אין תמונה
עד אמצע המאה ה-19 לא היה שום אמצעי אלחוש בלידה

לפעמים נדמה שהמילה "אפידורל" היא מילה נרדפת ל"הריון" או "לידה". כמעט בלתי אפשרי לנהל שיחה עם הריונית, בפרט בחודשים האחרונים שלפני הלידה, מבלי להידרש לסוגיית הצינורית שתוחדר או לא תוחדר לשיפולי גבה. יש מי שמזדעזעות מעצם המחשבה להכניס גוף זר לעמוד השדרה ומוכנות לעשות הכל כדי ללדת טבעי. אחרות מספרות שיגיעו מהבית עם חץ על הגב, כדי לעזור למרדים למצוא מהר יותר את המקום לזריקה המיוחלת. אבל חשבת פעם מי המציא את האפידורל? או מה עשו לפניו? קבלו כרטיס למנהרת הזמן.

השיבו על סקר גולשים

מיילדת שהציעה להקל על הכאבים הועלתה על המוקד

"עד אמצע המאה ה-19 לא היה אלחוש אפקטיבי נגד כאבים בלידה, או נגד כאבים בכלל", אומר פרופ' שמואל לוריא, רופא בכיר בחדר הלידה, אגף הנשים והיולדות בבי"ח וולפסון. "אפילו ניתוחים מסובכים היו נעשים בלי הרדמה, והקריטריון לאיכות המנתח הייתה זריזות: עד כמה מהר הוא מסוגל לכרות רגל, למשל".

באווירה הזו, די ברור שכאבי הלידה לא נחשבו למשהו שצריך למצוא לו פתרון (מה זה כמה צירים לעומת ניתוח בלי הרדמה?), והקונספט של להקל על האישה לא היה קיים. למעשה, מציין פרופ' לוריא, מיילדת שהציעה משהו נגד כאבים – ובזמנו, מדובר היה בעיקר בקמיעות כמו החולצה של הבעל, פסלונים ושיקויים שונים - עמדה בפני סכנת שריפה על המוקד.

בעקבות שינויים סוציולוגיים ותרבותיים במהלך המאה ה-19, שהובילו אנשים להבין שכאב הוא לא חלק מהחיים ושאפשר להימנע ממנו, התחילו אנשי הרפואה והמדענים לחפש פתרונות לכאב, בהצלחה לא מבוטלת. הפתרונות שמצאו זלגו עד מהרה גם למיילדוּת, והובילו לשינויים מרחיקי לכת באופן ניהול הלידות.  

"הפעם הראשונה שבה השתמשו באֶתֶר – חומר הרדמה שהחולה שואף - הייתה לצורך טיפול שיניים, בבוסטון בשנת 1846", מספר פרופ' לוריא. "שנה לאחר מכן כבר נעשה בו שימוש בתחום המיילדוּת, כשפרופ' ג'יימס סימפסון נתן אתר לאישה כדי להפוך ולחלץ את עוברה. באותה שנה התקדם סימפסון לשימוש בכלורופורם – חומר הרדמה חזק יותר, ששימש אותו לאלחוש אישה של קולגה שכרעה ללדת. הלידה נמשכה לא פחות מארבעה ימים, אבל הזוג המאושר היה כל כך מרוצה מהניסוי של סימפסון, עד שקראו לתינוקת 'אנסתזיה' ('אלחוש')".

אין תמונה
הראשון שנתן חומרי אלחוש בלידה. פרופ' ג'יימס סימפסון

המלכה ויקטוריה - התחילה את הטרנד

ממש כמו היום, טרנד חדש תופס תאוצה רק כשסלב מצטרף אליו. ומי מתאימה יותר להגדרה של סלב עתיק יותר ממלכת אנגליה המיתולוגית ויקטוריה? "אחרי ההצלחה בלידה של אשת הקולגה, סימפסון המליץ לרופאה האישי של המלכה ויקטוריה להשתמש בכלורופורם כדי להקל עליה בלידתה השמינית, ב-1853 – והצית מהומה עולמית", אומר פרופ' לוריא.

הלידה של ויקטוריה עברה אמנם בשלום, אבל העולם הנוצרי לא יכול היה לעבור בשתיקה על מה שנתפס כהפרה חמורה של הציווי האלוהי המפורש: "בעצב תלדי בנים". "המלכה ויקטוריה לא הייתה רק ראש האימפריה הבריטית – היא עמדה גם בראש הכנסייה האנגליקנית, ומנהיגים נוצרים בכל העולם לא יכלו לעבור בשתיקה על הבחירה שלה להתעלם מהציווי הזה.

