"ההריון הציל אותי מאנורקסיה של שנים"
כשאמה סטיוארט הייתה בת 15, היא שקלה 28 קילו (!) וחיה על 150 כדורים משלשלים. מלבד הרצון להיות רזה, החלום הגדול שלה היה להפוך לאמא. שנים אחרי, היא מודה לאלוהים על ההריון ובתה שהיו התרופה היחידה שעזרו לה לנצח את המחלה
רק רצתה להיראות טוב בבגד ים
49 ק"ג על 1.55 מטר. זה היה המשקל שממנו התחיל סיוט חייה של אמה, שכמו נערות רבות אחרות נסחפה מדיאטה תמימה לשנים של אשפוזים ומלחמה באנורקסיה. אמה בת ה-15 בסך הכל רצתה לרזות קצת לקראת חופשה משפחתית, כדי להיראות מעולה בבגד הים שלה, אבל סחרור מטורף הביא אותה למשקל עגום ומסכן חיים של 28 ק"ג. היא התקיימה מתפוח אחד ביום, ונטלה לא פחות מ-150 כדורים משלשלים מדי יום ביומו. עשר שנים לאחר מכן, בריאה ובמשקל תקין לחלוטין, היא מחבקת את בתה בת השנתיים וטוענת: ההריון והלידה היו התרופה היחידה שעזרה לי לנצח את המחלה.
"איבדתי הרבה חברות למחלה הזו, ואף שאני יודעת שלעולם לא אירפא לחלוטין מהמחשבות ומהעיסוק בה, בכל פעם שאני מביטה בקייסי הקטנה שלי אני מרגישה חזקה. היא עזרה לי יותר מכל טיפול שקיבלתי במהלך חיי. תמיד רציתי להיות אמא, גם בשיא המחלה, אבל רק המחשבה על הבטן הענקית הזו והעלייה במשקל הפחידה אותי עד מוות".
פחדתי שלא אצליח להרות
חרף הגילוי המשמח, הפרעת האכילה של אמה הרימה את ראשה המכוער. "אני מודה שהקאתי בכוונה כמה פעמים בזמן ההריון, כשהרגשתי שאכלתי יותר מדי", היא אומרת. "אבל אחרי שקייסי נולדה, הפסקתי עם זה לחלוטין. פתאום היא הייתה בראש סדר העדיפויות, היא הדבר הכי חשוב, ולא הגוף שלי. היא כבר בת שנתיים, ובכל הזמן שחלף מאז שהיא נולדה, בכל פעם שאני מתפתה לחשוב לדלג על ארוחה אני מסתכלת עליה, ומזכירה לעצמי שאני חייבת. היא פשוט הצילה את חיי".
"מבלי להתייחס למקרה הספציפי הזה, אני יכולה לומר בזהירות המתבקשת שלא מדובר בתופעה נפוצה במיוחד", אומרת ד"ר ליאת הולר-הררי, פסיכיאטרית ופסיכותרפיסטית, מנהלת אתר "נפש אם". "ילד הוא כמובן לא תרופה לאנורקסיה, אבל אם מדובר בהפרעת אכילה או בעיית דימוי גוף לא קשה, יש נשים שמדווחות שבזמן ההריון הן יכלו להרפות מהעיסוק הבלתי נגמר שלהן במראה ובמשקל. אבל אצל נשים עם הפרעות קשות יותר, ההריון והלידה עלולים ליצור קושי משמעותי, בעיקר בשל אבדן השליטה על הגוף והמשקל, והשינוי הפיזי הניכר כל כך בזמן קצר כל כך".