אז תגידו, אנחנו בטוחים שטראמפ יפסיד?
בדוק. זה נס אם טראמפ ינצח. בדוק? אולי זה נס אם ג'ו ביידן ינצח? לקרוא לכדור השינה הזה סליפי ג'ו, זה לא לגמרי פייק ניוז. ביידן הוא ממש דחליל אחרי ארבע שנים של צונאמי שסחף את כל העולם במהפכה הכי חשובה במאה השנים האחרונות: מהפכת הפייק ניוז שהחלה קודם בקטנה אבל טראמפ שם אותה על המפה ביג טיים והעלה באמצעותה לשלטון בהרבה מדינות טראמפים מקומיים. ממזרים חסרי כבוד בלי גבולות. דורסים את האמת, מעשנים את העובדות. מפרקים לחתיכות את כל מוסדות הדמוקרטיה כפי שהכרנו אותם וקורעים לגזרים את הפוליטיקלי קורקט.
אתם בטוחים שזה נס אם טראמפ ינצח? אהה, כי זה לא מה שמראים כל הסקרים? אבל זה גם מה שהראו כל הסקרים גם ב-2016. ואת זה אנחנו גם זוכרים. שמדדנו חליפה להילרי קלינטון ואז העולם השתגע ודוקטור אני לא זוכר יותר. הכל נהיה כל כך מופרע. האמת נרצחה. השקרים חוגגים. התקשורת המסורתית גוססת. הטרולים הכי מטורללים הפכו לגיבורי התרבות החדשים. הלך העולם שהכרנו ואיננו עוד. ואז באה הקורונה.
ודווקא עכשיו כשהעולם נהיה עוד יותר מופרע, זה הזמן לליברלים להפוך דף, לייצר סטורי חדש. זה הרגע ליצירתיות. לא לפחד. להעז. לנסות משהו שייצר הפרעה בשיחה ויהפוך את הקערה. כי רק להשתגע ינצח פה את הטירוף.
לגרור בנאדם אפור בגוון שקוף כמו ביידן לנצח את פלטת הצבעים שנקראת טראמפ, זה כמו לנהל את המלחמה הקודמת במאה הקודמת. כמו להביא אימוג'י של מנהיג כדי לנצח רוק סטארים פופוליסטים שגוזלים את כל החמצן בחדר ומשאירים ליברלים חסרי אוויר. סליפי ג'ו עשה באמת 100% ממה שהוא יכול בתפקיד אליו ליהקנו אותו במערכת הבחירות. הוא לא הרגיז אף אחד כי חוץ מללפסס ביידן לא אומר הרבה. בטח לא משהו שזוכרים. בטח לא משהו שמרגיז. אבל גם לא משהו שגורם למצביעים הליברלים לנהור בריקודים ומחולות לקלפיות.
זה הזוי שהמעצמה הליברלית הכי גדולה בעולם לא מצאה בתוך שיא הקורונה אובמה 2.0 להריץ מול טראמפ כדי לנצח אותו בנוק אאוט. בתקווה. בשינוי. בהשראה. בזמן שיש מנהיגות ליברליות כאלה שמרעידות את כולנו מגאווה וגם ניצחו את הקורונה. בפינלנד יש ראש ממשלה ליברלית מגניבה בטירוף כמו סאנה מרין, בת 34 עם כריזמה ואהדה מסחררת שמכפילה את עצמה בטור אקספוננציאלית אחרי שניצחה את הקורונה בגל הראשון. בניו זילנד נבחרה עכשיו לכהונה שנייה בניצחון סוחף ראש הממשלה ג'סינדה ארדרן עם ממשלה שכולה גאווה, עם הכי הרבה שרים להט"בים בהיסטוריה. ובטייוואן - שרת הדיגיטל אודרי טרנד, השרה הטרנסג'נדרית הראשונה בעולם, שמרכזת בהצלחה פנומנלית את כל המדיניות של הממשלה במאבק הקורונה והקשר עם הציבור וזוכה לאמון ציבורי של 91%.
שוב פותחים את הבוידעם ומוציאים גנרל
זה הזוי שבארה"ב לא נבחרה מנהיגה כזו שמזכירה את מרין הפינית, ארדרן הניו זילנדית או טרנד הטיוואנית או מנהיג מסחרר סטייל אובמה כדי להדליק אור אחרי ארבע שנות טראמפ ולהפוך את הקערה במהפכה שחולל. זה הזוי במבט ראשון אבל זה בדיוק מה שקורה גם בישראל כשליברלים מתכננים לנצח את נתניהו בבחירות הרביעיות באותה צורה שנכשלה שלוש פעמים. שוב פותחים את הבוידעם. שוב מנערים את האבק. שוב מחפשים גנרל. שוב מחפשים קישוא. כזה שהוא לא ממש עם טעם של ימין אבל ממש ממש לא עם טעם של שמאל. כזה שלא מריח ולא מסריח. כזה בלי טעם. סליפי ג'ו כזה שמלפסס ולא אומר כלום ושום כלום.
הסוד של טראמפ ונתניהו, זו היכולת שלהם ליצר כל יום וכל היום סדר יום. הם קובעים, הם תוקפים, האחרים מגיבים. "רק לא ביבי" לא הספיק כבר שלוש פעמים. אם "רק לא טראמפ" יספיק - נדע מחר או שלא נדע גם מחרתיים, כי יתחולל כאוס משפטי מטורף של חודשים. כל ליברל יתבאס לראות את טראמפ מקבל עוד ארבע שנים, אבל אין סיבה למסיבה בבחירה של סליפי ג'ו להחליף את הראש הכתום בחדר הסגלגל.
כשהליברלים יבינו את גודל המהפכה של טראמפ ונתניהו, הם יחפשו את הדבר הבא למהפכת הנגד שתחזיר את השפיות. את המהפכה עם המנהיגה או המנהיג הלא מובנים מאליהם. החידוש, ההימור, השיגעון. זה או זאת שמסוגלים לייצר סדר יום כל יום ולגרום לצד השני להיגרר. להדליק את האור מחדש בחדר הסגלגל. גם בבלפור יכול להיתלש הווילון השחור בקרוב. אם רק נפסיק לחפש באבק של הבוידעם גנרל ונהיה פתוחים לדבר הבא. למועמד או מועמדת מחוץ לקופסה. מחוץ לסקרים. לקבוצות המיקוד. ראש חדש דנדש, מועמד שלא הונדס במשרד פרסום. מועמד שהוא לא הנורמה. כזה או כזאת שעצם מועמדותם היא הפתעה שומטת לסתות. היא עיקר החדשות. נגיד, אופירה אסייג סטייל?