לדורית קרייזר היו כמה חודשים משוגעים. בזמן שרובנו נמנמנו בחוסר מעש בסגר ותהינו מיהו עובד חיוני וכמה מהר יוציאו אותנו לחל"ת, היא ישבה על המחשב מבוקר עד לילה והרביצה את משנתה בזום. "עבדתי פי שניים יותר בקורונה", מודה בראיון האישה המכונה גורו השינה של הסלבס, ללא ספק אוטוריטה בכירה, גם אם שנויה במחלוקת, בתחום שינת התינוקות בישראל. "לאנשים היה יותר זמן וכסף, כי הם לא שילמו לגנים", היא מסבירה. אבל דווקא חודש יוני, שהיה אמור להיות חודש רגיעה וחזרה לשגרה, הפך לעוד חודש שבו קרייזר מוצאת את עצמה על המוקד. 

הכל התחיל כשהשחקנית ואושיית האינסטגרם מאיה ורטהיימר שיתפה את עוקביה בסטורי על כך שהחלה בתהליך "חינוך שינה" אצל קרייזר לבתה בת הארבעה וחצי חודשים, אסיה. הרשת געשה, קבוצות האמהות קרסו; איך ורטהיימר, שאך שבוע לפני כן הצטלמה לשער "לאשה" כשהיא מניקה את בתה הרכה כאמא אדמה לכל דבר ועניין, עושה לכאורה פניית פרסה שכזו? ומה זה בעצם חינוך שינה? ורטהיימר פירטה בתוכנית הרדיו של לירון ויצמן ונלי תגר: "בעצם מה שאני אמורה לעשות זה ללמד אותה להרגיע את עצמה, שזו בסופו של דבר המתנה הכי גדולה שאני אתן לה לחיים, שזה ללמוד להרגיע את עצמה לא על ידי מוצץ, לא על ידי שמיכי, לא על ידי חיבוק וידיים וכזה. זה לשים אותה על הבטן וללכת".

באקט שהבעיר את השטח עוד יותר, ורטהיימר אף סיפרה שבלילה הראשון לתהליך נשלחה אחר כבוד על ידי בן זוגה, שר התיירות אסף זמיר, שלא הצליח להכיל בכי כפול, לישון בבית הוריה. הגולשות לא יכלו לאירוניה בעובדה שהלכה להתנחם אצל אמא, והעליהום רק הלך וגבר. 

לכל הילדים, לא לכל המבוגרים

"האמת היא שאני עמוסה מאוד, אז אני לא עוסקת ברכילויות", אומרת לי קרייזר ביחס לפרשה. "מאיה (ורטהיימר) שלחה לי כמה דברים שפורסמו על זה, אבל לא הסתכלתי ואני גם לא נוהגת להסתכל, זה עניין עקרוני אצלי". היא גם מבהירה מיד ש"חינוך שינה זה מונח שמאיה הגתה, כי ככה היא תפסה את זה. אצלי אין דבר כזה, לא מחנכים לשינה, מלמדים. ואני אומרת את זה לא כי כך דורית חושבת, אלא כי הספרות מדברת על השינה כהתנהגות, כמיומנות שיש ללמד אותה". 

קרייזר, שעוסקת בתחום השינה כבר 24 שנה, כבר רגילה למריבות התורניות בתחום, לא קוראת טוקבקים לטענתה וסבורה כי "מי שנוגע באור הזרקורים כנראה שסופו קצת להיכוות, ולא נורא". ולא סתם היא באור הזרקורים. רק השבוע כיכבה בסטורי של בר רפאלי, שהעידה בעבר כי קרייזר "הצילה לה את החיים" לאחר שעשתה אימון שינה לבתה ליב בגיל חצי שנה. לקוחות ידועים נוספים הם שיה, בתם של לירן כוהנר וגיא גיאור, ילדיה של מיכל ינאי, ואנשי תקשורת רבים.

