עוד קצת זה יקרה. עוד מעט הוא מגיע. הייתי יכולה להתחיל ללהג ברומנטיות מצועפת עיניים על כך שהחיים שלי עומדים להשתנות ואיזה מדהים זה, שאין פלא גדול מזה ובלה בלה בלה. אבל מצטערת, אין לי זמן לשטויות האלה. אני עומדת בפני משימה עצומה וכבדת משקל. כן, כבדה יותר ממשקלי הנוכחי, בדיחה מתבקשת, חה חה חה, נמשיך.

מדובר במשימה הרת הגורל, משימה משמעותית, משימת חיי. אני צריכה לבחור, ובכן, עגלה. לאדם מן הישוב שלא נמצא בתוך הלופ המקסים והכה כה דרמטי  של "הרכישות שלקראת התינוק" נראה כי מדובר במשימה די פשוטה. כולה עגלה. טעות! מסתבר, שלבחור עגלת תינוק הינו עניין חשוב במיוחד וביטוי לאיזו אמא אהיה, לכמה אוהב את הילד שלי ולדעת רבות פעולה שכנראה תקבע את עתידו של בני להמשך חייו. אין ספק, פרופורציות זה דבר חשוב.

מאחר ומאז ומתמיד לא הלכתי בתלם המתבקש, ראו ערך "התחתנתי-בגיל-258-ואני-עדיין-בחיים-איזה-פלא", ידעתי שגם את זה אני לא הולכת לעשות כמו כולן. אין ספק, עם הגיל מגיעה בשלות שאין לרוב לפני ואיתה מגיע גם איזון פנימי המשמש מצפן לגבי מה חשוב יותר או פחות. לדעתי כמובן. בתחנות חיי החשובות האחרונות אני מנסה לעשות את הדברים קצת אחרת ולהיות צרכנית מעט יותר נבונה כדי לנסות ולשמר את ה"עודף" לדברים לא חשובים בעליל כמו משכנתא, אוכל לבייבי החדש וחיים באופן כללי.

דבורי ויינר (צילום: שמרית אסף הלל)
"לפני משימה כבדה יותר ממשקלי הנוכחי, בדיחה מתבקשת, חה חה חה". דבורי ויינר | צילום: שמרית אסף הלל
אז נכון, ההזמנה לחתונה שלי היתה באופן רשמי הדבר הכעור ביותר ביקום, לא עיצבתי את האולם באופן מיוחד, דילגתי על בר אקטיבי וגם הפרחת יונים ורודות נדחתה על הסף. לעומת זאת, לא התפשרתי על האוכל, השמלה והצלם והחתונה היתה מדהימה. את הדירה שקנינו רכשנו בבניין ישן יחסית, ללא מרפסת וללא, שומו שמים, מעלית. אבל היא בעיר שחלמתי לגור בה, ואני אומרת כל יום תודה לאלוהים (ולבעלי!). בסופר למשל אנחנו משתדלים לקנות מבצעים, אבל אין מצב שלא נקנה את כל קולקציית הממתקים האהובים עלינו לא משנה כמה הם עולים. בקיצור, איזונים זה החיים.

למשימת העגלה הגעתי בראש פתוח לגמרי. לא היה לי שמץ של מושג מה כדאי, כמה זה עולה ואיך זה נראה. לאט לאט, גיליתי כמה חומר יש בנושא הזה, כמה סוגים, גדלים, משקלים ומחירים. כשראיתי את כמות סוגי העגלות הקיימות (1,628,988 – ספרתי!) החלטתי לעשות מעשה מתבקש ולהיכנס לקרוא המלצות וחוות דעת בכמה קבוצות נשים/אימהות/הריון שונות. כמה טעויות הריונית אחת יכולה לעשות. מדהים.  

