כולנו לוקחים את העבודה הביתה לפעמים. עוברים על מיילים בשעות הערב, מחזירים טלפונים או קוראים חומר מקצועי. קלייר קלארק-ווד, מיילדת בת 28, המשיכה גם היא את המשמרת בבית – ויילדה את עצמה, כשהיא נעזרת במראת האיפור שלה.
"הבנתי שלא אספיק להגיע לבית החולים"
קלייר, שהייתה בשבוע ה-37 להריונה, סיימה משמרת בחדר הלידה בביה"ח האוניברסיטאי של קרוידון. היא חזרה הביתה, וכעבור כמה שעות הרגישה צירים חזקים שאין לטעות בהם. בתה הבכורה עמדה להיוולד, ולא היה שום סיכוי שתספיק להגיע לבית החולים, או אפילו להזעיק עזרה הביתה.
אסמי הקטנה כבר היתה כמעט בחוץ, והיא נאלצה לגלות תושייה, וליישם את הידע המקצועי שלה על עצמה. "המיילדות האחרות במחלקה התבדחו שבטח איילד את עצמי", סיפרה קלייר ל"דיילי מייל" אחרי הלידה המפתיעה. "אבל לא חשבתי שזה יקרה במציאות".
הכל התחיל לפני שלושה שבועות. בשעה 22:00 סיימה קלייר משמרת בחדר הלידה, ונסעה הביתה. למרות העייפות, היא לא הצליחה להירדם. בשעה 5:00 לפנות בוקר היא התחילה להרגיש צירים חזקים, והעירה את בעלה. "היו לי קצת כאבי גב במהלך הלילה", היא מספרת, "אבל חשבתי שזה בגלל המשמרת הארוכה, שאת רובה העברתי על הרגליים, עם בטן של חודש תשיעי. רק אחרי כמה שעות הבנתי שאלו צירים, אבל מכיוון שזו לידה ראשונה שלי, הנחתי שיש לי עוד הרבה זמן".
מראת איפור, מגבות וגם: ניסיון מקצועי
קלייר מספרת שהחליטה לעשות אמבטיה חמה, כדי להקל על כאבי הגב, אבל די מהר הצירים נעשו מאוד צפופים. "התחלתי לצחוק, זה היה כל כך מוזר!", היא משחזרת.
הודות לנסיון המקצועי שלה, קלייר הבינה די מהר שאין סיכוי שתספיק להגיע לבית החולים כדי לסיים את הלידה שם, או אפילו להזעיק אמבולנס הביתה. היא כרעה על רצפת חדר האמבטיה, ונעזרה במראת האיפור שהייתה שם כדי לראות את התקדמות הלידה.
"לא חשבתי שלידה ראשונה יכולה להתקדם מהר כל כך", סיכמה קלייר את החוויה יוצאת הדופן. "אחרי שאסמי יצאה, התנהגתי כמו אחרי כל לידה בעבודה: סידרתי מסביב, שמתי את המגבות שהתלכלכו בכביסה ואפילו הלכתי להכין לעצמי כוס תה – בעלי היה צריך לבקש ממני כמה פעמים לשבת לנוח, כי בכל זאת ילדתי כמה דקות לפני כן".
"לידה היא תהליך טבעי שיתרחש גם ללא עזרה חיצונית"
"כשהייתי סטודנטית לרפואה בבאר-שבע, היו מגיעות לא מעט יולדות בדואיות עם התינוק ביד, רק כדי להירשם בבית החולים ולקבל מספר זהות ומענק לידה", מספקת ד"ר ליאת גינדס, רופאת נשים ומומחית לאולטרסאונד. "צריך לזכור שלידה היא תהליך טבעי, שמתרחש גם ללא עזרה חיצונית על פי רוב".
ועדיין, מציינת ד"ר גינדס, רוב הנשים כן מגיעות לבית החולים וזקוקות לסיוע. "אם את מרגישה שלא תספיקי, ושאת הולכת ללדת בבית או ברכב, נסי קודם כל לדאוג שיהיה מבוגר נוסף, גם אם לא מקצועי, שיסייע לך".
ומה עושים באמת? "אפשר להתקשר לאמבולנס או לחדר לידה, ולקבל הנחיות טלפוניות. אם לא מספיקים, הכלל המנחה הוא שלא צריך להתערב יותר מדי. בבית, מן הסתם, האישה לא עם אפידורל, ולכן יודעת מתי היא צריכה ללחוץ. בד"כ הראש יוצא ראשון, עם הסנטר צמוד לחזה. אחרי שהראש יוצא צריך לחלץ את הכתף העליונה, בהטייה קלה ועדינה של הראש כלפי מטה. אחרי שהכתף העליונה יוצאת מרימים את העובר, כדי לשחרר את הכתף התחתונה. כדאי להשאיר את האמא, העובר והשליה באותו גובה, כדי להימנע מחוסר דם או עודף דם אצל העובר. חשוב מאוד לא לנתק את חבל הטבור לבד בשום אופן, אלא רק בעזרת ציוד סטרילי".