דורית קרייזר
צילום: עופר חן

"אם השיטה שלי הייתה לתת לתינוק לבכות אז זה היה חמש או עשר דקות. אבל אני בפגישה עם בר, במשך חצי שעה הסברתי את הרקע המדעי, על השינה, על מה עושה חסך בשינה, על התנהגויות הוריות, על כל העניין ההורמונלי של שינה, ואז נתתי להם הנחיות. זו לא השיטה של ריצ'רד פרבר, שטען שיש לתת לתינוק לבכות עד שיירדם"

השיטה שלה, שאותה היא פורשת בקווים כלליים גם בספרה משנת 2018, "ששש… בלילה ישנים" (הוצאת כנרת זמורה ביתן), יושמה על אלפי משפחות, בארץ ומעבר לים. לפי מכתבי התודה הנרגשים ושיחות עם לקוחות מרוצים, תהליך של שלושה ימים בממוצע יכול להחזיר לכל בני המשפחה את האפשרות לישון לילה שלם. "אני אומרת לאנשים שיקליטו אותי", היא מחייכת, "השיטה שלי עובדת ומתאימה ל-100% מהתינוקות והילדים, כי המוח של בני האדם הוא זהה בכל המקומות, לא משנה אם זה בניו יורק, בהודו, או בפריז". המבוגרים, לעומת זאת, הם כבר עניין אחר, ואותם היא מסננת בקפידה, למשל, כשהם פונים אליה לייעוץ שינה לפני שלתינוק שלהם מלאו שלושה חודשים, או ממגוון סיבות אחרות.

הדבר שאליו נתפסים מרבית מבקריה של קרייזר הוא כמובן עניין הבכי. רפאלי, בראיון ל"ישראל היום" ב-2017, אמרה כי "לפי השיטה של היועצת, אסור לגשת לילד כשהוא בוכה בלילה, במשך כמה לילות, ויש עוד כמה נדבכים. לאט לאט אתה מרגיל אותו לישון לילה שלם. אני שומעת על הורים שקמים בלילה, וחבל, כי אפשר אחרת". אבל קרייזר מסבירה שזה ממש לא כך וזועמת על כך שסוגיית הבכי זוכה להבלטה. 

"לקחת משפט אחד שבר רפאלי אמרה... הרי שום אמא נורמלית לא תיתן לתינוק שלה סתם לבכות ותצא", היא אומרת לפני שפותחת בהסבר המלא.

נכון. זה מנוגד לאינסטינקט ההורי.
"זה מנוגד להישרדות, זה מנוגד להשקפת העולם שלי, גם כמיילדת, גם כאמא לשלושה ילדים שהנקתי, לא נותנים לתינוק סתם לבכות. דווקא השיטה שלי היא שיטה של היענות לצורכי התינוק. בר ובעלה היו פה אצלי, הם ישבו שעה וחצי על הספה שאת יושבת עליה. אם השיטה שלי הייתה לתת לתינוק לבכות אז זה היה חמש או עשר דקות, בואי נעשה את זה על קפה ועוגה וזה יהיה חצי שעה. במשך חצי שעה הסברתי את הרקע המדעי, על השינה, על מה עושה חסך בשינה, על התנהגויות הוריות, על כל העניין ההורמונלי של שינה, ואז נתתי להם הנחיות שהותאמו למה שהיא סיפרה לי. זו לא השיטה של ריצ'רד פרבר, שטען שיש לתת לתינוק לבכות עד שיירדם, שיש לה גם הרבה חסידים. הם סוגרים את הילד לשלושה-ארבעה ימים כשהוא צריך לישון, כן? אלה הורים מיטיבים, הם נתנו לילד לאכול, וסגרו את הדלת, ומה בעצם ריצ'רד פרבר אומר? נוצרת התניה כשנכנסים לחדר, אוטומטית התינוק יודע שזה מה שיש עכשיו". 