המלכה ויקטוריה
הראשונה שהציתה את הטרנד, ועוררה סערה עולמית. המלכה ויקטוריה | צילום: אימג'בנק / Thinkstock

את הפתרון מצא יהודי דווקא – אברהם דה סולה, רב קנדי שנעזר בפירוש רד"ק והוכיח כי בתנ"ך השורש ע.צ.ב לא משמש לתיאור כאב או צער, אלא עצב מלשון עיצוב ויצירה (כמו בפסוק אחר מבראשית ה' כ"ט), שמראה שהעצב הוא משהו פרודוקטיבי. ההסבר הניח את דעת הנוצרים הזועמים, ובעקבותיו אף שונה תרגום התנ"ך לאנגלית בפסוק 'בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים', ובמקום המילה 'sorrow' נכתב 'labor' – המילה המשמשת לתיאור לידה עד היום.

אין תמונה
יעיל אומנם לכאבים, אבל רעיל ומסוכן. יולדת שואפת ממסיכת כלורופורם

אבל השימוש באֶתֶר ובכלורופורם לא האריך ימים. "אחת השאלות המרכזיות של ענייני האלחוש הוא בטיחות התרופה לאם ולעובר אל מול יעילות החומר", אומר פרופ' לוריא, ושני החומרים הללו לא הצטיינו בתחום. "אתר גורם להקאות ובחילות, פעולתו חלשה ואטית יחסית, והוא דליק מאוד. תופעות הלוואי הללו לא מוגבלות למטופל, שכן החומר מתאדה ונשאף גם על ידי הנוכחים בחדר. כלורופורם אמנם יעיל יותר, אבל הוא חומר רעיל ומסוכן, שפוגע בכבד ובאיברים פנימיים נוספים, וההבדל בין מינון יעיל למינון מרעיל שלו הוא דק מאוד".

1909: ד"ר וולטר שטוקל ממציא את האפידורל

בתחילת המאה ה-20 השתמשו במורפיום לשיכוך כאבי היולדת. היולדות היו מורדמות כמעט לחלוטין, והיו מבלות את הלידה במה שכונה "שנת דמדומים" – עד שהרופא היה שולף את התינוק במלקחיים. מסיבות מובנות, גם השיטה הזו לא המשיכה הלאה, והיה צורך בשיטה אחרת, יעילה יותר.  

אין תמונה
"שנת הדמדומים" - יולדת תחת השפעת מורפיום

"תחילת המאה ה-20 הייתה סוערת מבחינה ביו-רפואית. מדענים ורופאים המציאו חומרים ושיטות, טכניקות זלגו מתחום רפואה אחד למשנהו, וזה היה עניין של זמן עד שיימצא פתרון מוצלח לאלחוש יולדות", מתאר פרופ' לוריא. "ב-1934 הוכנס גז הצחוק לשימוש בחדרי לידה, אולם מכיוון שהוא לא מאוד יעיל, ודורש נוכחות רצופה של מרדים בחדר, גם הוא לא נחשב להצלחה מיילדותית גדולה. המפנה חל ב-1909, אז ייבא רופא גרמני בשם וולטר שטוקל לתחום המיילדוּת המצאה ששינתה את פני המיילדות לנצח – האפידורל. למעשה מדובר היה בשכלול שיטה ששימשה לביצוע ניתוחי גפיים. הוא נתן אפידורל ל-141 יולדות, והשמועה עשתה לה כנפיים. ב-1931 המציא רופא רומני בשם בוגדאן אבורל את הצינורית המוכרת, שמזליפה אפידורל לאורך הלידה, ומשמשת אותנו עד היום". 

זריקת אפידורל
וכך הגענו עד הלום. גן עדן | צילום: אימג'בנק / Thinkstock

באמצע המאה ה-20 האלחוש הפך לפופולרי, ובימינו אין עוררין על כך שלידה מאולחשת, נטולת כאבים (בשאיפה) היא ברירת המחדל של רוב הנשים. עם זאת, קיים מהלך הפוך, שאין להתעלם ממנו – נשים שמחליטות שחרף ההתפתחות המדעית, הדרך הטובה ביותר ללדת היא כמו בימי קדם, ללא התערבויות רפואיות, ולהיעזר בשיטות אחרות. רייקי, שיאצו, דיקור סיני, תנועתיות, לידות מים, עיסויים, דמיון מודרך והיפנובירת'ינג הן רק חלק מהשיטות שמשמשות נשים ברחבי העולם מדי יום, וגם מי שמתכננת על אלחוש – כדאי שלפחות תכיר אותן, למקרה שמשהו ישתבש ולא יאפשר לה להיעזר במנעמי הנרקוטיקה ברגע האמת.

"חלק מהתפיסה שלנו כמיילדים קשורה בבחירה ההחופשית של האישה", אומר פרופ' לוריא. "לידה בבית או בבית החולים, לידה טבעית או לידה מאולחשת – אנחנו מאמינים ומכבדים כל בחירה של האישה, ואני שמח לחיות בעידן שבו המדע מאפשר יותר חופש בחירה לכל אישה".

או, לא: תכירו את הנשים שהאפידורל לא משפיע אליהן