נכון, יש הסברים ביולוגיים מנומקים לתופעת התקפי הבכי בהיריון: הורמונים, הורמונים ועוד הורמונים. ובכל זאת, הנה מקבץ של סיבות משכנעות להתמסר לטישיו ולהתחיל להזיל דמעות בלי רגשות אשם. התחלנו.
• לפופיק שלך יש חיים משלו; וגם אחרי ששמת גופייה, חולצה וסוודר – הוא מושך תשומת לב הרבה יותר מהגוונים החדשים שעשית. אגב, גם לרגליים, לאף, לשפתיים ולבצקות שלך יש חיים משלהם. אבל עזבי, לא בא לנו לבאס.
• כולם שואלים אותך מתי את יולדת. ואת בסך הכל בשבוע 13. המבאסת מכולן: השכנה שלך, הרכלנית. מבחינתך אף אחד עדיין לא יודע על ההיריון, אבל היא כבר דוחפת את האף: "אוטוטו, הא?"
• ואם כבר שכנות, את והשכנה שלך בדיוק באותו שבוע; השכנים שפוגשים אותה אומרים לה שהיא נראית מדהים. השכנים שפוגשים אותך אומרים לך שתהיי אימא מדהימה.
• רבת עם אמא שלך. זאת אומרת, יותר מבדרך כלל.
• אסור לך לאכול סושי. כלומר, מותר לך. רק בלי דג נא. וכשמכינים לך אותו – אז רק על מחצלת מנוילנת עם סכין נקיה והכל, פן תחטפי חלילה סלמונלה. ככה שאת כבר מעדיפה לוותר ולא לקחת סיכון, ומסתפקת בריור עצבני.
• ראית סרט היריון פוטוגני מדי. שבו לגיבורה המאופרת והדקיקה נולד תינוק יפהפה בן חמישה חודשים.
• את מוצאת את עצמך משתינה במקומות בלתי אפשריים; כבר פעם שלישית השבוע שאת נכנסת לשירותים המזוהמים של תחנת הדלק ושוטפת ידיים עם בנזין, כי פשוט לא היה לך נעים לשחרר את השלפוחית באמצע הרחוב.
• החלטת לעשות שני ילדים צפופים כי אמרו לך שככה הם יהיו חברים הכי טובים, ועכשיו כולם מרכלים על ההיא עם הפנצ'ר מקומה חמש.
• את מנוונת שזה לא להאמין; נשבעת לעצמך שאת ממשיכה ללכת לחדר כושר גם בהיריון, אבל כבר פעם חמישית שאת נעצרת בקומת הקפיטריה וחוזרת הביתה.
• בא לך להקיא. וזה למרות שניסית כל מה שהציעו לך כדי לברוח מבחילות הבוקר: שתית תה ג'ינג'ר, אכלת קרקרים, תקעו לך מחטים בכל הגוף, טפטפת לימון לכל דבר שהכנסת לפה וגירדת שורש זנגוויל על הקורנפלקס. יופי, עכשיו לגמרי בא לך להקיא.
• בעבודה? העוזרת שלך עוברת חפיפה כשאת טרם סגרת שבוע 15. וזה אחרי שהבוס שלך וידא איתך שאת בדיקות האולטרה-סאונד שלך את תעשי בערב, כמובן.
• את מוקפת בגינקולוגים בשקל; שתוקעים לך הערות כמו "ואוו, הוא בטח כבר ממש גדול", "חותמת לך שזאת בת, עליי", ו-"בטוח שאת רק בשביעי?" כן. בטוח. רוצה להציץ לי לחצוצרות ולוודא?
• פרסומת למרכך כביסה. שבה נראה תינוק עטוף במגבת לבנה, עם פרחים סגלגלים וקול מלטף של קריינית ברקע. אכן, מרגש.
• המלתחה החדשה שלך. או יותר נכון – הטוניקות המגעילות האלה והטייטס המאוסים. וגם ממש אתמול עברת לתחתוני הבוקסר שלך בעלך. פייר, יותר נוח.
• הלוק הלא מאוד נאה של הבטן שלך; לא, אף אחד לא שכח מגהץ מפוספס על הבטן שלך, אלה סימני מתיחה, טוב?
• העמסת סוכר; כל כך לא בא לך לעבור את הבדיקה המבאסת הזאת, את מבקשת פטור מהגינקולוג שלך, מקטרת לאמא, בוכה לאחותך – ובסוף, מה? שוכחת את הלימון וחוטפת הרעלת סוכר.
• רצית בת. יש לך בן. או שרצית בן. ויש לך בת.
• מהדורת חדשות, קבצנים הרחוב, שקית תפוחים שנקרעת, וישרים שהתקלקלו, חור בגרב, תקלה בכבלים, מחמאה מהחמות, הרבה מדי אוכל, מעט מדי אוכל, ובקיצור - הכל. אז תבכי, זה מנקה, מלחך ומרפא. ומותר לך.
עוד ב-9 חודשים:
>> עוד סיבה לבכות: לואיס הקטנה רואה לראשונה את אמא
>> 6 עובדות מדעיות ומענינות על אבות
>> סיפור לידה: בדרך לבית החולים, עושים תאונת דרכים