ומה את אומרת?
"אני מתנגדת לזה, ולמה אני מתנגדת? לא בגלל שזה לא טוב לילד. לילד זה מאוד ברור, וזה עדיף מכל השיטה הזורמת יותר מדי, אבל מכיוון שאני מטפלת באימהות, אני כבר 30 שנה מיילדת נשים, מדריכה אותן בהכנה ללידה, להנקה, אני רואה לא רק את התינוק, המטרה היא לא רק שינה. אני רואה את כל המכלול, אני רואה את המשפחה, לכן גם למדתי חינוך והדרכת הורים וסיעוד ופסיכולוגיה ופסיכותרפיה טיפול דינמי ופסיכותרפיה אדלריאנית ומה לא. לימדתי במשך 16 שנה באוניברסיטת תל אביב סמינר שנקרא בריאות נשים בריאות המשפחה - אז אני לא יכולה לשים לי רק למטרה שהתינוק יישן".

אסף זמיר ומאיה ורטהיימר
אסף זמיר ומאיה ורטהיימר עם התינוקת אסיה | צילום: אביב חופי

"חינוך שינה זה מונח שמאיה הגתה, כי ככה היא תפסה את זה. אצלי אין דבר כזה, לא מחנכים לשינה, מלמדים. ואני אומרת את זה לא כי כך דורית חושבת, אלא כי הספרות מדברת על השינה כהתנהגות, כמיומנות שיש ללמד אותה"

קרייזר מבינה, שגם עם כל ההסתייגויות, הגישה שלה לא מתאימה לכל אחד. "כל משפחה מורכבת מכל כך הרבה תפיסות עולם ותרבויות. הורים צריכים לשבת ביחד ולהחליט מה החזון ההורי שלהם, מה המטרה. הרבה פעמים מתקשרים אלי אבות שנורא רוצים ייעוץ שינה כי נמאס להם לישון בסלון, והאמא לא רוצה ללכת, ואני אומרת להם, 'שבו ביחד, יכול להיות שעכשיו היא לא רוצה אז תניח לה'. אני אומרת לאנשים, 'תבדקו את השיטות השונות, יש שיטות נפלאות שהן לא השיטה של דורית'". 

למי זה לא מתאים?
"את רוצה שאני אראה לך כמה אנשים אני לא מקבלת? כתוב לי באנשי קשר לא לקבל אותם לייעוץ - ואין לי משהו אישי נגדם, אני הרי לא מכירה אותם (קרייזר גוללת מולי באנשי קשר שלה עשרות קונטקטים ששמורים תחת "לא לקבל"). נגיד מישהי מתקשרת אליי, ואומרת לי 'היי דורית, שמעתי עלייך המון דברים מהממים, אמרו לי שאני חייבת להכיר אותך, אני לא ישנה כבר שנה, התינוק כמעט נפל לי מהידיים, אני רוצה לבוא אלייך אבל יש לי תנאי, אני לא נותנת לתינוק לבכות יותר מחמש דקות, זה הגבול שלי'. אז אני אומרת לה: 'תקשיבי, חמודה, קודם כל נפלא שאת שמה את השינה על סדר היום, אבל אני לא מתאימה לך', ולא כי השיטה שלי היא שיטת הבכי, שאני בכלל מתנגדת אליה.

"יש גם כאלה שאומרים לי 'אני מגיע הביתה ב-20:00, ואני לא יכול לוותר על המשחקים והאמבטיה הכיפית'. אני אומרת בכיף, רק תדע מה המחיר, שניכם הורים עובדים, אתם מגיעים ב-20:00 בלילה? יהיה לזה מחיר. אולי לכם לא כדאי לעשות ייעוץ שינה, בואו תישנו אפילו בלינה משותפת, אני לא מתנגדת! טוב להורים? יש כאלה שרק בשעות האלה הם יכולים להיות יחד, וזה חשוב לילד, תישנו בלינה משותפת. רק שתביני עד כמה השיטה שלי היא לא קשוחה, אלא עקבית".

