטסאפ, דרך נטפליקס, וכמובן פייסבוק בו אנחנו מבלים שעות רבות ביום.

וואליד רגראגי, מאמן נבחרת מרוקו (צילום: reuters)
וואליד רגראגי, מאמן נבחרת מרוקו | צילום: reuters

כיוון שביום יש עדיין רק 24 שעות, המשמעות היא שכאשר אנחנו צמודים לסמארטפון אנחנו לא במקום אחר. לא בשינה, לא עם בן הזוג, ונכון – לא במגרש הכדורגל, או בקבוצת הילדים א׳, נערים ב׳ ואפילו לא בסטנגה ברחוב עם חברים. כי כמה פשוט לשחק פיפ"א בסמארטפון, עם הכוכבים הגדולים של העולם.

המשמעות של הדברים – פחות משחקים בשכונה, פחות כישרונות לצוד, פחות כוכבים בקבוצה. לאט לאט דור פחות מוצלח של כדורגלנים צומח באירופה ובמערב. אז למה זה מצליח יותר למרוקו ולערב הסעודית? עוצמת הכניסה והשימוש בסלולר איטית יותר בעולם הערבי. הרחוב, המגרשים בשכונות, ה"מושקעות" פחות, עדיין פופולריים יותר מהצורך האגואיסטי שלנו להיות צמוד לסמארטפון. אפילו אם אנחנו מבלים עם חברים, או גרוע מכך עם בן זוג.

ילדים צופים בסמארטפון (צילום: Silvia Moraleja, shutterstock)
"ילדים מעדיפים בהפסקה בבית הספר לשחק לבד בסמארטפון" | צילום: Silvia Moraleja, shutterstock

ההתמכרות גוברת על המסורת של משחקי הכדורגל השכונתיים, וזה נכון בזעיר אנפין גם אצלנו בארץ: אחוז שחקני הכדורגל מהמגזר גדל בשנים האחרונות. ככל שהעיר יותר מפותחת ובורגנית ומספקת את תשתיות wifi בכל פינה, ילדים מעדיפים בהפסקה בבית הספר לשחק לבד בסמארטפון, או במקרה שהם מעט ידידותיים יותר זה עם זה - אבל דרך המכשירים הניידים. הם לא רצים לעשות "בחירות" (במלעיל) ולראות איזו קבוצה מנצחת לפני השיעור הבא.

איפה זה קורה עדיין מעט יותר? במשולש, בכפרים, במקומות בהם ה-wifi והתשתיות עוד בפיגור, שם המגרש השכונתי והחבורה שבועטת בכדור עדיין נפגשת ביום יום. שם התשוקה למשחק גדולה יותר וכך גם מספר הקבוצות מהמגזר בליגות הגבוהות מעולם לא היה גבוה יותר.

כדורגל הוא משחק שבא מהרחוב, לא מהסלון ותוכניות הריאליטי, ולא ממסכי הסמארטפון. אם לא נעצור להביט רגע על קצב ההתמכרות לסמארפון, שבאה על חשבון תקשורת בין אישית, חוגים, מוסיקה, העשרה וכן, גם כדורגל, הפער יילך ויצטמצם והרמה תלך ותרד.

יורם לוי (צילום: מנחם רייס, יחסי ציבור)
יורם לוי | צילום: מנחם רייס, יחסי ציבור

מה שהפך את ברזיל למעצמת הכדורגל הגדולה בעולם היו הילדים שמשחקים בג׳אנק יארד, עם כל מה שהזכיר צורה של כדורגל, עם הנאה ותשוקה, ובלי טכנולוגיה שבלבלה אותם. אי אפשר להילחם בסמארטפון, הוא הביא לחיינו הרבה מאוד דברים טובים, חיוניים ומתקדמים, אבל בהחלט אפשר להשתמש בו שימוש מושכל, מבלי לוותר על החיים עצמם.

הכותב הינו פרסומאי, שותף במשרד הפרסום ברוקנר יער לוי, מרצה בנושאי התמכרות לסמארטפון וההשלכות שלה ועוסק למעלה מעשרים שנה בפסיכולוגיה של הצרכנים.