תארו לעצמכם שגוף ממשלתי מגלה חומרים רדיואקטיביים במקום ציבורי, אבל לא מפרסם את הדבר עד שהוא מסיים לטפל בסילוק הסכנה. בינתיים, אתם ועוד אלפי אזרחים עוברים מדי יום מול אותו מקום, נחשפים לקרינה ומסכנים את הבריאות שלכם. נשמע לכם לא הגיוני? מתברר שהמציאות לא רחוקה מזה.
במה מדובר? המשרד להגנת הסביבה מצא כי תחנות דלק בגוש דן פולטות אדי בנזן בכמויות הגדולות בהרבה מהמותר, ובכך מסכנות את הנהגים הנכנסים למלא דלק, ואיתם גם את הנוסעים הנוספים, העובדים וכל מי שנמצא בטווח של עשרות מטרים מהתחנות. בנזן הוא חומר מסרטן ביותר, וגורם גם לסיבוכים קשים לחולי מחלות שונות. המשרד הנחה את התחנות להתקין ציוד מיוחד שתפקידו להקטין את פליטת הגזים. הציוד הותקן אולם הכמות לא ירדה. כעת, המשרד רוצה לנקוט בצעדים נוספים.
עד כאן נשמע בסדר – המשרד להגנת הסביבה גילה זיהום ופועל להקטנתו. אבל למעשה, מאז הגילוי כי התחנות מסכנות בצורה חמורה את בריאות וחיי הנכנסים אליהן ועד היום, עברו כמה שנים. המשרד לא פרסם את הממצאים, ומסרב עד היום לפרסם אילו תחנות דלק פולטות אדי בנזן. בכך, המשרד מונע מהציבור לא להיכנס לתחנות הללו ולהימנע מחשיפה לאדים מרעילים.
הדבר נודע לי מעיון במגזין מקצועי בשם אקולוגיה וסביבה, היוצא על ידי האגודה הישראלית לאקולוגיה, ובו צחי אסא דווח על הסקר. המשרד מתעקש להגן על סירוב פרסום שמות התחנות, בנימוק כי כל עוד לא הסתיימו הליכי הטיפול, המשרד מנוע מפרסום. במילים אחרות - כדי לא לפגוע בתחנות הדלק, המשרד להגנת הסביבה חושף עשרות אלפי נהגים לחשיפה לאדים מסרטנים, ובכך מועל בתפקידו.
לוקמיה, ריח רע ומחלות נשימה בכל צומת
בנזן הוא אחד ממרכיבי הדלק (בנזין) לתחבורה. הבנזן משפיע על האדם ועל הסביבה בשלוש דרכים עיקריות: הוא חומר מסרטן ורעיל לאדם, שעלול לגרום למחלות (כגון לוקמיה) למי שנחשף אליו; הוא חלק מקבוצת חומרים המצויים באדי הדלק והמשתתפים ביצירת האוזון הקרקעי, שעיקר השפעתו על האדם היא במחלות של מערכת הנשימה; ושילוב של בנזן עם מרכיבים אחרים של הדלק יוצר מטרדי ריח.
לבנזן אין כיום תקן סביבתי ישראלי, אך קיימים עבורו ערכי ייחוס סביבתיים המהווים מדד בריאותי לחשיפה למזהם. במהלך השנה יפורסם תקן סביבתי שנתי לריכוז בנזן בסביבה, והוא צפוי לעמוד על 5 מיקרוגרם בנזן במ“ק אוויר, בהתאם לתקינה האירופית.
בסקר שערך המשרד להגנת הסביבה בשנת 2009 נמצא כי הריכוזים הממוצעים של בנזן במרכז תחנות הדלק הם 20-11 מיקרוגרם/מ“ק – גבוה במידה רבה מערך הייחוס השנתי וכן מערך הייחוס היממתי למזהם. גם מחוץ לתחנות הזיהום ניכר – אדי הדלק ובכללם הבנזן ניכרים עד למרחק של כ-80 מטר מתחנות הדלק. יתרה מזו, במרחק של כ-30 מטר מרוב התחנות נמצאו ריכוזי בנזן הגבוהים מערך הייחוס השנתי.
המשרד להגנת הסביבה מסר בתגובה: "הנושא נמצא בשלב של הליך חקירה. המשרד מנוע מלפרסם בשלב זה פרטים נוספים".
יגאל לביב הוא עורך האתר חדשות האנרגיה