"את הבת שלי הרדמתי על הידיים עד גיל שנתיים"

קרייזר בת ה-54 יודעת עד כמה שינה היא מצרך יקר. האחות המיילדת הצעירה, שהשלימה תואר שני בסיעוד מאוניברסיטת תל אביב, נולדה מחדש כסופר נני של השינה בעקבות החוויה האישית שלה כאם טרוטת עיניים לאיתי ושיר, היום בשנות ה-30 לחייהם. "היו לי כאבי גב", היא נזכרת, "את שיר שלי הרדמתי על הידיים עד גיל שנתיים, ותוך כדי הייתי שרה לה את 'לכובע שלי שלוש פינות'. אם פתאום הייתי טועה במילים אז שיר הייתה קמה ואומרת 'לא, זה לא ככה', ואז הייתי צריכה לחזור על הכל מההתחלה ולדייק. כי מה פתאום שאני אתן לבת שלי לבכות? בשום אופן. אבל דווקא בגלל זה היא כל הזמן בכתה, כי היא הייתה תלויה בזה. אבל עם רונה, הקטנה שלי, דוז פואה. היום היא מתלוננת, היא אומרת לי, 'אמא, את כל כך לימדת אותי לישון שאם אני הולכת עם חברים ללילה לבן, ב-23:00 אני חוזרת הביתה'. היא חייבת את השינה".

לימים הייתה קרייזר האחות המיילדת הראשית במלונית שיבא בייבי, השלימה תואר שני בסיעוד מאוניברסיטת תל אביב, וכיום היא סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה במסלול משולב לדוקטורט באוניברסיטת בר אילן. בנוסף, היא מגשרת מוסמכת ועוסקת בסוגים שונים של טיפול. קליניקת השינה שלה מונה עשר יועצות שינה שהוכשרו על ידה, והיא גם מדריכה הורים, מנחה תוכנית רדיו ב-102FM ומציעה את שירותיה כמיילדת פרטית בשיתוף בן זוגה, רופא הנשים ד"ר דורון קרייזר.

דורית קרייזר
צילום: עופר חן

"אם אמא מניקה נגיד עד גיל שנה או יותר גם בלילה, והיא במרכאות לא נותנת לילד שלה לישון רציף כי היא מניקה או מקפיצה אותו על כדור, והיא רואה בפייסבוק או באינסטגרם שמישהי מספרת שהתינוק שלה ישן 12 שעות וקם שמח ומאושר, לאן זה לוקח אותה? למקום שהיא לא בסדר. אז היא תתגייס להצדיק את השיטה שלה"

הנזקים ממחסור בשינה רבים, וכוללים בין היתר פגיעה בעירנות, בריכוז וביכולת קבלת ההחלטות, סטרס שנגרם עקב הפרשה מוגברת של קורטיזול, לבין סיכון מוגבר ללקות בהתקפי לב ולסבול מהשמנה - לא בכדי המרכז לבקרת מחלות ולמניעתן בארה"ב (CDC) הכריז לפני כשנתיים כי המחסור בשינה הוא מגפה המאיימת על בריאות הציבור. ובמקום שבו הורים עייפים מהווים סיכון לעצמם ולסביבתם, יועצות השינה מתרבות כפטריות לאחר הגשם, וגובות מאות בודדות ועד אלפי שקלים לתהליך. רק מה, לרובן אין את הוותק ואת ההשכלה האקדמית של קרייזר, ופיקוח על התחום - אין. "אני חושבת שזה אחד המקצועות הטיפוליים הכי פרוצים שיש", קרייזר נאנחת. "יש כאלה שפשוט הצליחו להרדים את הילדים, או עשו הנחיית קבוצות והפכו להיות… השקפת העולם שלי היא שאני עוסקת במה שאני עוסקת ואני מתחייבת ללקוחות שלי להיות הכי מקצועית ועדכנית בכל התחום של המשפחה, כלומר גם במקצועות שמשיקים לייעוץ שינה".

במפגש בקליניקה שלה בסביון היא מתגלה כאישה לבבית ובעלת הומור, שאיתרע מזלה לעסוק בתחום ייעוץ השינה, שבשנים האחרונות הפך בהדרגה נפיץ יותר ויותר. במקביל להתרבות היועצות, צמח זרם אופוזיציוני הדוגל במענה מלא לצורכי התינוק גם בלילה. הרעיון המאחד והחשוב ביותר מאחורי קבוצת הפייסבוק "המדריך המציאותי לשינת תינוקות" (43 אלף חברים) הוא ששינה היא תהליך פיזיולוגי טבעי שאינו מצריך למידה או חינוך, וחלק מחבריה אכן מיישמים פרקטיקה של לינה משותפת על מנת להקל על ההורים. במעגלים כאלה, מן הסתם, קרייזר היא פרסונה נון גרטה.

