הגוף משתנה. הצרכים משתנים, והנה פתאום את מוצאת את עצמך עומדת מול המראה בחדר השינה. את בוחנת את עצמך ומסתכלת על השינויים האחרונים בגופך. לרגע את אוהבת וברגע שאחריו את אוהבת פחות.
תמונות שונות חולפות מול עינייך. אולי בכמה מהן הגוף הזה שניצב מול המראה היה מכוּוְנן עד לא מזמן ליחסים שבינך ובין בן זוגך, עכשיו פתאום כולו נתון למשהו אחר לחלוטין, לפער שבין הגוף המיני ובין הגוף שמכוּוְנן כולו לעובר - בדרך לגדל תינוק.

שינוי דחוס ומהיר בפרק זמן כה קצר מעורר תחושת חוסר שליטה. מתפתחים בתוכך חיים חדשים ובהתאם – הכול משתנה במהירות.

מצד אחד, את בשלב שבו את מרגישה את כוח הכבידה ואת הורמונלית, מלאה חשקים, עצבים וחוסר סבלנות. ומצד אחר, עד ממש לא מזמן היית במקום אחר. אולי הרגשת חופשיה יותר, קלה יותר, רזה יותר, ואולי דווקא עכשיו את חוגגת את הגוף החדש הזה. כך או כך – מדובר בשינוי, והוא ניכר גם כלפי חוץ.

מבחינה פיזית, קשה יותר להתכופף, להרים דברים, להתעמל כפי שהיית רגילה. אולי גם את צריכה זמן רב יותר כדי למצוא את התנוחה המתאימה לשינה. ובכלל, נוח פחות לעשות כל מיני דברים שבעבר אפילו לא הקדשת להם מחשבה נוספת.


מבחינת המראה, החזה שלך גדל וצורתו משתנה, הרגליים מתרחבות, הבטן יוצאת החוצה, לעיתים יופיעו סימני מתיחה, פיגמנטציה ופצעונים ויתרחשו שינויים מואצים נוספים בתקופה קצרה.

אולי ההרגשה היא קצת כמו בגיל ההתבגרות, אלא שהפעם לב נוסף פועם בתוכך. את אישה - ובלי להיכנס לנושאי מגדר, תפיסות והבדלים בין המינים - את שנושאת את העובר בתוכך. ברגעי הקושי הזכירי לעצמך שהגוף הזה שלך מביא לעולם מתנה נפלאה, מתנת חיים.

נשים מגיבות בדרכים שונות על השינויים הללו, היות שכל אחת חווה את עצמה בסגנון המיוחד לה, ועם זאת, הרבה נשים מדווחות על רגשות דומים. הדברים שעולים יכולים להכביד, אך אפשר ורצוי לדבר עליהם, וגם הומור יכול להוסיף המון.

יש כאלה שמבטאות קושי להתחבר מבחינה רגשית ל"גוף הזר" שמשתקף אליהן במראה או בתמונות באמירות כמו "אני נראית ענקית" או "אני מרגישה ממש לא מושכת". הן מדגישות בינן לבין עצמן וגם בקול רם מול הסביבה את מה שהן חוֹווֹת כ"בגידת הגוף", את הסלידה מעצמן, את הקושי לגוון בבגדים, את הפגיעה בחשק המיני ואת המגבלות שהגוף שלהן מכתיב בהקשר זה. לעיתים אף תחושת קנאה עזה בנשים אחרות - ה"מדגמנות" היריון עם גוף מושלם לכאורה בלי שתופעות הלוואי שלו ניכרות עליהן או בכאלה שנכנסות למכנסי הסקיני שלהן רגע אחרי הלידה – מתעוררת אצלן.

אישה מניחה ידיים על בטן של הריונית
אישה מניחה ידיים על בטן של הריונית | צילום: istockphoto


מחמאות שנאמרות מפי בן הזוג או בת הזוג או מהסביבה הרחוקה יותר על ההיריון ועל המראה הכללי, כמו "את כל כך זוהרת", "את ממש יפה", מתקבלות לעיתים בחשדנות מתוך חוויה פנימית זו של קושי, וקונפליקטים ולחצים נוספים נוצרים לעיתים על רקע זה. נוסף על כך את תוהה בינך לבין עצמך - האם אני עדיין מושכת בעיניו? האם בתקופה כזו יימשך לנשים אחרות? ומה יהיה אם איראה כך תמיד? יש נשים שחוֹווֹת פריחה בתקופת ההיריון שלהן ומדווחות על הנאה מהגוף המתעגל ואפילו גאווה על הגוף שמגשים את עצמו. הן מתארות את ההיריון במילים כמו "דבר נפלא", "נשי", "עוצר נשימה", "מדהים" ומעידות על עצמן: "אני אוהבת את עצמי בהיריון", "אני מרגישה סקסית".

גם המיניות בהיריון משתנה בשל נוכחותם המועצמת של ההורמונים, כך שמחד גיסא, יש כוחות שמעכבים ומחלישים את המיניות, כגון אי-שביעות רצון מהמראה, תחושת כובד, פחד לפגוע בעובר בזמן יחסים מיניים (רתיעה פסיכולוגית שקורית בטבעיות ולאו דווקא נכונה מבחינה מעשית), ומאידך גיסא, עלייה גדולה בחשק המיני, המתוארת על ידי נשים רבות בשלבים מסוימים של ההיריון בגלל ההורמונים.

תפיסת הנשיות והמיניות בתקופת ההיריון מושפעת לא רק מההורמונים ומשינויי הגוף הניכרים לעין, אלא גם מהתפתחות פנימית הקשורה להרחבת הדימוי העצמי של האישה. הדימוי העצמי, שכלל עד כה את היותך אישה וסבב סביב היבטים שלא היו בהם אימהות, יש בו כרגע שאלות חדשות המגיעות מהמקום האימהי.

הסביבה החיצונית תרבה להגיב במפגש איתה בדרכים שונות ומשונות למראה אישה בהיריון, לעיתים עד כדי כך שאת מרגישה כמו על במת תיאטרון, כל העיניים מופנות אלייך, ואת חשה שלא בנוח מתחת למסכה ולתלבושת הלוחצת: "עלית המון, לא?", "רואים לפי הבטן שיש לך בת", "את מתכוונת להניק?", "תישני כמה שיותר עכשיו כי אחר כך לא תוכלי".

יש שינויים חשובים גם בפנים וגם בחוץ. את שתבחרי מה את מסננת ואילו הערות מהסביבה את שמה הצידה.
חשוב שתהיי נאמנה לעצמך, תזכירי לעצמך לעצור ולבדוק בתוך כל הסערה ההורמונלית והשינויים הרבים מה שלומך, איך את מרגישה. שאלה כל כך חשובה שלא נשאלת מספיק.

ודרך אגב, האם את יפה?

כן. את יפה!

"מחברת משלָך", בהוצאת עם עובד, הוא ספר מתנה לנשים שמתכננות היריון, שנמצאות בתהליך או שהן כבר בעיצומו של היריון.
היוצרות של מחברת זו מתבססות על ידע ועל ניסיון רב שנים בעבודה טיפולית וגם על חוויותיהן האישיות. בסוף כל פרק נמצאים מספר דפים ריקים, שבו יכולה כל אחת לכתוב את מחשבותיה, מסקנותיה ואפילו את שיריה.
שרית אליהו היא אימא, מחברת "ספר החלומות שלי" בהוצאת עם עובד, מטפלת בדרמה, פסיכותרפיסטית ומטפלת דיאדית. עדי ברוש היא אימא ופסיכולוגית קלינית. איורים: תמר דברת.