נשים רבות מתלבטות האם לבצע בדיקת מי שפיר במהלך ההריון. כידוע, בדיקה זו היא המדויקת, האמינה והמקיפה ביותר, אך מנגד – גם הפולשנית ביותר, ולכן היא כרוכה בסיכון לאובדן היריון. עד כה, מרבית המחקרים הקשורים לסיכוני בדיקת מי שפיר לא בחנו הריונות עם סיכון נמוך למחלות גנטיות, ולכן היעילות והבטיחות של הבדיקה באוכלוסייה זו לא היו ברורות.
מחקר חדש של "אסותא" רמת החיל ו"מכבי שרותי בריאות", שפורסם ב-26 באפריל, בחן את היתרונות ואת הסיכונים שבבדיקות אבחון גנטי לפני הלידה, בהריונות עם סיכון נמוך למחלות כרומוזומליות. קבוצת החוקרים נשענה על נתונים קליניים ממאגר גדול של 30,830 הריונות (עם עובר אחד) שעברו בדיקת מי שפיר בגיל היריון - 16 עד 23 שבועות.
במהלך המחקר נאסף מידע סוציו-דמוגרפי, רפואי וכן מידע אודות ההיריון; לצד תוצאות בדיקות טרום לידתיות, צ'יפ גנטי, ובדיקת כרומוזומים באמצעות מי שפיר. כמו כן, נכללו אירועי אובדן עובר. נמצא כי זיהוי הפרעות גנטיות עם סיכון לנכות שכלית היה אחד מתוך כל 102 מקרים, ללא הבדל משמעותי בין קבוצות הגיל של האימהות, ושיעור אובדן העובר הכללי לאחר מי שפיר, בכל קבוצת המחקר היה אחד מתוך כל 1,401 מקרים.
החוקרים קבעו כי מהסיכון הנמוך לאובדן עוברי לאחר מי שפיר, בהשוואה לשיעור החריגות הגנטיות הקשות שהתגלו, יש להמליץ לנשים בהריון עם תוצאות סקר תקינות לפני הלידה לשקול לבצע בדיקת מי שפיר.
"לפי תוצאות המחקר אפשר להמליץ לכל אישה בהיריון לשקול לבצע את הבדיקה. ההחלטה – שלה כמובן"
פרופ' טל בירון-שנטל, מהיחידה לרפואת האם והעובר ב"מאי", תומכת בתוצאות המחקר. "אני חושבת שכל אישה צריכה להחליט מה נכון עבורה אחרי שיקול דעת והבנת מגוון היתרונות והחסרונות שבבדיקה זו", היא מסבירה, "אולם, לפי תוצאות המחקר אפשר להמליץ לכל אישה בהיריון לשקול לבצע את הבדיקה. ההחלטה – שלה כמובן. אם בעבר השיקול לבצע את הבדיקה היה איתור הסיכון לתסמונת דאון מול סיכון לאובדן הריון בעת הדיקור; כיום השיקולים שונים, משום שניתן למצוא באמצעותה הרבה יותר תסמונות גנטיות, גם כאלה שלגיל האם אין משמעות מבחינת הסיכון להימצאותן".
בשורה התחתונה, ההמלצה לגבי ביצוע או אי ביצוע מי שפיר, הרבה יותר מורכבת לדברי פרופ' בירון, והיא מושפעת גם משיקולים רפואיים אבל גם מתפיסת עולמה של האם בנושא הפסקות הריון וסיבות לוותר על העובר.