"כל מי שגידל פעם בעל חיים ממשפחת היונקים יודע שהגורים ישנים צמוד צמוד לאמא שלהם, מחוברים לפטמתה רוב הזמן ומתעוררים ברגע שהיא קמה לכמה דקות לחלץ עצמות או לאכול", אומרת האחות המוסמכת ויועצת ההנקה סיון טמיר משגב, שמבהירה שאין לה בעיה עם דורית, אלא עם "אנשים כמו דורית, שמכשירים את השרץ, וגורמים לזה שאנשים כמו מאיה ורטהיימר חושבים שזה שהתינוקת שלהם מתעוררת בלילה זו בעיה". לדבריה, "אנחנו אמנם לא חיים יותר בסוואנות או בג'ונגל אבל הצורך הביולוגי הזה עדיין קיים אצלנו כי עוד לא עברו מספיק שנים, אולי עוד 50 מיליון שנה תינוקות אדם יפסיקו להתעורר בלילה. כשהאימהות המודרנית מגדירה משהו כבעיה, ברור שיבואו אנשים ויגידו לי 'יש את הפתרון'. זה כמו שאני אגיד לך עכשיו שיש לי ילד בן שלוש והוא לא יודע לפתור משוואה עם נעלם אחד, ויקומו אנשים שיצליחו ללמד אותו וזה יהפוך להיות הבון טון. אבל מלכתחילה מי שהגדיר את זה כבעייתי הוא הבעיה".

ד"ר טלי פרנקל פסיכולוגית קלינית, ראש יחידת המחקר במכון לגיל ינקות ע"ש זיאמה ארקין בבית הספר לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה, מדגישה את הצורך בהיענות לתינוק בשנת חייו הראשונה, במהלכה הוא "עובר בהדרגה ממצב של 'קו-רגולציה' (co-regulation) - בו הדמות הטיפולית המבוגרת היא זו שמספקת את צורכי ההרגעה והויסות – בהדרגה למצב של ויסות עצמי (self regulation). המעבר הזה מתרחש באמצעות ההתנסות של התינוק עם דמות טיפולית רגישה, שנענית באופן תואם לאיתותי הבכי שלו". 

קרייזר מצדה, טוענת שהשיטה שלה גם היא מביאה את התינוק למצב של ויסות עצמי: "אני בעצם לא ממציאה שום דבר, אני מחזירה עטרה ליושנה, אני מחזירה את התינוק ליכולת המולדת שלו, שמוכרת בספרות כ-self regulation". לפי קרייזר, "באופן כללי, כמו שלא צריך ללמד הנקה אבל מלמדים, גם שינה לא צריך ללמד אבל מלמדים, למה? כי מסתבר שהתינוק נולד עם היכולת להרדים את עצמו, בתנועת יד שהוא עושה ממש מגיל לידה ושהבחנתי בה בתצפיות שלי בבית החולים, אבל ההורים מתערבים ביכולת".

על פי פרנקל, הספרות המקצועית לא רואה בזה יכולת מולדת, וההתערבות ההורית חשובה לרכישת היכולת. "כשהתינוק יקבל מענה הולם מהסביבה, הוא ילך ויפנים באופן הדרגתי את היכולת לווסת גם עצמו. חשוב להדגיש שהמענה התואם והרגיש לאיתותי הבכי של התינוק גם מסייעים לתינוק לפתח תחושה של ביטחון בסיסי - ידיעה שכאשר אני זקוק לעזרה ולהרגעה, יהיה מי שייענה לקריאות שלי. התינוק גם לומד על עצמו שהוא ראוי לכך שהסביבה תיענה לקריאותיו, לומד שהעולם הוא מקום בטוח. המזג שאיתו התינוק נולד מהווה גורם מכריע – וישפיע מאוד על מידת העוררות של התינוק – ועל המידה שבה התינוק נוטה להרגע בקלות, או לחילופין, לבכות יותר, ולהזדקק ליותר זמן ויותר סיוע על מנת להרגע. כ-20% מהתינוקות נולדים עם מזג יותר סוער, מזג שמצריך מהסביבה הרבה מאוד עזרה בויסות".

