בדיוק כמו שממשלת גולדה נפלה בזכות מוטי אשכנזי וחבריו המילואימניקים ששבו מהתופת ברמת הגולן ובסיני במלחמת יום כיפור הנוראה וצרו על קריית הממשלה בהפגנה עקשנית וארוכה ומעוררת השראה, ככה נפלה ממשלת נתניהו אתמול.
הרבה קרדיטים מחלקים הפרשנים הפוליטיים בעיתונים ובאולפנים לתעלולים הפוליטיים ולחושים של גדעון סער. הם קוראים לזה "ליל החניונים", והנה נתניהו פגש יריב ברמתו הפוליטית וכל מיני פרשנויות כאלה שלא רואות את היער מרוב עצים. איך חברת הכנסת מיכל שיר יצאה ענקית ששיקרה כל היום שהיא חולה באנגינה ומרותקת למיטה ואז התברר שהתחבאה במחסן בכנסת שעות ופרצה להצבעה בהפתעה בחצות. וח"כ רם שפע שהסתתר במכוניתו בחניון הכנסת ופרץ למליאה ממש ברגע האחרון. והח"כים אסף זמיר ומיקי חיימוביץ' שהודיעו שייעדרו בכלל מההצבעה ואז חזרו בפתאומיות למליאה בסבב ההצבעה השני. כולם תפסו את נתניהו עם המכנסיים למטה. וגם מתחת למסיכה, הפך ראש הממשלה לבן כסיד כשהביט בלוח התוצאות וראה שהובס ושממשלתו נפלה.
אבל האמת היא שלצד מילים טובות לפוליטיקאים האלה, שניסו לתקן ברגע האחרון את המעשה הנורא שלהם בהקמת הממשלה האיומה הזו ותמיכתם בה חודשים, תהילת העולם מגיעה רק לגיבורי המחאה. הם הפילו את ממשלת נתניהו וזה מה שההיסטוריה תזכור: סער לא היה מעז למרוד ושיר לא הייתה מצטרפת אליו וזמיר לא היה מתפטר מהממשלה וחיימוביץ' ושפע לא היו פועלים איתו לולא המחאה המתמידה יותר מארבע שנים ברחובות גם מתחת לבתים שלהם ממש - בהפגנות קולניות ורבות מספור.
ארבע שנים של המחאה הכי עקשנית ומעוררת השראה בתולדות המדינה עשו את שלהן אתמול: מה שהתחיל מול ביתו של היועץ המשפטי והפך להפגנות ענק בפתח תקווה כל מוצ"ש מול היועמ"ש, כשנחשפה פרשת הצוללות ולמאות אלפי בני אדם בתל אביב כשנתניהו ניסה לקמבן לעצמו כמעט בפלילים את חוק ההמלצות שיבריח אותו ממשפט. אחר כך היה זה מרדף של שלט ענק עם הכתובת "קריים מיניסטר" אחרי נתניהו שהפך לנאשם בכל מקום ששהה בו בארץ עם כמה עשרות חטיארים נחושים ואוהבי הארץ הזו. ובחודשים האחרונים - התפרצות מחאה של צעירי דור ה-Z עם המצור על בלפור וישראלים מעוררי השראה בגשרים בכל כבישי הארץ מצפון לדרום.
המחאה האדירה הזו היא זאת שהזיזה לוחות טקטונים. הרוח העקשנית שלא ויתרה גרמה לליכודניקים שתמיד הגנו על המנהיג וצופפו שורות להישבר. והרוח הזו גם גרמה לכחול לבן למרוד בבני גנץ. עד שגנץ, שכבר כמעט חתם עם נתניהו על כתב כניעה חדש ומביש, קרס ונמס.
במחאה הזו שפשטה צורה ולבשה צורה והשתנתה וגדלה וקטנה ושוב פרצה היו הרבה דמויות בולטות כאלה או אחרות. גם אני הוגדרתי בזמנים כאלה ואחרים כאחד ממנהיגיה הבולטים. אבל האמת ההיסטורית היא שהמחאה הזו לא הייתה שייכת אף פעם ל"מנהיגיה". התהילה שייכת לחייליה של המחאה. כל בני הארץ מכל הצבעים והמינים והסוגים שנתנו מאה אחוז מעצמם.
היום הזה שבו נפלה ממשלת נתניהו והתנפצה לכל עבר בבושה גדולה הוא יום שבו צריך לקוד קידה עמוקה לכל המשתתפים במחאה הזו. לכל יוצרי הרוח הנפלאה הזו שהוכיחה שנצח ישראל לא ישקר. תמיד אמרנו בהפגנות שתמיד הכי חשוך לפני הזריחה ושאסור אף פעם לאבד תקווה ושהשינוי יבוא ושתמיד צריך להאמין שהמציאות היא מה שכל אחד יעשה בעצמו. תמיד אמרנו את כל זה גם שלרגעים לא האמנו בכלל שיש סיכוי שזה יקרה.
אבל אתמול קם הדבר ונהיה. ממשלת נתניהו נפלה. ועכשיו נותר עוד עניין קטן: הפוליטיקאים צריכים לוותר על האגו ולהגיד מה כן ולא רק מה לא, להתאחד ולנצח את נתניהו סוף סוף בקלפיות.