הקבוצות, שלרוב מאוד עוזרות במתן חוות דעת ורעיונות התמודדות רק בלבלו אותי יותר מרוב דעות שונות ומגוונות. כל אחת הביעה דעה נחרצת לטובת הבחירה שלה, עם מפרט טכני שלם המסביר למה היא בחרה מה שבחרה. מי שאמר שלנשים אין חוש טכני לא היה בפורום עגלות תינוקות מעולם. מסתבר, שכמו בעולם הרכבים, הבתים, הבגדים ועוד דברים רבים המסתיימים ב"ים", גם פה יש חלוקה ברורה מאוד של מעמדות, דרגות ויוקרה:

העגלות הזולות. אלו שאף אחד לא מכיר בשמן, עולות פחות מ-1,500 ש"ח ואף אמא "משקיעה, מרנינה, מהממת ומקננת" לא תימצא גם מתה ליד אחת מהן. המפרט הטכני שלהן יהיה לרוב פשוט, עם המילים אמבטיה, עגלה, קיפול ולא יותר מזה.

העגלות הסבירות. חלקן מוכרות יותר, חלקן פחות. עולות עד 3,000 ש"ח ובהחלט מככבות אצל האימהות הנורמליות והשפויות. המפרט הטכני שלהן יכלול כבר דברים קצת יותר מתוחכמים כמו יציבות מקסימלית, כיוונון בהתאמה לצמיחת הילד, הושבה ל-2 כיוונים וכו'.

העגלות היוקרתיות. אלו שכולםםםםםם יודעים לדקלם את כל השמות שלהן, אלו שמשום מה "מעידות" על איזו אמא פוטנציאלית מדהימת חושים את, שנחשבות מותגי יוקרה ושבשביל לקנות אותן את צריכה למשכן לבלב, למכור את טבעת האירוסין שלך ולשקול פונדקאות כי היי שמעתי שזה אחלה כסף ואולי תוכלי להוסיף גם איזה תיק עגלה בחבילה. המפרט הטכני שלהן יכלול מושגים הזויים כמו ידיות טלסקופיות, מזרן שינה בעל פטנט עולמי וידית אחיזה ארגונומית. אפילו רכב שטח מפואר נשמע חיוור ופשוט ליד מפרט שכזה.

 

דבורי ויינר
"שכל אחת תעשה מה שטוב לה ומה שנראה לה אידיאלי לתינוק שלה". הבייבי של דבורי באולטראסאונד
עכשיו, באמת שאין לי שום בעיה עקרונית עם העניין. שכל אחת תעשה מה שטוב לה ומה שנראה לה אידיאלי לתינוק שלה. אם יש לך את הכסף ואת חושבת שזה הדבר הראוי ביותר שאת יכולה לעשות איתו, תעשי חיים ותיהני. הבעיה מתחילה כשאין את הכסף או לבלב פנומנלי למסירה ובכל זאת מתעקשים לקנות את העגלה היקרה ביותר שיש בנמצא. רק כי "כולן קונות" או כי "כולן אומרות שזה הכי טוב". תכל'ס, אם כולן יחליטו שהן יולדות ללא אפידורל גם את תעשי את זה? לא חשבתי אחרת, תודה.

אז צ'ופצ'יק הקטן הוא אומנם ילד ראשון ואנחנו מייחלים לרגע שכבר יגיע כדי לתת לו את כל העולם ויותר, אבל העגלה שרכשתי לו היא מקטגורית הזולות ואין לי בעיה להודות ששידת ההחתלה שממתינה לו בחדר הגיעה מאחותו של בעלי, חלק מהבגדים מאחי וגיסתי וניתן בהחלט לומר שלא מעט מהדברים שמחכים לבואו הם ממש יפים אבל גם משומשים. תסתלבטו עלי  כמה שאתם רוצים אבל העובדה שהתחתנתי בגיל מאוחר ונכנסתי להריון בגיל שבו רוב החברות שלי כבר מתחילות להתמודד עם מתבגרים גרמה לי להחליט להפוך את הלימונים ללימונדה של החיים. ובתרגום פשוט – אומנם, אני בהריון בדיליי חמור, אבל לפחות מקבלת הרבה מתנות שאמהות מתלהבות אחרות קנו.

לעוד הגיגי הריון, טיפים והמלצות: כנסו לאתר של דבורי ויינר Beerburim