"האימהות שישנות עם הילד לא יקבלו צל"ש"

השיח סביב ייעוץ השינה של אסיה מרים זמיר הפך עד מהרה לגרסה 3.0 של אם כל המחנות, מניקות vs תמ"לניקיות, כשהשאלה העומדת על הכף היא מי אוהבת את התינוק שלה יותר - זו שעושה ייעוץ שינה או זו שמקריבה (וגם: זו ששופטת אימהות אחרות, או זו שלא). "אני חושבת ששתי האימהות אוהבות את הילדים שלהן באותה מידה", קרייזר אומרת, "אני חושבת שהאימהות שישנות עם הילד לא מודעות לכך שעל זה הן לא יקבלו צל"ש, זה לא שמישהו יגיד וואו. וגם, אני לא בטוחה שהן מודעות למחירים של השינה הזו. יש לשינה הזו גם יתרון, משהו בכיף של האמא, משהו אולי בכיף של התינוק, למרות שמבחינתי בלילה הוא לא צריך לחוות כיף, הוא צריך לחוות שינה, אבל יש איזה סוג של יתרון. לפעמים אני חובשת רגע את הכובע של הפסיכותרפיסטית, ואומרת, אולי האמא הזו צריכה הוקרה, הכרה, אולי היא עושה את זה כי ככה היא גדלה וזה כיף לה וזה נראה לה בסדר. כל עוד מודעים להשלכות החיוביות והשליליות, אז סבבה".

למה בעצם שינה מעוררת כל כך הרבה אמוציות?
"אם אמא מניקה נגיד עד גיל שנה או יותר גם בלילה, והיא במרכאות לא נותנת לילד שלה לישון רציף כי היא מניקה או מקפיצה אותו על כדור, והיא רואה בפייסבוק או באינסטגרם שמישהי מספרת שהתינוק שלה ישן 12 שעות וקם שמח ומאושר, לאן זה לוקח אותה? למקום שהיא לא בסדר. אז היא תתגייס להצדיק את השיטה שלה, את האג'נדה שלה, את ההורות שלה, כי אחרת משהו כאן לא בסדר. או שהיא אמא לא טובה או שאני אמא לא טובה. אז הן נכנסות למלחמה".

ואין צד צודק?
"אני לא הולכת ואומרת לאנשים, 'וואו הוא עדיין מתעורר לאכול בגיל שמונה חודשים? בואי אלי תעשי אימון'. זה לא קרה. אנחנו חמישה ילדים, ישנו יפה מאוד, אמא שלי הניקה את כולנו ואחותי חטפה סרטן במוח. אז מה? אני אומרת איש איש הישר בעיניו יעשה. ישבתי פעם בחתונה וישבה לידי אמא ואיכשהו היא שמעה שאני דורית, אז היא אומרת לי 'אה, את דורית קרייזר?' אז אמרתי לה כן. אז היא אומרת לי כאילו בהתגוננות, 'אני מניקה עד גיל שנתיים והילדה ישנה איתי במיטה'. אז אמרתי לה: 'בואנה, בתור ילדה אני אומרת לך שזה נשמע לי כיף'. היא הייתה בשוק, וניסתה שאני אשכנע אותה, היא ניסתה לריב. אחרי רבע שעה נהיינו חברות כי היא הבינה שזה בסדר. אולי לפני 30 שנה הייתי מסתכלת על זה אחרת, אבל היום אני מבינה שאם טוב לה, לאמא, כשהיא עושה משהו, אז שתהיה בסדר גם אם הוא לא מושלם, זה מושג האמא הטובה דיה של דונלד ויניקוט".

