לפני כשמונה שנים הגיעה נ' לבית החולים ברזילי באשקלון עם צירי לידה בחודש התשיעי להריונה. לדבריה, לאחר הלידה היא חשה ברע, סבלה מכאבי בטן, סחרחורות וגם התעלפה כמה פעמים. היא קיבלה טיפול רפואי אבל שלושה ימים לאחר הלידה הכאבים שוב חזרו.
בפעם השלישית שהכאבים חזרו, פנתה נ' לבדיקה אצל רופא המשפחה, שהפנה אותה לחדר המיון עקב דימום בבטן התחתונה. הגניקולוג שבדק אותה בחדר המיון הצליח לבסוף לגלות את המקור לכאבים: מסתבר שבתוך רחמה של נ' נותרו קרעי שלייה שלא הוצאו, והוא הסיר אותם.
נ' החליטה להגיש לבית המשפט השלום בתל אביב תביעת רשלנות נגד בית החולים ברזילי, ותבעה פיצוי של מאות אלפי שקלים בגין רשלנות שבגינה חלקי השלייה נותרו ברחם שלה וגרמו לה לכאבי תופת ופגיעה באיכות חייה.
בחוות הדעת של רופא מומחה שהוגשה לבית המשפט נטען כי אכן נותרו ברחם חלקי שלייה שלא הוצאו על ידי הצוות הרפואי לאחר הלידה, ופסיכיאטר מומחה מטעמה של נ' קבע לה 20 אחוזי נכות.
מנגד, הנהלת בית החולים ביקשה לדחות את התביעה בנימוק שברחמה של נ' לא נותרו חלקי שלייה, אלא קרומי שלייה בלבד, שנפלטו בהמשך. עוד נטען כי לא נגרם לה שום נזק נפשי.
מומחה מטעם בית המשפט קבע ל-נ' עשרה אחוזי נכות, שכן האירוע גם לה למצוקה נפשית חמורה. השופט יובל גזית קבע בפסק דינו שרופאי בית החולים התרשלו בכך שלא ביצעו בדיקה של הקרומים כדי לוודא שהם יצאו בשלמותם, מה שהיה חוסך מ-נ' סבל בימים שלאחר הלידה, וקבע לה שבעה אחוזי נכות. הוא פסק כי בית החולים יפצה את נ' בסכום של 180 אלף שקל.