דורית קרייזר
בר רפאלי ממליצה על קרייזר בסטורי | צילום: מתוך עמוד האינסטגרם של בר רפאלי

אז למה יש כל כך הרבה אש סביבך?
"אני חושבת שהיא נובעת מכמה גורמים: קנאה, אבל קנאה זה לא צרות עין, קנאה זה רגש חיובי. אני אומרת את זה בחיוך. כשאני מקנאה במישהו - ואני קנאית גדולה - זה מביא אותי רק לעשייה. תראי, הבוקר שתיתי קפה, הצצתי באינסטגרם, ופתאום קפצה לי הודעה שמישהי ממליצה עלי. ואז מישהי ענתה לה, 'אוי, עזבי את האישה הנוראית הזאת'. עכשיו, אני לא עונה לאנשים כאלה, לא שזה לא פוגע בי, היו לי ימים שזה מאוד פגע בי, אבל למדתי לחיות עם זה. פיתחתי סוג של עמידות, כמו באנטיביוטיקה, ואני יודעת גם שאלה לא אימהות רעות, שזה לא אישי נגדי, שזה בא ממקום שמאוד אכפת להן מתינוקות, מאוד אכפת להן מאימהות, שזה באמת ממקום טוב. ואני לא יודעת למה, אבל רציתי לתת לה משוב, וכתבתי לה, 'אני לא חושבת שאני אישה נוראית, אני חושבת שאם תפגשי אותי את תתאהבי', ואז היא ענתה לי: 'תודה, קיבלתי, מתנצלת', וזה כל כך היה יפה. אני חושבת שהיא הרוויחה היום שיעור חשוב". 

לפני שנה הייתה ביקורת די קשה על הספר שלך ב"הארץ", שטוענת שמהשיטה שלך נעדרת חמלה. 
"אני אוהבת את עיתון 'הארץ', אני מעריצה אותו. זה היה ביום הולדת שלי אז הייתי ביערות הכרמל, אני יוצאת ממסאז' נעים ואין לי את העיתון ומתחילות לשלוח לי כל מיני הודעות, אז דבר ראשון אני אומרת לעצמי מי כתבה עליי כל כך רע. אני מסתכלת על השם של המחברת ואני ישר נכנסת לגוגל ואז אני חוטפת את שוק חיי - עינת טלמון. בכתבה אין גילוי נאות שהאישה הזו שאני לא מכירה אותה, ואין לי שום דבר נגדה באופן אישי, הייתי רוצה לפגוש אותה, אולי תעשי בינינו היכרות, היא יועצת הנקה, שהיא באג'נדה שלה נגד יועצות שינה. היא הוציאה ספר על הנקה (טלמון היא ממחברות "המדריך הישראלי להנקה" - ר.ד.) וגם לי יש פרק הנקה, וזה בעצם מתחרה.

"המליצו לי לתבוע אותה באופן אישי, ואת עיתון 'הארץ'. ואנשים חכמים ומנוסים שהם עורכי דין. יש פה לשון הרע, זו לא דעה, פגיעה בתדמית, ואז אמרתי דורית כל חייך השקעת כל דקה ללימוד, לעדכון ידע, לקדם את בריאות הגוף והנפש של המטופלים שלך, אל תשקיעי דקה אחת. ביקשתי להוריד את הכתבה מהדיגיטל, כתבו לי אי אפשר. לקחתי אוויר אמרתי דורית, את מאמינה בעצמך, בשיטה, בספר? ברור. ובזה זה נגמר".

לגבי האכלה בלילה עד גיל שנה נמסר ממשרד הבריאות: "אין הנחיה להפסיק האכלה בלילה, בחודשים הראשונים רוב התינוקות ישנים 15-18 שעות ביממה מחולק באופן לא אחיד. לאחר הלידה יש צורך בהאכלה תכופה לאורך כל שעות היממה ולכן לא מצופה מהתינוק לישון יותר ממספר שעות ברציפות. עם ההתקדמות בגיל, שעות השינה מצטמצמות ורצף השינה מתארך בעיקר בלילה, אך עדיין תינוקות קמים לצורך אכילה. ניתן ללמד הורים לתינוקות מגיל שישה חודשים לזהות סימני עייפות, ליזום שינה בזמנים שהתינוק עייף, ליצור סדר יום, טקס שינה ועוד, יחד עם מתן מענה לצורך באכילה גם בלילה".